בעית דיבור

[שושיקה36]

בעית דיבור

שלום לכולכם בודאיש שמעתם על הילדה בת ה-8 שלא דיברה בבית-הספר אלה רק בבית עם ההורים שלה היא התנהגה ודיברה רגיל ובאופן טבעי. רק כאשר הכניסו חיות לבית-הספר היא "השתחררה" והתחילה להתנהג ולדבר רגיל. כשקראתי את הכתבה, ממש התרגשתי כי גם בני סובל מאותה תופעה שאין לי מושג כיצד לטפל בה. בני בן 8 עם הפרעת קשר וריכוז אך אינו מטופל בריטלין או בתרופה אחרת. בכל מקום כמו:בית-ספר, חוג,מפגשים של הכיתה וכו', הוא לא מדבר כלל! המורים לא יכולים להוציא ממנו מילה. הוא מטופל אצל פסיכולוג אך זה לא עוזר כי הוא בקושי משתף פעולה. יש לציין שבבית הוא מאד עצבני, מדבר ומתנהג רגיל לגמריי ונראה שמוציא את תיסכוליו בבית. שאלתי היא: למי עליי לפנות ע"מ שאוכל לעזור לו? איזה סוג של טיפול הוא צריך? תודה

 

[שושיקה36]

דבר נוסף ששכחתי..

רק רציתי להוסיף שיש לנו בבית אוגרים אז הטיפול עם חיות במקרה שלו, לא יעזור.

 

[שרון י ע ל]

לשושיקה. הטיפול בחיות היא אפשרות

אבל לא מטה קסם, ובהרבה מקרים זה לא עובד. התופעה נקראת סלקטיב (אלקטיב) מיוטיזם (אילמות חלקית) ובה הילד מדבר בד"כ במסגרת הבית ולא מדבר עם מבוגרים. על פי רוב התופעה עוברת בסביבות כיתה ה' אבל לפעמים גם לא. מהנסיון שלי, עם ילדים כאלו שהפנינו לטיפולים שונים באמנויות (כולל בעלי חיים) וטיפולים פסיכולוגים, זה לא כ"כ עוזר , וגם פה שמעתי על הצלחה של מטפל התנהגותי בתחום. יתכן ששווה נסיון.

 

[עכשיו אמא של גל]

ירדו מ"סלקטיב" בהגדרה, עכשיו רק

"אלקטיב". כיום הגישה נוטה לחשוב שלא מדובר בבחירה של הילד לא לדבר (מה שמשתמע מ"סלקטיב", כאילו אני סלקטיבי לגבי איפה אני מדבר, אלא תגובה של חרדה, הילד פשוט לא מסוגל לדבר במקומות מסויימים. התרגום בעברית לא נותן מקום להבדלים האלה.

 

[putmusicon]

גם אני מצטרפת להמלצות

הטיפול הרגשי צריך להיות לא וורבלי, ואצל מישהו שיש לו נסיון בתחום. יש אתר מקסים שאת יכולה לקרוא יותר על אילמות סלקטיבית ויש שם גם רשימה של מטפלים שמומחים בתחום.

 

[שרון י ע ל]

תודה על השם של האתר...

יופי של אתר. מצא חן בעיני. מסכימה עם ההמלצות שם שלא צריך להפיל את כל הלחצים על הילד, וצריך לקבל אותו כפי שהוא, אבל בפירוש לא תמיד צריך 'להבין' ואפשר לנסות למשוך את הילד קצת קדימה, שייראה שיש רווחים מעצם הדיבור. כמובן שבמקביל צריך לעבוד על הנושא החברתי והחרדה אז בסיכום - שילוב של טיפול באמנויות ביחד עם מטפל התנהגותי, כשהם מתואמים ביניהם, יכול לעשות יופי.

 

[ori shwarzman]

טיפול אפשרי

במקרים בהם טיפול ורבאלי בשיחות אינו מקדם את הילד או המבוגר ותופעה כמו מוטיזים (חוסר דיבור) או חרדה חברתית קיימת, מומלץ לחפש טכניקות טיפול אחרות כגון טיפול באומנות או בתנועה. זאת כמובן בהתייעצות עם הרופא-המטפל

 

[עכשיו אמא של גל]

"אילמות מרצון" או "אלקטיב מיוטיזמם"

הוא שמע של התופעה". הכתובת הנכונה היא אבחנה פסיכיאטרית, מפני שהתופעה היום מקושרת לחרדה ואף מטופלת בתרופות לפעמים. אבל.........בחלק גדול מהמקרים של "אילמות מרצון" קדמה לבעייה לקות שפתית. האם יש אפשרות שלבנך איזשהו קושי סביב תחום השפה (לא הקושי לדבר, אלא קושי אורגני). האם גילה איחור בהתפתחות שפה, קשיי הבנה, האם שפתו בבית תואמת את גילו? תנסי לחשוב על זה, כי אולי כדאי גם לפנות לקלינאית תקשורת. בכל אופן במכונים להתפתח' הילד בודקים הכל ועל כן המלצתי לפנות לשם. לא נתקלתי בקשר ישיר להפרעת קשב וריכוז ולטיפול או אי טיפול בריטלין. להערכתי הקשיים בתחום זה יכולים להיות חלק מהתגובה הרגשית, אבל לא הם הסיבה.

 

[עכשיו אמא של גל]

חייבת לציין שגם לסוג המסגרת

הלימודית יש השפעה מכרעת. כבר נתקלתי בשתי בנות שהתחילו לדבר, בלי טיפול, בלי אבחונים ובעצם רק מעצם היותן במסגרת קטנה, תומכת, מקבלת ומאפשרת ובקצב שלהן הן התגברו על הקושי והתחילו לדבר.