ויפאסאנה עכשיו
New member
בעיקר שיתוף.
-התעניינתי במדיטציה כבר לפני כמה שנים, שנה שעברה התנסיתי מס' פעמים לא היה משמעותי, באחת הפעמים (תחת הנחיה) הרגשתי מרוקנת לחלוטין מאנרגיות, עצב עמוק. ולא חזרתי לזה.
-לפני כמעט חצי שנה עשיתי ריטריט מדיטציות של שבוע. הרגשתי שקיבלתי את ההנחיה שמתאימה לי, והמשכתי לתרגל במהלך היום, בישיבה, בהליכה, בנהיגה וכו'.
לצערי לא הצליח להחזיק יותר מידי (למרות שהייתה לזה השפעה חיובית), השגרה עשתה את שלה, אבל מנסה להתמיד לתרגל בישיבה.
-הייתה תקופה שהרגשתי מאוד מנותקת אחרי מדיטציה, ושהייתי צריכה לעשות "קאט" כדי לחזור לעצמי (מה זה אומר?) נבהלתי מזה. והפחתתי.
-אח"כ בזמן תרגול בישיבה התחלתי לזוז בלי מחשבה לפני כן, בלי להיות במודעות לכך. זה הרגיש לי מוזר. אז הפסקתי לתקופה קצרה, ואז חזרתי עם הידיעה שאני זורמת עם מה שקורה.
-אתמול אחרי מדיטציה בה התחלתי להתכווץ קצת ולרעוד. כתבתי.
ומה שיצא די הפתיע אותי, גיליתי שהדיכאון של פעם (לא באמת פעם), ומחשבות אובדניות שליוו אותי כמה שנים עלו כמו זעקות שקטות מתוכי שבכלל לא הייתי מודעת לקיומן, כנראה לא רציתי להיות מודעת לכך.
-כרגע מרגישה מבולבלת. הרי אני לא רוצה למות, לא בדיכאון לפחות שנתיים (לא בהגדרה הקלינית).
-המדיטציה מכניסה אותי לעומק (לפעמים) שאח"כ לוקח לי זמן לצאת מזה. אני יכולה לראות שחור אינסופי ותחושות לא מוגדרות עולות. מנסה מיד לטאטא את זה. ולעשות "קאט".
-אבל אז מגיע יום חדש. ואני חושבת לעצמי במהלך הערב זמן טוב למדוט.
למה בכלל?
מה זה נותן לי?
המשיכה הזאת למקום הזה באמת לא ברורה.
האם זה נכון לי (המדיטציה)? אני שואלת את עצמי כבר הרבה זמן.
-התעניינתי במדיטציה כבר לפני כמה שנים, שנה שעברה התנסיתי מס' פעמים לא היה משמעותי, באחת הפעמים (תחת הנחיה) הרגשתי מרוקנת לחלוטין מאנרגיות, עצב עמוק. ולא חזרתי לזה.
-לפני כמעט חצי שנה עשיתי ריטריט מדיטציות של שבוע. הרגשתי שקיבלתי את ההנחיה שמתאימה לי, והמשכתי לתרגל במהלך היום, בישיבה, בהליכה, בנהיגה וכו'.
לצערי לא הצליח להחזיק יותר מידי (למרות שהייתה לזה השפעה חיובית), השגרה עשתה את שלה, אבל מנסה להתמיד לתרגל בישיבה.
-הייתה תקופה שהרגשתי מאוד מנותקת אחרי מדיטציה, ושהייתי צריכה לעשות "קאט" כדי לחזור לעצמי (מה זה אומר?) נבהלתי מזה. והפחתתי.
-אח"כ בזמן תרגול בישיבה התחלתי לזוז בלי מחשבה לפני כן, בלי להיות במודעות לכך. זה הרגיש לי מוזר. אז הפסקתי לתקופה קצרה, ואז חזרתי עם הידיעה שאני זורמת עם מה שקורה.
-אתמול אחרי מדיטציה בה התחלתי להתכווץ קצת ולרעוד. כתבתי.
ומה שיצא די הפתיע אותי, גיליתי שהדיכאון של פעם (לא באמת פעם), ומחשבות אובדניות שליוו אותי כמה שנים עלו כמו זעקות שקטות מתוכי שבכלל לא הייתי מודעת לקיומן, כנראה לא רציתי להיות מודעת לכך.
-כרגע מרגישה מבולבלת. הרי אני לא רוצה למות, לא בדיכאון לפחות שנתיים (לא בהגדרה הקלינית).
-המדיטציה מכניסה אותי לעומק (לפעמים) שאח"כ לוקח לי זמן לצאת מזה. אני יכולה לראות שחור אינסופי ותחושות לא מוגדרות עולות. מנסה מיד לטאטא את זה. ולעשות "קאט".
-אבל אז מגיע יום חדש. ואני חושבת לעצמי במהלך הערב זמן טוב למדוט.
למה בכלל?
מה זה נותן לי?
המשיכה הזאת למקום הזה באמת לא ברורה.
האם זה נכון לי (המדיטציה)? אני שואלת את עצמי כבר הרבה זמן.
