הלוואי ואני טועה. אבל העדויות שאני שומע בפורום...
...מהורים שמספרים על חוויות ממש מעכשיו, רק מחזקות את התחושה שלי ששום דבר מהותי לא השתנה ב-30 השנה האחרונות. במובנים מסויימים המצב אפילו החמיר (ע"ע "חוק האוטיסטים").
ובוא נודה באמת, רונן: לא לי ולא לך יש ניסיון אישי עם האופן שבו אנשי המקצוע מעצבים את חייהם של הילדים בהווה. לי יש ניסיון מלפני 20 שנה. לך אין ניסיון כזה בכלל. אז שנינו יכולים רק לשער, לפי המידע שאנחנו מקבלים מאחרים, מה המצב כיום.
ובכל זאת, אני חושב שלי יש כאן איזשהו ייתרון. כי גם אם ניסיון החיים שלי לא מעודכן, יש לי בסיס להשוואה. וכשאני שומע את סיפורי הזוועה שההורים מספרים כאן, על התנהלות אטומה של מטפלים ושל מערכת החינוך, אני מרגיש שהדברים מאוד מוכרים לי. חוץ מזה, העיתונים מלאים בדיעות עדכניות של אנשי מקצוע, וגם שם אני לא רואה שום עדות לכך שמשהו השתנה. הם נשמעים בדיוק, אבל בדיוק כמו האינקוויזיטורים שכמעט גמרו לי את החיים לפני 20 שנה.
ובל נשכח את הקמפיינים האומללים של אלו"ט בתקשורת שמציגים את האוטיזם כדבר הכי נורא שבעולם, ואת ההורים שלא מתביישים לשבת שבעה על ילד חי לעיני המצלמות בפריים-טיים. או את ההורים שכתבו כאן בפורום רק לפני כמה שנים, והפגינו בעצמם בדיוק את אותן התפיסות המבהילות שאתה טוען שלא קיימות יותר. מניין, לדעתך, הם למדו להתייחס ככה לאוטיזם, אם לא מאנשי המקצוע?
הנה. אמרתי לך על סמך מה אני מבסס את הדיעה שלי. אז בסדר, אולי אני מפרש הכל לא נכון. אולי אני טועה, או מבולבל, או אפילו הוזה. אבל לפני שאני ממהר לשנות את כל השקפת עולמי ב-180 מעלות, אני רוצה לדעת: על סמך מה אתה מבסס את הדיעה שלך?