בעיניים של ילדים

[noa128]

בעיניים של ילדים

השבוע הייתי באסיפת הורים של כיתה ד'. המחנכת (מורה מהסוג הישן והטוב

) סיפרה בין השאר שביום הראשון של השנה העבירה בין התלמידים דף ובו הם התבקשו לציין את ציפיותיהם מעצמם, מהוריהם, ומהמורים, ומשאלותיהם לשנה החדשה. "לא יכולתי להתעלם" - היא אמרה לנו ההורים - "מכך שכמעט בכל אחד מהדפים ציינו הילדים שהם היו רוצים מאד שאבא ואמא יפסיקו לריב..." - ההורים קצת התפתלו, אחד חכמולוג אחר "טוב, אנחנו רבים בגלל הילדים..." - והמורה אמרה לנו בטון דידקטי - "זה עצוב, אבל אני מורה המון שנים, ומעולם לא נתקלתי באחוז כל כך גדול, גורף כמעט , של ילדים בכיתה אחת שציינו כמשאלה את "שאבא ואמא לא יריבו כל כך הרבה". זה היה כבר לפני מס' ימים וזה לא יוצא לי מהראש. מה דעתכם?

 

[גולת הכותרת]

זהירות - ציניות של מחאה חברתית

ואני הייתי בתחושה שהמצב פה יותר טוב מאשר כשעזבתי.

מצד אחד: יש בריבים האלה הרבה אגו וכוחניות - מי שיפסיד יותר טוב שהילדים לא יראו את הפאדיחה. ולא מעט זלזול של "מה את/ה מבין/ה?" או "תסתכל/י על עצמך" שעוברים לפסים אישיים שזה כבר 30,000ק"מ מענין הילדים. והכל בצעקות וזה רעש נורא לא נעים והילד של השכנים עוד יצחק עליהם בגלל זה מחר בדרך לבי"ס. וזה נגמר תמיד בברוגז ובגלל זה לא הלכו ביחד לאכול פיצה ואבא יוצא לריצה עם הכלב ואמא ממורמרת במטבח על הכנת חביתה לילדים. והילדים נרדמים במתח ולא יודעים שההורים (כך אני מקווה) התפייסו כי בהקיצם למחרת בבוקר אבא כבר יצא לעבודה לפני הפקקים והם לא ראו שהוא חיבק את אמא ובשבילם ההורים עדיין במשבר (שהתחיל בגללם) ולא נגמר אפילו שאמא אמרה שהם התפייסו כי תמיד היא אומרת ככה וזה לא נראה ככה. כי לפעמים הילדים שומעים שאבא ואמא אוהבים אבל כל הזמן רואים איך אבא ואמא שונאים וזה עוד בזמן שאותם מלמדים לכבד את אבא ואמא ולאהוב לרעך כמוך ועוד כל מיני זאבלות ממורים שצועקים "תסתמו" או דרך קריין טלויזיה נערץ שחושף ישבן וברחוב מישהו צועק "אידיוט! אין לך עיניים בראש?" במקום לתת זכות קדימה. ומעט האהבה שהם מקבלים לא מרגיעה את הפחד ולא מספקת את הצורך במקלט מהצרות של הקטנים. תנו להם עוד כמה שנים והם יחפשו את עצמם בפורום "להתחיל מחדש" בתפוז.

מצד שני: זה דור של זמן איכות ביחד ולא זמן כמות ביחד - אז כשההורים עובדים הרבה והביחד בבית קצר ועוד חלק מזה נשרף על טלויזיה ואח"כ עוד 20 דקות כסאח על "למה אתה לא מקשיב" ולסיים בפקודה לילדים ש"בפעם הבאה שאבא נותן לכם ממתקים לפני האוכל ואתם לוקחים אז יש לכם עסק אתי", מה הם מתפלאים, המבוגרים האלה? כן. קשה להיות ילד בתנאים כאלה ואני לא אתפלא אם חלק מהמבוגרים המזועזעים חוטאים בעצמם כי לפעמים הפוסל במומו פוסל. כל המתואר לעיל הוא 100% פיקטיבי ללא קשר לשום דמות מהדמויות המוכרות לי בפורום והועלה כאן כטיעון לצורך דיון. והילדים שלי גדלו באוירה אחרת לגמרי. ניחוש אחד למה...

 

[kisslali]

אולי זה ישמע כמו התנצלות

אבל לדעתי זה קשור בעיקר לחשיפה של תופעה שתמיד הייתה קיימת. כמו אלימות כלפי נשים וילדים שלא ממש התגברה, היא רק עלתה למודעות. משנה לשנה, בעיקר בגלל הטלויזיה שלימדה כל ילד שככה זה אצל כולם (תודה לסבוניות) אנשים הופכים לחשופים יותר, גלויים יותר, מביעים יותר והילדים בדיוק כמו המבוגרים פשוט לא מתביישים להגיד ולספר. אני לא חושבת שיותר הורים רבים פשוט יותר ילדים לא מתביישים להגיד. ללי

 

[גולת הכותרת]

יש בזה משהו ,

והייתי מוסיפה גם ש-מה שהיה פעם נורמה איננו עוד ולכן זה צורם יותר. ומישהו אמר לי שזה בגלל שלדור הצעיר אין אלוהים אבל לא הסכמתי איתו. סליחה על הבורות, סבוניות זה תכנית טלויזיה?

 

[noa128]

האמת שזה נשמע הגיוני מה שאת אומרת

ללי, כשחושבים על הסטטיסטיקות המזוויעות של אחוזי המתגרשים (1 מכל 3) אני חושבת שבראיית הפוך על הפוך - הילדים מבטאים פה משהו שכבר לא נראה להם נושא שיש להתבייש או להילחץ ממנו כבעבר, הם מקבלים את עובדת מריבות ההורים כנתון, ולא סתם נתון - אלא אחד שהוא לא מספיק טאבו כדי שלא יחוו עליו את דעתם באוזני המורה..

 

[מחשבות ורגשות]

ממש ממש לא. הילדים הם לא

סטטיסטיקאים, הם לא רואים מה קורה בבתים אחרים ועצם הריבים על ידם לא מוסיף להם בריאות.

 

[noa128]

ברור שלא. (מה אתה עצבן היום?) אני

נגיד.. - אבל היום הורים גרושים זה כבר לא מצב שילד מתבייש בו, זה כבר לא "ילד ממשפחה הרוסה". כמובן שזה כואב לו וקשה לו, אבל מתקבל אצלו כאיום אישי - לא חברתי. לאספקט הזה התכוונתי. וברור שאסור לריב על ידם, אבל גם זוגיות מתקתקה חסרת חיכוכים לא תיתן להם שום ערך מוסף על החיים ועל זוגיות מהי ועל התמודדות עם קונפליקטים.

 

[פּרפרית]

דווקא, לדעתי

בעניין הזה יותר קל לילדים להיות במשפחה "פרודה" מאשר במשפחה עם מריבות.

 

[גולת הכותרת]

נכון מאד. וחוצמיזה

מה עם ההורים הלא-גרושים שרבים בנוכחות (וגם בגלל) הילדים? ואלה שרבים עד שהם מתגרשים? בדיון הזה אני לא רואה קשר בין מצוקת הילדים לבין תופעת הגירושין אלא אם כן המורה מהסיפור שלך התייחסה ל"ילדים גרושים" בלבד. ויכול להיות גם שלא הבנתי למה התכוונת, נועה.

 

[מחשבות ורגשות]

קודם כל זה קיים וזה נורא. אני חושב

של"מצב" יש לא מעט יד ורגל בויכוחים האלה. אין שום תרוץ הולם. המצב הכלכלי דוחק אנשים לפינות, אי הודאות לא מוסיפה, הלחץ היומיומי קטלני. אנחנו הרי לא יכולים לריב בעבודה, לא יכולים לריב במסעדה, לא יכולים ברכבת. אז רבים בבית וזה רע לנו ורע לילדים. וכל אמירה אחרת היא אמירה מתנשאת ומנותקת מהמציאות.

 

[פּרפרית]

"הילד המנומס"

הסיפור "הילד המנומס" של אתגר קרת. מופיע בספר "על אהבת אם ומורא אב" בו מתואר ילד שנכנס לחדר הוריו בזמן מריבה נוראית ואיך הוא מפרש את הסטירה שאמא נתנה לאבא ..... ואני שואלת: מה בעצם אנחנו משדרים לילד על מערכות יחסים ואיך הן אמורות להראות? ילד שגדל במשפחה שבה ההורים רבים (ולא משנה מאיזו סיבה) על מה התיאוריה שלו למערכת יחסים בריאה יכולה להתבסס?

 

[kisslali]

הויכוח הזה הולך למקומות לא נכונים

השאלה לא הייתה אם להשאר יחד ולריב או להתגרש ולעשות לילדים טראומות! ברור שעדיף, בעולם מושלם, לגדל ילדים מבלי שיחשפו לשום סוג של אלימות. אבל הדיון הוא על למה יותר ילדים היום אומרים שההורים שלהם רבים! אז בואו נתחיל שוב: מחשבות אמר שזה בגלל המצב ואני אמרתי שתמיד הרבה הורים רבו רק שעכשיו הילדים שלהם לא מתביישים להגיד את זה. איך זה מתקשר לכך שעדיף להפרד מאשר להמשיך לריב בלי די מול הילדים? יש בכלל זוגיות שאין בה ריבים? וסליחה אבל בין להצדיק את העובדה שיש מצבים בהם עדיף להתגרש לבין לעשות אידאליזציה למשפחות חד הוריות יש הבדל קטן. ילד שגדל במשפחה בה ההורים רבים הוא ילד נורמלי, ילד שגדל במשפחה שבה ההורים לא עושים שום דבר יחד מלבד לריב עדיף שהוריו יתגרשו ובכל זאת כדאי לזכור שילד שגדל במשפחה חד הורית בה אין לו דגם של וזוגיות, סיכויו לזוגיות נמוכים בהרבה. ללי ללי

 

[פּרפרית]

אההההה.....באמת הסתעף לו הויכוח

אבל ככה זה תמיד, לא? וזה מה שיפה בויכוחים (עיין ערך שלושת העיוורים שפגשו בפיל) ולענין שלנו, אני לא מסכימה איתך ללי אני חושבת שפעם רבו פחות, והריבים היו פחות סביב הילדים ויותר עם הילדים, וכשכבר היה ריב אז כל השכונה היתה מעורבת בגלל הוויטרינות והחלונות הפתוחים (היום הכל סגור, לא שומעים לא יודעים), ה"ריבים" היו חלק מההווי...הילד בכלל לא היה צריך לספר, כולם ידעו. היום המשפחה נראית אחרת, ואכן צודק מחשבות- המצב הכללי בארץ על הפנים מכל הבחינות והתא המשפחתי בדגש על הילדים הוא הנפגע העיקרי.

 

[kisslali]

אולי לכל אחד יש פעם משלו

ואני חושבת על הפעם שלי. בבית שאני גדלתי בו רבו, לא הרבה ולא מעט, רבו רגיל. רבו והילדים שמעו, רבו אחד עם השני ופחות אתנו (עם אבא יקה לא רבים, מקסימום דום שתיקה שבוע) החלונות היו פתוחים בדיוק כמו היום. גרנו בבית (בלי דונמים מסביבי) אבל השכנים לא שמעו את הריבים. אף אחד לא ידע כלום, אין לי ספק שהיו בתים עם זוגיות טובה יותר ופחות אבל אף אחד לא ידע ומוזר, לא היה זוג אחד שהכרתי שהתגרש. לעומת זאת אני יודעת בודאות שהייתה אלימות כלפי הילדים ואותם ילדים לא אמרו מילה. היום לעומת זאת אני גרה באזור הכי צפוף שקיים (אני אפילו שומעת כשבבניין לידי מפעילים את הסודה סטרים...) שומעים כל שיהוק, גיהוק ונפיחה, שומעים את הויכוחים ואם שומעים פחות זה כי יש המון משפחות חד הוריות אז אין שם ויכוחים בין בני הזוג. וכן, אני מסכימה שהמצב הכלכלי משפיע, השאלה שלי היא על מה. ללי

 

[פּרפרית]

ועוד משהו

פעם כשההורים היו רבים הילדים לא פחדו מהשלכות קיצוניות- גירושין. היום כשכל משפחה שלישית היא משפחה מורכבת- הילדים חשופים לכך יותר, ואיום "ההורים רבו- ההורים יתגרשו" מרחף באופן תמידי.

 

[kisslali]

דוקא בעניין הגרושין

אני חושבת שזה שיש הרבה הופך את זה להרבה פחות מאיים. לדעתי האיום הכי נורא (לילדים בעיקר) הוא להיות יוצא דופן. ללי

 

[מחשבות ורגשות]

כנראה שעוד לא נאמר מספיק עד כמה

גירושין הם דבר נורא לילד. זה שזה נפוץ לא הופך את זה לפחות מזעזע עבור הילד. אבל נכון שזה לפעמים עדיף עם בית קרוע.

 

[noa128]

או. בדיוק לזאת התכוונתי ../images/Emo13.gif

ובעניין האז והיום - באמת חומר למחשבה. העובדה שהיום כל כך שונה מאז הוא פועל יוצא של כל כך הרבה דברים.. של פמיניזם, של חשיפה לתקשורת, של עליית אחוז התגרשים (נושא לדיון נפרד - האם היום מוותרים יותר מהר במקום להשקיע בקשר), של עלייה ברמת המודעות להשלכות המודלים הזוגיים על עתיד הילדים... - גם אז רבו, אבל אותו דום שתיקה יקי - היום הורים יודעים מה הנזק לילדים - הפאסון ופתאום גירושים ב"בום" - היום יודעים מה השלכותיהם של אלה על הילדים... ואני מסכימה עם שתי הדיעות - שילדים חשופים להרבה גירושים ולכן חוששים שהמריבות יובילו לשם, וגם - שילדים מדברים על המריבות כי זו התנהלות יותר טבעית בעיניהם היום.. ובאשר לדברי מחשי - מי כמוני יודעת כמה לחץ כלכלי , אוירת חוסר בטחון אישי ואלימות בכל מקום - כמה כל אלה משפיעים על האוירה בבית, המתח והיכולת להתמודד עם קשיי החיים בזוג...

 

[dafi R]

בהקשר אחר

אני חייבת להתייחס לענין בהקשר אחר, לאו דוקא של המריבות והילדים. אני כמורה, תמיד באסיפות הורים לא מרגישה נוח עם המורות האלה ש"מחנכות" את ההורים, אני לא אוהבת את ההגדרה "מורה מהסוג הישן והטוב", אני חושבת שיש גם מורות מהסוג החדש והטוב, אבל בכל מקרה אני לא אוהבת שמורות מתחילות להגיד להורים איך להתנהג וההורים מורידים את הראש כמו ילדים קטנים. אני אדם בוגר, אחראי, ואני מספיק יודעת מה קורה אצלי בבית בלי חינוך מהמורה. שהמורה תתעסק באווירה שבכיתה ובעשייה החינוכית שלה, ותדאג שלילדים שבאים לבית הספר יהיה הכי טוב שאפשר.

 

[noa128]

היי דפי, ותודה על התגובה ../images/Emo140.gif

ובגדול אני מסכימה איתך, אין זה מקומה של המורה "לחנך" גם אותנו ההורים, והאמת שלא הרגשתי שזה מה שהיא עשתה כאן. זה נשמע יותר כ"הורים, רק שתדעו, זה הופיע הרבה, זה מפריע לילדים - תעשו עם זה מה שאתם מבינים, אבל לידיעתכם".. באומרי "מורה מהסוג הישן והטוב" התכוונתי לזה בדיוק - מורה של פעם, עם קול רועם, עם אינטונציה כזו דידקטית מורה כמו שהייתה לי בבי"ס (המחנכת של בני היא בגילי, נראית כמוני, נשמעת כמוני - צעירה , מפולפלת - אחלה - אבל לא כ ז ו) - זה נאמר באהבה, כי היא מורה מופלאה - אבל מזן נכחד

. וסופ"ש נעים שיהיה לך