בעין המתבונן
אני מודה לענת שמר על הסרטונים האלו ורוצה להסביר בעזרתם את ההבדלים בתפיסת המציאות:
https://www.youtube.com/watch?v=3Dw-PD4mmPc
https://www.youtube.com/watch?v=fmliD8pqp4U
https://www.youtube.com/watch?v=_ETlkjNIv_Q&list=PL0524rfv_g2ab5v0A06ApDasfbT0z-mrI&index=8
בשלושת הסרטונים מוצגת שיטת טיפול מסוימת והשאלה היא מה מטרת הטיפול?
בסרטון הראשון הילד לומד לא להביע את דעתו גם כש"משחק המדיח" מתחיל לשעמם אותו.
בסרטון השני הילד לומד לא לבטא את הרגשות שלו ולא להפגין התלהבות גם כשהמשחק כרוך בהשתוללות.
בסרטון השלישי הילד לומד לא לבטא את הרעיונות שלו גם כשברור שהוא הבין כבר הכל ומתחיל לאבד עניין.
מטרת הטיפולים היא, ככל הנראה, ללמד את הילד להתאים את עצמו לכללים החברתיים.
אבל מה חושבים על זה הילדים?
ילד "נורמלי" יבין שיש אנשים שמותר להם לקבוע את הכללים ויחשוב שהיררכיה זה "טבע הדברים".
ילד "אמצע" יבין שהכל משחק וינסה לגלות איך משנים את חוקי המשחק כדי להיות זה שקובע את הכללים ולא רק מציית להם.
ילד "על הספקטרום" יבין שמשהו לא בסדר בהתנהגות של המבוגר, אבל מכיון שאין לו מושג מה הבעיה הוא יעלה השערות שונות וינסה לבחון אותן.
ההשערות הנפוצות:
1. משהו לא בסדר עם המטפל ולכן הילד צריך לקחת אחריות ולטפל במבוגר. זה מוביל בדרך כלל למאבקי כוח ו"התנהגות אלימה".
2. משהו לא בסדר אצלו, אבל אין לו מושג מה הבעיה ואין לו עם מי לברר את זה כי ההתנהגות של המטפל היא שרירותית, לא הגיונית ולא צפויה. זה מוביל בדרך כלל למסע של חיפוש עצמי או "נסיגה".
3. המבוגר מסתיר משהו וזה הכי נורא כי מסתירים רק דברים רעים וזה משאיר אותך לבד עם "מפלצת חושך", כי המבוגר לא מוכן להתייחס לקיומה ולך אין מושג מה היא ומה היא עלולה לעשות לך. זה מוביל בדרך כלל ל"התנהגות פסיכוטית".
הכלל החשוב ביותר בעבודה עם ילדים על הספקטרום (וזו המסקנה ההגיונית היחידה גם מתיאוריית המיינד): כנות ויושרה!!!!!
אני מודה לענת שמר על הסרטונים האלו ורוצה להסביר בעזרתם את ההבדלים בתפיסת המציאות:
https://www.youtube.com/watch?v=3Dw-PD4mmPc
https://www.youtube.com/watch?v=fmliD8pqp4U
https://www.youtube.com/watch?v=_ETlkjNIv_Q&list=PL0524rfv_g2ab5v0A06ApDasfbT0z-mrI&index=8
בשלושת הסרטונים מוצגת שיטת טיפול מסוימת והשאלה היא מה מטרת הטיפול?
בסרטון הראשון הילד לומד לא להביע את דעתו גם כש"משחק המדיח" מתחיל לשעמם אותו.
בסרטון השני הילד לומד לא לבטא את הרגשות שלו ולא להפגין התלהבות גם כשהמשחק כרוך בהשתוללות.
בסרטון השלישי הילד לומד לא לבטא את הרעיונות שלו גם כשברור שהוא הבין כבר הכל ומתחיל לאבד עניין.
מטרת הטיפולים היא, ככל הנראה, ללמד את הילד להתאים את עצמו לכללים החברתיים.
אבל מה חושבים על זה הילדים?
ילד "נורמלי" יבין שיש אנשים שמותר להם לקבוע את הכללים ויחשוב שהיררכיה זה "טבע הדברים".
ילד "אמצע" יבין שהכל משחק וינסה לגלות איך משנים את חוקי המשחק כדי להיות זה שקובע את הכללים ולא רק מציית להם.
ילד "על הספקטרום" יבין שמשהו לא בסדר בהתנהגות של המבוגר, אבל מכיון שאין לו מושג מה הבעיה הוא יעלה השערות שונות וינסה לבחון אותן.
ההשערות הנפוצות:
1. משהו לא בסדר עם המטפל ולכן הילד צריך לקחת אחריות ולטפל במבוגר. זה מוביל בדרך כלל למאבקי כוח ו"התנהגות אלימה".
2. משהו לא בסדר אצלו, אבל אין לו מושג מה הבעיה ואין לו עם מי לברר את זה כי ההתנהגות של המטפל היא שרירותית, לא הגיונית ולא צפויה. זה מוביל בדרך כלל למסע של חיפוש עצמי או "נסיגה".
3. המבוגר מסתיר משהו וזה הכי נורא כי מסתירים רק דברים רעים וזה משאיר אותך לבד עם "מפלצת חושך", כי המבוגר לא מוכן להתייחס לקיומה ולך אין מושג מה היא ומה היא עלולה לעשות לך. זה מוביל בדרך כלל ל"התנהגות פסיכוטית".
הכלל החשוב ביותר בעבודה עם ילדים על הספקטרום (וזו המסקנה ההגיונית היחידה גם מתיאוריית המיינד): כנות ויושרה!!!!!
