בעיית מערכת יחסים

בעיית מערכת יחסים

היי, יש לי בעיה קלה, כמו שניתן להבין מהכותרת. הבעיה היא בתחום מערכות היחסים שלי עם בחורים. לא מדובר על מערכות היחסים עצמן, במיוחד לא על האחרונה, שמחזיקה מעמד כבר חצי שנה, ואני נורא גאה בה. הבעיה היא, שבכל פעם שהתחלתי מערכת יחסים (כולל הנוכחית), תמיד הגיע מישהו במקביל, שנמשכתי אליו וחיבבתי אותו באותה מידה, אם לא יותר, מאשר את החבר. היתה פעם אחת, לפני כמה שנים, שזה הוביל לבגידה בחבר שלי (דבר שנשבעתי, ועד כה הצלחתי לא רע, להימנע ממנו בעתיד), והרבה פעמים שזה הוביל לפרידה לטובת הבחור השני. כמובן שגם עם הבחור השני זה היה נגמר די מהר ואני פשוט הייתי מפסידה תמיד. היתה לי פסיכולוגית עד לפני הצבא, שקראה לזה בחיוך "תופעת הדאבלים". אני סתם הייתי מגדירה את זה כ"חיים מריבאונד לריבאונד". בכל אופן, אני עם החבר שלי חצי שנה. לפני חמישה חודשים בערך הכרתי בחור אחד, שנמצא בקבוצה של אנשים עמם אני נפגשת כל שבוע. כבר בפעם הראשונה שראיתי אותו, הבחור מאוד מצא חן בעיניי. הבעיה היא שהוא עדיין מאוד, מ-א-ו-ד מוצא חן בעיניי, כל זאת בזמן שאני אוהבת את חבר שלי במידה שלא תיאמן. כל העניין מרגיש לא נוח, וכבר חודשים שאני מנסה להדחיק את הבעיה, אבל כמה אפשר??? מה אני אמורה לעשות עם זה? ביצה בצרה.
 

nutmeg

New member
כל הרעיון

במערכת יחסים אחת היא שמבינים שתמיד יכול להיות שם בחוץ מישהו ש"נורא" ימצא חן בעינייך, אבל את החלטת על מערכת יחסים אחת ותדבקי בה. נראה לך שאנשים מונוגמיים לא פוגשים אנשים אחרים ש"נורא" מוצאים חן בעיניהם? בטח ובטח שפוגשים ואפילו עם חלקם יש מערכות יחסים חבריות, אפילו בזוגות, ויותר מאוחר עם המשפחות... השאלה היא למה לך נדמה שכל מאן דהוא שמוצא חן בעינייך מייד נכנס לקטגורית "חתן פוטנציאלי" ואת מרגישה צורך דחוף להחליף את הקיים או לפחות לנסות? את זה לא הבנתי.
 

גרא.

New member
ביצה,אתללא ספק אוהבת את חברך..

הנוכחי, אבל כנראה לא מאוהבת בו..ויש הבדל משמעותי לא רק סמנטי בין שני המצבים הללו..העובדה שאת "פוזלת" ,לעבר גבר אחר, דעה שאת למעלה מחצי שנה יוצאת קבוע עם חברך, אינה שונה בעיני, מהעובדה שיתכן מאד שכששניכם הולכים ברחות, ועוברת שאפה כל שהיא,חברך מעיף מבט אליה,אולי אפילו מסובב את ראשו לשנייה לאחור..קל וחומר שהוא, כגברים אחרים,וודאי מצודד את מבטיו בדיסקו, או בהזדמנות שנקרית לו ,לעבר יפיפיה אלמונית..אין רק במבטים, במחשבות,ואפילו בגלישה לפנטזיות..כל עוד את מסוגלת לשמור על גבולות התנהגות,וכללי משחק מקובלים,ואינך זוחלת לקראת שבירת הכלים לגמרי..יחד עם זה,יתכן שהכמיהה שלך להכרות עם האיש ההוא,מהווה איתות עבורך,לחוסר ספוק כזה או אחר מחברך הנוכחי, כפי שציינתי, את כנראה אינך מאוהבת בו. כי זה מצב,שבו לא משנה מה שקורה סביב,המחשבות, הכמיהה, הגעגועים, הצורך להיות יחד כגוף אחד,תחושת הריקנות כשהוא אינו לידו,לא מותירות רגע פנוי לפלירט מהצד..יתכן,שאת עוברת תהליך של דיסוננס,דהיינו תחושה של החמצה שבבחירה שלך, לעומת אפשרויות אחרות שאת יכולה לבחור..כי הרי כבר בחרת.. הבעייה, בתהליך דיסוננס,כדי להתמודד עימו, דווקא מחפשים את כל התכונות הייחודיות של הבחירה..ואת זה משום מה אינך עושה...
 
כאן אתה טועה

אני מאוהבת עד מעל הראש בחבר שלי. מטורפת עליו, אפשר לומר. אין מישהו אחר שהייתי מעדיפה להיות איתו, ואני אכן איתו בכל שעה ודקה שמזדמן לי. הבעיה היא שמאז ומתמיד, כנראה שאני פוחדת ממחוייבות, מלכבול את עצמי למשהו אחד מחייב. זה כבר הרס לי מערכות יחסים, אבל הפעם אני במערכת יחסים נהדרת, מושלמת ככל שיכולתי לצפות מאחת שתהיה, ולא רוצה להרוס את זה שוב. הפעם זה כן חשוב. בגלל זה הגעתי לכאן.
 

גרא.

New member
ביצה,אם המצב כך כך טוב ואת אכן

מאוהבת בחברך,מידע שקודם לא נאמר,קשה לי להבין מדוע את פוזלת לעבר מישהוא אחר.זה פשוט לא מסתדר לי בשום צורה,אלא אם כן יש קוץ באליה..
 
דווקא רשמתי שכן.

כתבתי שזאת מערכת יחסים שאני ממש ממש לא רוצה להרוס. אני אוהבת אותו מאוד, והקטע הזה מציק לי עכשיו יותר מתמיד, אולי כי אני פוחדת לפגוע בו, אולי כי אני חושבת שאני לא מספיק טובה עבורו ובלי להיות מודעת, מחפשת חלופות... השאלה היא איך נפטרים מהבלאגן הזה.
 

nutmeg

New member
להפטר ממחשבות

זו משימה לא פשוטה. הדרך היחידה שאני מכירה היא בעזרת מחשבות נוגדות. כלומר כל פעם שאת חושבת על מישהו אחר כחתן פוטנציאלי להחליף את הקיים, את "מזכירה לעצמך" עם מחשבת נגד שבעצם מדובר במנגנון, חרדתי שמוכר לך בלה בלה בלה. מעין פתיחת חלון דיאלוג עם המחשבות שלך אודות פלוני מושך וחתיך (לא אודות הפלוני אלא אודות המשיכה שלך).
 
את זה כבר ניסיתי...

הבעיה היא שזה כבר חמישה חודשים, מתוך שישה בהם אני נמצאת במערכת היחסים הזאת. ושוב - אני אוהבת אותו מאוד ומתכננת להישאר איתו עוד ה-ר-ב-ה זמן. בכל פעם שאני חושבת (ואני יודעת שזה נכון, עקב היכרות עם הבנאדם שאני נמשכת אליו) עד כמה זה דבילי, וכמה יש לי להפסיד מזה, וכמה אני אאבד את שניהם (את החבר והידיד גם יחד), ואני מודעת לעובדה שגם אם יקרה משהו ביני לבין הידיד, אני ארגיש בסוף כ"כ רע שאני אזרוק את שניהם לעזאזל... זה לא עוזר למחשבות. פשוט לא עוזר. וזה ככה מאז שאני זוכרת את עצמי. אני לא מחפשת חתנים, ולא פוטנציאליים, ונראה לי שאני פשוט פוחדת להתחייב. בתור אחת שמגיל 15 סובלת מהתקפי "לא רוצה להתבגר", וכבר עברתי על זה טיפול, לדעתי אני פשוט לא רוצה להיכנס למערכת יחסים "של גדולים". זה מטריד, כי אני מודעת לעובדה שלקפץ כל החיים בין בחור אחד למשנהו, זאת טעות גדולה. ושוב - אני אוהבת אותו... יש איזה משהו שעוזר לטפל בפחד ממחוייבות?
 

גרא.

New member
ביצה, ברגע שתהיי מודעת לסבות הפחד

ממחוייבות, כפי שאת מגדירה את בעייתך,תוכלי כנראה גם להתמודד איתו.אם את יכולה להגיע לכך בכוחות עצמך, מה טוב. אבל דומה,כי לשם כך יהיה עלייך להעזר במומחה..כן, כמובן פסיכולוג/ית.
 
גם את זה ניסיתי...

הלכתי לפסיכולוגים כמעט כל החיים, עד הגיוס לצה"ל. אז הרגשתי שאני יכולה, וגם הצלחתי, להתמודד לבד עם כל תחומי החיים, חוץ מהספציפי הזה. ואם שנים של טיפול לא עזרו, מה השתנה מאז?
 

גרא.

New member
ביצה,כנראה שעד שלא תיכווי מתופעת

ה"עיניים הגדולות" שלך, לא תלמדי.מסתבר שמה שלא עושה השכל, עושה הנסיון. זו כנראה האפשרות היחידה מאחר ואת דוחה שוב ושוב את כל הרעיונות והעצות שניתנות לך..בסופו של דבר,לכל דבר יש מחיר, וכנראה שרק כשהוא ממש יקר מכאיב והרסני,הלקח נלמד.
 
נכוויתי גם נכוויתי.

זה לא ממש מפסיק, אתה יודע. אולי משהו דפוק פה באופי שלי מלכתחילה. אולי לא. מה שכן, זה מין phase כזה שעובר. עכשיו הוא די עבר, חזרתי ל"עצמי" אחרי שלקחתי פסק-זמן של כמה ימים. אבל עדיין, אני לא רוצה אפילו לחשוב על הפעם הבאה...
 
למעלה