בעיית השנה שלי...
שהאמת די התעוררה אצלי מהרגע שהכרתי את חבר שלי לשעבר, או אולי בדיוק אחרי שנפרדנו.... בניגוד לאנשים רבים אחרים, אין לי חברה הכי טובה. תמיד הייתה לי חברה אחת שיכולתי להגיד בגאווה שהיא החברה הכי טובה שלי, שכיף לי לדבר איתה, לעולם לא יימאס לי ממנה, אנחנו מספרות אחת לשנייה הכל, ומפרגנות ללא גבולות. אני לא יודעת מה קרה בדיוק אבל עם חברה אחת הכי טובה שהייתה לי, נקטעו היחסים בתחילת שנה שעברה. עם החברה הכי טובה השנייה היחסים הדרדרו מהרגע שפגשתי את החבר לשעבר, ומאז אנחנו בקושי נפגשות, מדברות פעם בשבוע במזל (כשלפני היינו מדברות כל יום) ואני פשוט גיליתי אצלה כל מיני תכונות מגעילות, שכנראה בעבר פשוט התעלמתי מהן.. והאמת שזה לא הכי הפריע לי, כי היה לי את חבר שלי שהוא היה החבר הכי טוב שלי ללא כל ספק, כמו שאף חברה שלי לא הייתה.. אבל זה נגמר בינינו, והוא עכשיו פשוט ידיד טוב וזהו. כשהוא שאל אותי מי החברה הכי טובה שלי, לא ידעתי מה לענות לו. כי אין לי. אני לא יכולה להגיד על אף חברה שלי שהיא מספיק טובה. אני חושבת שאני מספרת לבנים ידידים שלי הרבה יותר ממה שאני מספרת לחברות שלי.. אני מרגישה הרבה יותר בטוחה לספר להם ולשתף אותם, הם עוזרים לי יותר עם בעיות, הם הרבה יותר תומכים. לדוגמא, יש לי חברה שאם אני מספרת לה משהו היא כאילו דווקא מתעקבת על הפרטים הכי מעצבנים, שבכלל לא חשובים, רק כדי כאילו "להראות" לי שמה שאני מספרת לה לא כל-כך נהדר, ואני יודעת שאם היא אומרת משהו היא לא תמיד מתכוונת אליו. לעומת זאת עם שני ידידים טובים שלי אני בחיים לא ארגיש ככה, כי אני יודעת שאם הם מפרגנים זה באמת בא ממקום של אהבה טהורה, ולא סתם בשביל לצאת "בסדר" איתי, שהם באמת מתכוונים לזה.. אבל להגיד על בן שהוא חבר הכי טוב, זה לא כמו חברה הכי טובה. צריך בת בשביל להזדהות, לרדת על בנים, לשבח בנים, לעשות שיחות בנות, אי אפשר כל-כך לעשות את זה עם בנים, למרות שאני קצת חורגת מאפיון המגדר שלי ועושה את זה, אבל בכל זאת, בת ובן מדברים זה לא כמו בת ובת מדברות.. ועצוב לי עם העובדה הזו. למרות שאני יודעת שיש אנשים שאכפת להם ממני, שיעשו הרבה בשבילי, אבל חבל לי שאין לי חברה שאני יודעת שאני יכולה לסמוך עליה באש ובמים, שאם אני מתכננת משהו היא ישר קופצת לראש, שלא תאכזב אותי, שנוכל לתמוך אחת בשנייה בהכל. עכשיו לא יודעת איך בדיוק לפתור את זה. אולי כשאני אגיע לצבא אני אכיר בנות חדשות, שבוודאי יהיו החברות החדשות שלי, אבל זה קצת מדכא העניין הזה.. בכל אופן, זאת בעיית השנה שלי.
שהאמת די התעוררה אצלי מהרגע שהכרתי את חבר שלי לשעבר, או אולי בדיוק אחרי שנפרדנו.... בניגוד לאנשים רבים אחרים, אין לי חברה הכי טובה. תמיד הייתה לי חברה אחת שיכולתי להגיד בגאווה שהיא החברה הכי טובה שלי, שכיף לי לדבר איתה, לעולם לא יימאס לי ממנה, אנחנו מספרות אחת לשנייה הכל, ומפרגנות ללא גבולות. אני לא יודעת מה קרה בדיוק אבל עם חברה אחת הכי טובה שהייתה לי, נקטעו היחסים בתחילת שנה שעברה. עם החברה הכי טובה השנייה היחסים הדרדרו מהרגע שפגשתי את החבר לשעבר, ומאז אנחנו בקושי נפגשות, מדברות פעם בשבוע במזל (כשלפני היינו מדברות כל יום) ואני פשוט גיליתי אצלה כל מיני תכונות מגעילות, שכנראה בעבר פשוט התעלמתי מהן.. והאמת שזה לא הכי הפריע לי, כי היה לי את חבר שלי שהוא היה החבר הכי טוב שלי ללא כל ספק, כמו שאף חברה שלי לא הייתה.. אבל זה נגמר בינינו, והוא עכשיו פשוט ידיד טוב וזהו. כשהוא שאל אותי מי החברה הכי טובה שלי, לא ידעתי מה לענות לו. כי אין לי. אני לא יכולה להגיד על אף חברה שלי שהיא מספיק טובה. אני חושבת שאני מספרת לבנים ידידים שלי הרבה יותר ממה שאני מספרת לחברות שלי.. אני מרגישה הרבה יותר בטוחה לספר להם ולשתף אותם, הם עוזרים לי יותר עם בעיות, הם הרבה יותר תומכים. לדוגמא, יש לי חברה שאם אני מספרת לה משהו היא כאילו דווקא מתעקבת על הפרטים הכי מעצבנים, שבכלל לא חשובים, רק כדי כאילו "להראות" לי שמה שאני מספרת לה לא כל-כך נהדר, ואני יודעת שאם היא אומרת משהו היא לא תמיד מתכוונת אליו. לעומת זאת עם שני ידידים טובים שלי אני בחיים לא ארגיש ככה, כי אני יודעת שאם הם מפרגנים זה באמת בא ממקום של אהבה טהורה, ולא סתם בשביל לצאת "בסדר" איתי, שהם באמת מתכוונים לזה.. אבל להגיד על בן שהוא חבר הכי טוב, זה לא כמו חברה הכי טובה. צריך בת בשביל להזדהות, לרדת על בנים, לשבח בנים, לעשות שיחות בנות, אי אפשר כל-כך לעשות את זה עם בנים, למרות שאני קצת חורגת מאפיון המגדר שלי ועושה את זה, אבל בכל זאת, בת ובן מדברים זה לא כמו בת ובת מדברות.. ועצוב לי עם העובדה הזו. למרות שאני יודעת שיש אנשים שאכפת להם ממני, שיעשו הרבה בשבילי, אבל חבל לי שאין לי חברה שאני יודעת שאני יכולה לסמוך עליה באש ובמים, שאם אני מתכננת משהו היא ישר קופצת לראש, שלא תאכזב אותי, שנוכל לתמוך אחת בשנייה בהכל. עכשיו לא יודעת איך בדיוק לפתור את זה. אולי כשאני אגיע לצבא אני אכיר בנות חדשות, שבוודאי יהיו החברות החדשות שלי, אבל זה קצת מדכא העניין הזה.. בכל אופן, זאת בעיית השנה שלי.
