בעייה...
אני ואחי התאום (בני 16.5, בכיתה י"א), ילדים יחידים. מאז שנולדנו בערך, וזה מתחזק בעיקר בשנתיים האחרונות, אני הילדה הטובה של ההורים, עוזרת בבית, תלמידה טובה, בקשר טוב עם ההורים, הרבה קשרים חברתיים, מדריכה בתנועת נוער.. לעומת זה אחי הוא נער סגור, יש לו כמה חברים בבי"ס אבל בישוב הוא אף פעם לא יוצא מהבית. כל הזמן יושב מול האינרטנט, הולך לישון מאוחר מאוד, לא משקיע בלימודים.. הוא לא נוקף אצבע לטובת הבית, וגם מבלגן ומשאיר אחריו ערימות של בגדים, ניירות ושאריות אוכל בכל מקום. ההורים שלי לא מסוגלים לסבול את זה, הבית מלא בצעקות, אין יום שהם לא מתעצבנים עליו והטונים מרקיעים שחקים.. ואני, שתמיד הייתי רגישה, לא יכולה לסבול את זה, וההורים אף פעם לא מבינים למה אחרי מריבה איתו אני זאת שבוכה.. הם לא מסוגלים להתמודד איתו, ולי תמיד אומרים: "אנחנו יודעים שנכשלנו בחינוך שלו, לפחות את תהיי ילדה טובה".. ובאמת אני ילדה טובה מטבעי, אבל כשאני צריכה לקרצף את כל הבית לפסח ולבשל חצי מהארוחה (ואני עושה את זה בכיף, אבל עדיין..) והוא ישן עד אחת בצהריים וכשמתעורר יושב מול האינטרנט כל היום, קשה לי לקבל את התירוץ של ´כשל בחינוך´.. ונמאס לי מהמריבות האלה. אח שלי נעשה חצוף ומרדן, הוא דוחה כמעט כל ניסיון להתקרב אליו, במיוחד כשההורים שלי מתעניינים בלימודים שלו ומנסים בכל ליבם לעזור לו בשיעורים פרטיים, השלמת חומר וכו´. הוא פשוט שואג עליהם: "תעזבו אותי כבר!!!". ואני מפחדת שמשהו יתפוצץ פה בסוף. אני יודעת שרע לאח שלי בחיים, והוא מרגיש לא טוב עם עצמו ועם הבטלה האינסופית שלו.. אני מתקשרת איתו, אבל לא ברמה של שיחות נפש.. ואני מפחדת שיקרה משהו רע במשפחה שלנו, ואני לא יודעת איך למנוע את זה. מה לעשות? זה יעבור עם ההתבגרות?..
אני ואחי התאום (בני 16.5, בכיתה י"א), ילדים יחידים. מאז שנולדנו בערך, וזה מתחזק בעיקר בשנתיים האחרונות, אני הילדה הטובה של ההורים, עוזרת בבית, תלמידה טובה, בקשר טוב עם ההורים, הרבה קשרים חברתיים, מדריכה בתנועת נוער.. לעומת זה אחי הוא נער סגור, יש לו כמה חברים בבי"ס אבל בישוב הוא אף פעם לא יוצא מהבית. כל הזמן יושב מול האינרטנט, הולך לישון מאוחר מאוד, לא משקיע בלימודים.. הוא לא נוקף אצבע לטובת הבית, וגם מבלגן ומשאיר אחריו ערימות של בגדים, ניירות ושאריות אוכל בכל מקום. ההורים שלי לא מסוגלים לסבול את זה, הבית מלא בצעקות, אין יום שהם לא מתעצבנים עליו והטונים מרקיעים שחקים.. ואני, שתמיד הייתי רגישה, לא יכולה לסבול את זה, וההורים אף פעם לא מבינים למה אחרי מריבה איתו אני זאת שבוכה.. הם לא מסוגלים להתמודד איתו, ולי תמיד אומרים: "אנחנו יודעים שנכשלנו בחינוך שלו, לפחות את תהיי ילדה טובה".. ובאמת אני ילדה טובה מטבעי, אבל כשאני צריכה לקרצף את כל הבית לפסח ולבשל חצי מהארוחה (ואני עושה את זה בכיף, אבל עדיין..) והוא ישן עד אחת בצהריים וכשמתעורר יושב מול האינטרנט כל היום, קשה לי לקבל את התירוץ של ´כשל בחינוך´.. ונמאס לי מהמריבות האלה. אח שלי נעשה חצוף ומרדן, הוא דוחה כמעט כל ניסיון להתקרב אליו, במיוחד כשההורים שלי מתעניינים בלימודים שלו ומנסים בכל ליבם לעזור לו בשיעורים פרטיים, השלמת חומר וכו´. הוא פשוט שואג עליהם: "תעזבו אותי כבר!!!". ואני מפחדת שמשהו יתפוצץ פה בסוף. אני יודעת שרע לאח שלי בחיים, והוא מרגיש לא טוב עם עצמו ועם הבטלה האינסופית שלו.. אני מתקשרת איתו, אבל לא ברמה של שיחות נפש.. ואני מפחדת שיקרה משהו רע במשפחה שלנו, ואני לא יודעת איך למנוע את זה. מה לעשות? זה יעבור עם ההתבגרות?..