בעייה קשה
אני בחורה בת 18. בשנה האחרונה אמא שלי (47) נמצאת במצב נפשי קשה מאוד, והתפתחו אצלה בעיות שתייה. יש במשפחתה היסטוריה של מחלות נפש כגון סכיזופרניה. כבר שנה המצב מאוד קשה, אך מה ניתן לעשות? הרי היא לא רוצה לעזור לעצמה על אף שאני ואבי מדברים איתה על הנושא כל הזמן, היא רק אומרת שמאוד קשה לה כל העניין ולמחרת היא חוזרת ללופים של שיכרון ושינה. יש לי שתי אחיות קטנות, בנות 16 ו11. הן מנסות להכחיש ולוקחות את כל העניין בהומור מדוכא ומדכא. המצב לא טוב, ממש לא טוב. גם קשיים בעבודה יש לה, בהם היא נוברת שוב ושוב. היא מתעסקת באופן כפייתי בכל דבר שהיא יכולה לתפוס, עם נטייה לנושאים שליליים עליהם היא מדברת כל הזמן. היא מציקה המון, לא נותנת שלווה. מסתובבת חסרת מנוחה ועצבנית כשהיא צלולה, וכשהיא שיכורה, או "חפפה" כמו שאני קוראת לזה, אז זה פשוט רע. על אף שאני החזקה מבין אחיותיי, יש פעמים שהיא נראית רע מאוד, פרצוף של מתה או של שבץ. זה ממש עושה לי טראומה, שלא לדבר על האחיות שלי. ההשלכות של העניין חמורות. לפני שבועיים הייתי עם אבא שלי אצל פסיכולוגית, סיפרנו לה את המצב והיא אמרה שאין מה לעשות, כי אי אפשר לפנות לאשפוז בכפייה אלא אם היא תהייה אלימה, והיא לא. עדיין לא. המצב רק מתדרדר. גם עובדת סוציאלית לא תעזור כאן, אני ואבי מכירים את אמי מספיק כדי לדעת שהיא רק תכעס ותחסום את עצמה אם נביא לה עובדת סוציאלית שתדבר איתה. מה בכל זאת ניתן לעשות?
אני בחורה בת 18. בשנה האחרונה אמא שלי (47) נמצאת במצב נפשי קשה מאוד, והתפתחו אצלה בעיות שתייה. יש במשפחתה היסטוריה של מחלות נפש כגון סכיזופרניה. כבר שנה המצב מאוד קשה, אך מה ניתן לעשות? הרי היא לא רוצה לעזור לעצמה על אף שאני ואבי מדברים איתה על הנושא כל הזמן, היא רק אומרת שמאוד קשה לה כל העניין ולמחרת היא חוזרת ללופים של שיכרון ושינה. יש לי שתי אחיות קטנות, בנות 16 ו11. הן מנסות להכחיש ולוקחות את כל העניין בהומור מדוכא ומדכא. המצב לא טוב, ממש לא טוב. גם קשיים בעבודה יש לה, בהם היא נוברת שוב ושוב. היא מתעסקת באופן כפייתי בכל דבר שהיא יכולה לתפוס, עם נטייה לנושאים שליליים עליהם היא מדברת כל הזמן. היא מציקה המון, לא נותנת שלווה. מסתובבת חסרת מנוחה ועצבנית כשהיא צלולה, וכשהיא שיכורה, או "חפפה" כמו שאני קוראת לזה, אז זה פשוט רע. על אף שאני החזקה מבין אחיותיי, יש פעמים שהיא נראית רע מאוד, פרצוף של מתה או של שבץ. זה ממש עושה לי טראומה, שלא לדבר על האחיות שלי. ההשלכות של העניין חמורות. לפני שבועיים הייתי עם אבא שלי אצל פסיכולוגית, סיפרנו לה את המצב והיא אמרה שאין מה לעשות, כי אי אפשר לפנות לאשפוז בכפייה אלא אם היא תהייה אלימה, והיא לא. עדיין לא. המצב רק מתדרדר. גם עובדת סוציאלית לא תעזור כאן, אני ואבי מכירים את אמי מספיק כדי לדעת שהיא רק תכעס ותחסום את עצמה אם נביא לה עובדת סוציאלית שתדבר איתה. מה בכל זאת ניתן לעשות?