בעייה ב - Long distance relationship...

בעייה ב - Long distance relationship...

שלום,
יש לי בעיה בזוגיות, שמטרידה אותי כבר זמן רב, ושאינני יודע איך להכיל אותה, אז החלטתי להיעזר ב"חוכמת ההמונים"

נכנסתי לפורום הזה, קראתי על בעיות שאנשים כתבו וראיתי את התגובות, ומצא חן בעיני, ראיתי פה המון תגובות רציניות וחכמות, אז החלטתי להיעזר גם כן.
הסיפור הוא כזה, אני נשוי לאישה שאינה ישראלית, התחתנו וגרתי איתה בחו"ל עד לאחרונה (לשנינו זהו פרק ב').
לצערי לא הצלחתי למצוא שם תעסוקה במקצועי, ולאחר תקופת אבטלה ארוכה שם, ראיתי שאין ברירה, ישבנו יחד לטכס עצה, והחלטנו שעם כל הכאב, בשלב הזה הדבר הכי חשוב הוא שאעבוד, ולכן אחזור ארצה לעבוד, ונראה מה יהיה ואיך ומתי נתאחד שוב (לה זו בעיה לבוא לכאן כי אביו של בנה מנישואים קודמים לא מסכים כרגע שתעזוב איתו לישראל). בינתיים אנו טסים אחד לשנייה בתכיפות ונפגשים כמעט כל חודש.
הבעיה שלי היא שלה אין צורך בשיחות טלפון, אין לה צורך לשמוע את קולי, שנדבר, או שנשוחח בסקייפ ונראה זה את זו. היא מסתפקת בוואטסאפ, ושולחת לי המון הודעות כל יום, אבל אם אני לא אהיה זה שאתקשר, אז מבחינתה לא נדבר כלל, רק נתכתב. המצב הזה מרגיז אותי ונראה לי לא נורמלי, לא טבעי שאישה אוהבת לא תרגיש צורך לדבר עם בעלה, לשמוע את קולו (מה גם שזה בחינם), ותסתפק בוואטסאפ אינסופי...
דרך אגב, מפריע לי גם שכל ההודעות שלה הן אינפורמטיביות בלבד ("אני הולכת לפה, אני עושה ככה, אני בעבודה, אני בבית, אני הולכת לנקות את המטבח, אני עושה שיעורים עם הילד" וכו,...), שום דבר עם רגש, תשוקה,וכו'...
אני דווקא כן כותב לה עם רגש, מראה את הגעגוע, את התשוקה וכו'5247, אבל ממנה כלום, רק העברת אינפורמציה בלתי פוסקת.
מה דעתכם? נראה לכם נורמלי, ושאני סתםמצפה ליותר מידי? או שאכן פה בעיה?...
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
זה נורמלי

קודם כל בני אדם הם שונים ויש להם צרכים שונים. אחד צריך את התמונה והקול והאחר מעדיף תקשורת טקסט. אל תהפוך את זה לעניין עקרוני.

שנית, יש הבדלי תרבויות. אם אשתך היא מערבית (אירופה, ארה"ב וכולי) אז החברה האלה הרבה פחות מדברים רגש. זה לא שהם לא מרגישים. הם פשוט מתבטאים אחרת, לא מרגישים בנח עם גילויי חום וחיבה, בטח במרחב הציבורי, אבל לא רק. יש כאלה שמתקשים לערבב עבודה עם קשר רגשי, ולכן לא ירגישו בנח לעשות סקייפ בשעות העבודה.

מצד שני, ישנו העניין הסובייקטיבי. אם לא טוב לך, אז לא טוב לך, ושום הסבר תרבותי כזה או אחר לא ישנה את זה.

לכן העצה שלי היא לא לכעוס עליה או להתבאס ממנה, אלא לראות בזה בעיה שצריך למצוא לה פתרונות מעשיים.
למשל, לקבוע דייטים. דייט זו פגישה בסקייפ, שיש לה שעה שנקבעה מראש (למשל, היום בערב, בשמונה או בתשע). ככה היא יכולה להיערך ולהרגיש שזה מפגש אמיתי ולא משהו "על הדרך".

אני במקומך הייתי עושה מאמץ למצוא תעסוקה שהיא מבוססת אינטרנט (ייעוץ, כתיבה, מכירה, וכולי) שתאפשר לך להיות יותר זמן בארץ שלה, ולעבוד משם, אם לא מאה אחוז משרה, לפחות חצי.
 
תודה מריוס

תודה על תגובה חכמה,מעמיקה ועוזרת.
&nbsp
אכן,היא אירופאית, אולם במהלך תקופת ה"חיזור" שלנו היא ידעה טוב מאוד להראות רגש, ולהביע אהבה, זה רק עכשיו שהיא כזאת "יבשה" ואינפורמטיבית בלבד.
ובאשר לסקייפ, כמובןשלא ציפיתי שננהל שיחות כשהיא (או אני) בעבודה, אלא בערב, בבית, ולא הייתי "קופץ" עליה עם שיחה בלי להכין אותה מראש.
לגבי עבודה, תחום העיסוק שלי אינו אינטרנטי ולכן אין באפשרותי לעבוד משם...
 
ודרך אגב מריוס

גם אם זה נכון שהאירופאים "קרים" יותר ופחות מחצינים רגשות, עדיין, אני סבור שגם אצלם זה מקובל בין בני זוג לדבר בטלפון ולא להסתפק רק בהודעות, בייחוד שהבעל נעדר לתקופה...
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
רק תשים לב לאן אתה מושך

אתה מושך לכיוון של "אני צודק והיא טועה".
מהכיוון הזה בדרך כלל לא יוצא שום דבר טוב.

גם בהתיחס לתשובתך הקודמת אני אומר: כן, זוגות בתחילת דרכם מאוהבים וצריכים לדבר המון ומביעים המון רגש.
אחר כך נכנסים לשגרה. והשגרה היא לא כמו ההתאהבות.
בזה אתם לא שונים מכל זוג אחר.
יצא לכן שהכניסה לשלב שאחרי ההתאהבות (שאני כידוע, בעקבות הנדריקס, קורא לו בשם אחר לגמרי) קרתה בערך בזמן שבו נאלצת לחזור לארץ. השילוב יוצא לך קשה במיוחד.
וזו בדיוק המשמעות העמוקה של בניית קשר.
להתאהב זה קל. לא דורש יותר מדי עבודה.
בניית קשר זה אחרי שנעלמו אדי ההתאהבות, וצריך לבנות יחד חיים סביב מציאות החיים הרג גונית - פעם ורודה ופעם אפורה ופעם שחורה ופעם ירוקה.
העסק לא מסתיים כשאומרים "אני אוהב אותך". שם הוא רק מתחיל.
מה שקורה לכם הוא מבחן לקשר.
שים לב: לא מבחן לה. לא היא זאת שעומדת במבחן. אלא הקשר. ולקשר יש שני צדדים.

הליכה לכיוון "אני צודק והיא טועה" לא תורמת לבניית הקשר. היא בדיוק לב לבו של השלב הזה שהנדריקס קורא לו "שלב מאבקי הכח".
אתה יכול להגיד "הנדרקיס שמנדריקס, מה זה קשור? יש לנו בעיה קונקרטית."
ואילו אני אומר: לכולם יש בעיות קונקרטיות וספציפיות. ובכל זאת 100% מהזוגות פועלים באזור מאבקי הכח (כשנגמרת ההתאהבות - והיא תמיד נגמרת).
והעדות המובהקת ביותר לקיומו של מאבק כח הוא הרעיון: "אני צודק והיא טועה".

מסקנתי: עדיף בהרבה שתחפש פתרונות יצירתיים, על בסיס אמון ואהבה, ולא תחפש אישור שאתה צודק.

אגב: אם מותר לי לשאול, במה אתה עוסק (כמקצוע)?
 
אני לא מושך לשם בכלל...

אני לא חושב שאני "צודק" ואני לא חושב שהיא "טועה", אני מדבר על עניינים שברגש, וברגש אין צודקים ואין טועים, כל אחד מרגיש מה שמרגיש וזה לגיטימי, אי אפשר להתווכח עם רגשות, צריך רק לדעת אם מקבלים וחיים עם זה או לא. וזה הדבר שלשמו נכנסתי לכאן, לשמוע דעות של אחרים, אם הציפייה שלי לשיחות טלפון והאכזבה שלי מהיעדרן הינה דבר מובן, או שאולי אני מפרש את אישתי ואת יחסה לא נכון, לא תמיד גבר יכול לדעת מה עובר בראשה של אישה, אני מאוד וורבלי, היא לא.
ואכן, תגובות כמו של מיצי קפיצי למשל, מאירים לי צדדים שלא הבאתי בחשבון, וגורמים לי לראות את הודעות הטקסט ה"אינפורמטיביות" שלה באור אחר, ולהבין שזו דרכה שלה לחוות אינטימיות ולהרגיש קשורה אלי.
זה בדיוק סוג התשובות שחיפשתי כאן...
&nbsp
תודה לכולכם, אתם אמת נהדרים.
 

dana3334

New member
גם אני כמו אישתך. אני לא אוהבת לדבר בטלפון,

תמיד אעדיף מייל או מסר בנייד על פני שיחת טלפון.
ככה זה עם כולם - בן זוג, הורים, אחים, חברות, בעבודה.
בחודשים הראשונים עם בעלי (כשעוד היינו חברים) כן דיברנו בטלפון כל יום שבו לא התראינו, אבל זה עבר אחרי כמה חודשים.
מזלי שיש היום אפשרות למיילים וכו'. אחרת הייתי נאלצת לעשות הרבה שיחות טלפון.
גם אצלי, כמו אצל אישתך, הוורבליות היא לא הצד החזק.
כשאני בחו"ל למשל - מתקשרת לבעלי והילדים פעם בשלושה ימים. בשאר הזמן שולחת צילומים והודעות בווטסאפ. וגם הפעם בשלושה ימים זה לא כו"כ מתוך צורך שלי אלא כדי לא להגזים איתם.
ואני אפילו לא אירופאית.
 
אוקיי דנה

גם זו תגובה שעוזרת לי לשים דברים בפרופורציה, להסתכל מזווית אחרת ולהבין שאולי התנהגותה לא כל כך מוזרה כפי שסברתי...
&nbsp
תודה לך!
 
אתם שונים- זה לא קשור ליותר מידי או פחות מידי

היא מרגישה מחוברת אליך כאשר אתה חלק משגרת יומה. אתה יודע איפה היא ומה היא עושה כאילו אתה נמצא איתה. ככה היא מרגישה אהובה ומחוברת.
אתה לעומת זאת, זקוק לתקשורת אינטימית-ריגשית יותר. לא משנה לך מה היא עשתה במשך היום, משנה לך לשמוע את הקול שלה ומילות אהבה וגעגועים.
&nbsp
אז אחרי שמבינים שאנחנו שונים, אפשר לשים את העלבון בצד ולחשוב איך ניתן לגרום לשניכם להרגיש טוב יותר.
אתם צריכים לדבר, בלי כעס והאשמות, ולהבין את הצרכים של כל אחד.
האם היא מסוגלת לתת קצת יותר ממה שאתה צריך?
האם אתה מסוגל להבין את הדרך שלה להביע קרבה ואהבה?
&nbsp
כל אחד מכם יצטרך לצאת מעט מאיזור הנוחות שלו על מנת שהשני ירגיש קצת יותר טוב וביחד תוכלו לתחזק את הקשר המאתגר הזה.
 
תודה מיצי

תגובתך עזרה לי להבין את הצד שלה, שמבחינתה לשתף אותי ביום יום שלה זו הדרך שלה לאינטימיות...
&nbsp
תודה על העזרה!
 

מתגנב

New member
זה לא מקרה שבו ״כל צד צריך להתגמש״

עבורה, הפגנת רגשות בטלפון היא מלאכותית.
אם תדברו על הבעיה ותבינו שיש לכם צרכים שונים ודרכי ביטוי שונות, תתפתו אולי לגבש איזה הסכם שבו היא מתקשרת אתך קצת יותר ממה שבא לה ואתה מסתפק בקצת(?) פחות ממה שאתה צריך.
הבעיה היא שהסכם כזה אינו סימטרי. מהר מאד היא תרגיש שהיא צריכה להעמיד פנים עבורך, ומכאן הדרך קצרה לתחושה שכל הגשר הרגשי ביניכם מלאכותי וחסר ערך.
אתה לא הסבא שלה, שאליו צריך להתקשר פעם ביום כדי לשמח את ליבו. אל תשים את עצמך בעמדה הזו, כי לא תרוויח דבר, אלא אם אתה אכן סבא גלמוד בנוסף לכל הסיפור ששטחת.
תצטרך לבטא את רגשותיך בצורה אותנטית, אבל להסתפק בפירורים שהיא תזרוק לך, עד שתפגשו. לא בטוח שהיחסים יחזיקו מעמד על פני המרחק והזמן, אבל מה שבטוח - אם תדחוק בה להכנס לתקשורת לא ספונטנית ולא אותנטית, זה רק יקטין את סיכויי ההצלחה שלכם.
 
נכון, אתה בהחלט צודק

לא הייתי רוצה שהיא תתקשר אלי כ"חובה" או "מטלה" שיש עליה לבצע, ולא בגלל שהיא באמת מרגישה צורך בכך...
 
למעלה