יש לי ילד בן 11 חודשים, הוא מתעורר לנו כמעט כל לילה ובוכה הוא מתרומם במיטה ובוכה עד שנבוא לקחת אותו עכשיו אם אנחנו לוקחים אותו אלינו אז הוא ציק צאק נרדם אבל אצלו במיטה בשום פנים ואופן, מה עושים?
אם אנחנו לוקחים אותו אלינו אז הוא ציק צאק נרדם זה בכל מקרה הפתרון שלנו גם היום - כשאיתמר מתעורר או כשאורן מגיעה אלינו למיטה - מפנים להם מקום והם ישנים איתנו. עוד אפשרויות הן - לסדר כסא/כורסא ליד המיטה שלו, וכשהוא מתעורר פשוט לשבת איתו עד שהוא נרדם ואז להחזיר אותו למיטה. לדאוג שיהיה מזרון בחדר שלו כך שאחד מכם יוכל להמשיך לישון איתו בחדר. להעביר את המיטה שלו לחדר שלכם. מצטערת שאני עונה אינסטנט - אני פשוט ממהרת. במאמרי הפורום יש את ריכוז של כל ההודעות שהופיעו בפורום בנושא שינה. את מזומנת (בנתיים, עד שכל אחד כאן יענה מנסיונו) לבדוק ולקרוא דיונים דומים
עידו שלי ישן איתנו בחדר (על מזרן ליד המיטה שלנו) עד לפני כמה חודשים. אלון עדיין ישן איתנו בחדר ואם הוא בוכה (והוא בד"כ מתעורר בסביבות 5 בבוקר) אז אני לוקחת אותו אלינו. בעידו עוד הייתי בהתחלה "נלחמת" ויושבת ליד המיטה והוא היה נרדם והייתי חוזרת למיטה שלי ואחרי חצי שעה עוד הפעם היתה פועלת "הסירנה". הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שהכי חשוב זה שגם אני אשן וגם הוא ישן ואם זה אומר שנישן ביחד באותה המיטה אז זה מה שנעשה. הרבה יותר בריא ממאבקים כל הלילה שבסופם מגיע בוקר ושנינו עייפים ועצבניים. חוצמזה שהיום אני חושבת שהרבה יותר נכון להיות קשובים לצרכים של הילדים ואם הם זקוקים לנו ולהרגיש את החום והריח שלנו והבטחון שאנחנו מקנים להם אז למה בעצם לא? בגלל שהשכנה אומרת שהילדים שלה אף פעם לא ישנו איתה במיטה?! שלא תרגילי את הבן שלך ועוד כל מיני עצות אחיתופל? אני זוכרת את עצמי איך הייתי מתעוררת מסיוט וזוחלת למיטה של הורי ורק שם מסוגלת להרדם. תהני מהזמן הזה ותני לו להנות - זה לא נשאר לתמיד ואח"כ אנחנו מתגעגעים לזה.
