המרשם כמעט הכי בטוח לכשלון בנישואין
הוא המגורים המשותפים ,גם באין ברירה אחרת,עם החותנת,או החמה.במקרה שלך שירונה,חמתך,אימו של בעלך מתקשה כנראה לקבל את העובדה שאת לקחת ממנה את בנה.הוא לא בדיוק עזב את הבית,הרי אתם גרים ביחד עימה.אבל הוא עכשיו שלך, ולהבנתה הטעונת רגשות,היא כאילו כבר הפסידה אותו.ואת קשה לה,ולהמוני חמות לקבל.עפ"ר קשה יותר משום מה דווקא לאם החתן להתמודד עם "אובדן" הבן לטובת אשה אחרת.הביקורת כלפייך,אינה מכוונת דווקא לעזור,אלא מבטאת יותר את חוסר שביעות רצונה ממה שקרה.להבנתי,הביקורת גם אינה מכוונת אלייך ספציפית,גם אם זה נראה לכאורה.,אלא כלפי האישה ש"גנבה" את בנה...אפשר להבין את ההתלבטות של בעלך ,הכאילו נקרע בין שתיכן.אבל אי אפשר לקבל את זה.הוא חייב להתייחס אלייך ואל אימך בהתאם למעמד של כל אחת,ולא כמאהב הנקרע בין אהבתן של שתי נשים.לי נראה שבאופן ברור הוא חייב לצדד בך,לתמוך בך ולעמוד לצידך בקונפליקט שלך עם אימו.היחסים האינטימיים לכאורה בין גיסתך לאחיה,אינם כמובן קשורים כלל ל"תסביך אדיפוס".בעיקר משום שהתסביך מופיע אצל ילדות בנות 5-4 ,ומכונה תסביך "אלקטרה",ובא לידי ביטוי במשיכה מינית אינפנטילית (ילדותית) לאב,תוך תחרות עם האם על האב כמאהב "פוטנציאלי"...ליחסים הללו שאת מתארת בין בעלך לאחותו,יש כנראה רקע ועבר שהם שניהם מודעים לו.וזה עוד רמז עבה וחד משמעי שעליכם לעזוב את בית הוריו של בעלך מהר ככל האפשר..לפני שנישואייך יעלו על שרטון..ואז תאלצי,או תאולצי לעזוב לבדך,עירומה ובחוסר כל...
