אובדת עיצות
New member
בעיות עם אחות
אחותי פשוט ממררת לי את החיים. אני יודעת, זו הצהרה כללית מאד, אני אנסה לפרט. לדעתי יש לה בעיות קשות של חוסר ביטחון עצמי. בנוסף, קשה לה לקבל את העובדה שצריך לעבוד בחיים. לא את הקונספט "כסף בבנק = לקום בבוקר לעבודה" קשה לה לתפוס. אלא את העובדה שבית, דירה, מיסים, ניקיון, כביסה, קניות בסופר, כלים וכו´ צריך לעשות ואין גמדים קטנים בלילה שעושים את הפעולות האלו. שוב, קשה להכנס לפרטים מעמיקים. התקציר הוא שאחותי מאשימה אותי בכל העוולות האפשריות. המצב הכלכלי של אבא שלי לא שפיר (של מי כן?) אבל הוא רחוק מפשיטת רגל. היא שלחה לי מייל היום וטענה שבגלל שאני לא שילמתי מכיסי כמה מאות ש"ח עבור משהו אבא שילם מכיסו ובגלל זה (בגללי) הוא עוד יתאבד (מיותר לציין, שלמרות שהוא אכן בדיכאון הוא לא נוטה לאבדנות). באלו המילים. אחרי שהיא גרה אצלי מס´ חודשים (כי היא לא היתה מוכנה לממן מגורים מהכיס שלה, או לגור עם אבא) ולא טרחה להשתתף בניהול הבית (ניקיון, לא תשלומים) היא אמרה שתודה היא תכתב לי על המצבה. אכן יש המון לעשות למען אבא שלי וגם למענה, אבל לא משנה מה אני כן עושה, אני תמיד לא בסדר וזה תמיד לא מספיק (אם ננסח במילים עדינות). מיותר לציין שכל הצעה לעזרה מצד שניהם מעולם לא הגיעה אלי (שכחתי, אני סופרוואמן, רק בלי המכנסונים והעיניים הכחולות). המצב הגיע לזה שאני לא מוכנה לראות אותה, לשמוע ממנה או בכלל כל קשר איתה. אבל... אני תמיד חשבתי שאחים שלא מדברים קיימים רק בסיפורי בלהות של משפחות אחרות. אנחנו רק שתי אחיות ואבא שלנו. אין לנו משפחה אחרת (יש דודים וכאלה, אבל זה לא אותו הדבר). אני לא רוצה להגיע למצב של ניתוק מוחלט ממנה, גם בגלל שזה ישפיע קשות על אבא שלי. אני יודעת שלפני שרצים לשנות אנשים אחרים, צריך לבדוק מה קורה בפנים. אבל, בכנות, אני לא חושבת שנותר לי מה לעשות, פרט ללהיות אסקופה נדרסת ולזה אני לא מוכנה. אני וגם אנשים נוספים ניסו לדבר איתה אבל ללא תועלת. מכתבי הנאצה ממשיכים להגיע. מה עוד אני יכולה לעשות?
אחותי פשוט ממררת לי את החיים. אני יודעת, זו הצהרה כללית מאד, אני אנסה לפרט. לדעתי יש לה בעיות קשות של חוסר ביטחון עצמי. בנוסף, קשה לה לקבל את העובדה שצריך לעבוד בחיים. לא את הקונספט "כסף בבנק = לקום בבוקר לעבודה" קשה לה לתפוס. אלא את העובדה שבית, דירה, מיסים, ניקיון, כביסה, קניות בסופר, כלים וכו´ צריך לעשות ואין גמדים קטנים בלילה שעושים את הפעולות האלו. שוב, קשה להכנס לפרטים מעמיקים. התקציר הוא שאחותי מאשימה אותי בכל העוולות האפשריות. המצב הכלכלי של אבא שלי לא שפיר (של מי כן?) אבל הוא רחוק מפשיטת רגל. היא שלחה לי מייל היום וטענה שבגלל שאני לא שילמתי מכיסי כמה מאות ש"ח עבור משהו אבא שילם מכיסו ובגלל זה (בגללי) הוא עוד יתאבד (מיותר לציין, שלמרות שהוא אכן בדיכאון הוא לא נוטה לאבדנות). באלו המילים. אחרי שהיא גרה אצלי מס´ חודשים (כי היא לא היתה מוכנה לממן מגורים מהכיס שלה, או לגור עם אבא) ולא טרחה להשתתף בניהול הבית (ניקיון, לא תשלומים) היא אמרה שתודה היא תכתב לי על המצבה. אכן יש המון לעשות למען אבא שלי וגם למענה, אבל לא משנה מה אני כן עושה, אני תמיד לא בסדר וזה תמיד לא מספיק (אם ננסח במילים עדינות). מיותר לציין שכל הצעה לעזרה מצד שניהם מעולם לא הגיעה אלי (שכחתי, אני סופרוואמן, רק בלי המכנסונים והעיניים הכחולות). המצב הגיע לזה שאני לא מוכנה לראות אותה, לשמוע ממנה או בכלל כל קשר איתה. אבל... אני תמיד חשבתי שאחים שלא מדברים קיימים רק בסיפורי בלהות של משפחות אחרות. אנחנו רק שתי אחיות ואבא שלנו. אין לנו משפחה אחרת (יש דודים וכאלה, אבל זה לא אותו הדבר). אני לא רוצה להגיע למצב של ניתוק מוחלט ממנה, גם בגלל שזה ישפיע קשות על אבא שלי. אני יודעת שלפני שרצים לשנות אנשים אחרים, צריך לבדוק מה קורה בפנים. אבל, בכנות, אני לא חושבת שנותר לי מה לעשות, פרט ללהיות אסקופה נדרסת ולזה אני לא מוכנה. אני וגם אנשים נוספים ניסו לדבר איתה אבל ללא תועלת. מכתבי הנאצה ממשיכים להגיע. מה עוד אני יכולה לעשות?