בעיות עם אחות

[אובדת עיצות]

בעיות עם אחות

אחותי פשוט ממררת לי את החיים. אני יודעת, זו הצהרה כללית מאד, אני אנסה לפרט. לדעתי יש לה בעיות קשות של חוסר ביטחון עצמי. בנוסף, קשה לה לקבל את העובדה שצריך לעבוד בחיים. לא את הקונספט "כסף בבנק = לקום בבוקר לעבודה" קשה לה לתפוס. אלא את העובדה שבית, דירה, מיסים, ניקיון, כביסה, קניות בסופר, כלים וכו´ צריך לעשות ואין גמדים קטנים בלילה שעושים את הפעולות האלו. שוב, קשה להכנס לפרטים מעמיקים. התקציר הוא שאחותי מאשימה אותי בכל העוולות האפשריות. המצב הכלכלי של אבא שלי לא שפיר (של מי כן?) אבל הוא רחוק מפשיטת רגל. היא שלחה לי מייל היום וטענה שבגלל שאני לא שילמתי מכיסי כמה מאות ש"ח עבור משהו אבא שילם מכיסו ובגלל זה (בגללי) הוא עוד יתאבד (מיותר לציין, שלמרות שהוא אכן בדיכאון הוא לא נוטה לאבדנות). באלו המילים. אחרי שהיא גרה אצלי מס´ חודשים (כי היא לא היתה מוכנה לממן מגורים מהכיס שלה, או לגור עם אבא) ולא טרחה להשתתף בניהול הבית (ניקיון, לא תשלומים) היא אמרה שתודה היא תכתב לי על המצבה. אכן יש המון לעשות למען אבא שלי וגם למענה, אבל לא משנה מה אני כן עושה, אני תמיד לא בסדר וזה תמיד לא מספיק (אם ננסח במילים עדינות). מיותר לציין שכל הצעה לעזרה מצד שניהם מעולם לא הגיעה אלי (שכחתי, אני סופרוואמן, רק בלי המכנסונים והעיניים הכחולות). המצב הגיע לזה שאני לא מוכנה לראות אותה, לשמוע ממנה או בכלל כל קשר איתה. אבל... אני תמיד חשבתי שאחים שלא מדברים קיימים רק בסיפורי בלהות של משפחות אחרות. אנחנו רק שתי אחיות ואבא שלנו. אין לנו משפחה אחרת (יש דודים וכאלה, אבל זה לא אותו הדבר). אני לא רוצה להגיע למצב של ניתוק מוחלט ממנה, גם בגלל שזה ישפיע קשות על אבא שלי. אני יודעת שלפני שרצים לשנות אנשים אחרים, צריך לבדוק מה קורה בפנים. אבל, בכנות, אני לא חושבת שנותר לי מה לעשות, פרט ללהיות אסקופה נדרסת ולזה אני לא מוכנה. אני וגם אנשים נוספים ניסו לדבר איתה אבל ללא תועלת. מכתבי הנאצה ממשיכים להגיע. מה עוד אני יכולה לעשות?

 

[nutmeg]

האם הבנתי נכון

שאת גרה מחוץ לבית ואילו אחותך גרה עם האב?

 

[אובדת עיצות]

אנחנו שתינו בשנות העשרים המאוחרות

אני אכן גרה מחוץ לבית, כבר 7 שנים. אחותי הייתה בחו"ל מעל שנתיים ומאז שהיא חזרה (לפני מספר חודשים) היא גרה אצלי (כמה חודשים) ועכשיו נודדת בין חברים. לפני זה היא גרה עם אבא.

 

[גרא.]

אובדת עיצות,מדברייך משתמע שאחותך

למרות גילה המאוחר יחסית, העצם עדיין לא התבגרה במובן הפסיכולוגי של המלה התנהגותה ילדותית, אגוצנטרית,לא מציאותית,ולא אדיקוואטית..מובן בהסתייגות הנדרשת, מאחר ונקודת המבט שלה על כל הבעיות שהעלית, אינה מיוצגת.מכל מקום מצב בו בני משפחה קרובים במעגל הראשון, כלומר קירבת דם, אינם מדברים זה עם זה,קיימים, ועוד איך,לאו דווקא כסיפורי בלהה, אלא כפרי יצירתה של המציאות שלעיתים עולה על כל דמיון.אם את חשה היום כפי שאת מתארת, ללא המשך שום קשר איתה,לפי שעה, כיוון שאינך רוצה ניתוק סופני..זה לגטימי,מובן סביר והגיוני.נראה כאילו אחותך זקוקה לעוד זמן,אולי למצבי לחץ, משבר ובעיקר להיווצרות הצורך בבני המשפחה, בכדי שהיא תשתנה,ותהיה מסוגלת לתקשר איתך ועם בני משפחה אחרים בצורה בוגרת ואמפטית.בכל מקרה, אחותך אשה צעירה, בשנות העשרים המאוחרות שלה, בגירה ועצמאית מבחינת החוק..אינך יכולה להשפיע עליה, וודאי לא לגרום לה לשינוי כלשהוא, אם היא אינה רוצה בכך..הניתוק, שמא נאמר הניכור הקיים ביניכם, עלול להמשך שנים, עד , עד שהיא תזדקק לך, ולבני המשפחה,ותוכל לחזור ולהתקבל חזרה באם תדע איך עושים את זה..זה מצב לא נחמד בלשון המעטה, אבל זהו מצב שהחיים יוצרים.אינו בשליטתך,כפי שאינך יכולה להשפיע על שינוי התנהגותה לכן, חיי את את חייך שלך..כי באמת אין לך מה לעשות, ותני לזמן לעשות את שלו.