בעיות עם אבא..

[sapirs19]

בעיות עם אבא..

נמאס לי מזה שכל הזמן הוא צורח עליי בלי סיבה .. הוא חושב שרק הוא איבד.. ואני לא מוכנה להיות זו שתספוג את העצבים האלה... מבחינתי אבא שלי ויתר עליי ההחלטה הייתה או להביא חום ואהבה לשתי הבנות שלו או פשוט להתייחס רק לבת הקטנה שהיא כביכול הכי מסכנה כי לה חסר את החום של אמא... והוא בחר להתייחס רק לבת הקטנה כי הוא חושב שאני כביכול גדולה אז אני לא צריכה את החום את האהבה ומבחינתי זה יחזור אליו בעתיד זה שאני אעזוב מוקדם את הבית או שאני לא יבוא לבקר זה הוא שיהיה אשם בכל זה זה שהוא שמחשיב אותי בכברירת מחדל זו שתמיד תהיה כאן.. וזה הולך להשתנות עד עכשיו ניסיתי להקל עליו אבל לא ניסה להקל עליי .. אני באמת מקנאה ביחסים של אבות ובנות שהבנות בשכבה מספרות כמה קונים להן או כמה הם מטיילים ביחד... ורק אני מתביישת אני מתביישת גם בזה שאין לי אמא וגם בזה שאין לי את היחסים שיש להן עם האבות שלהן.... ועכשיו הבנתי שזה נגמר שום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה.....
ומה שהכי מציק הוא שאין לי למי לספר את זה אין מי שיכול להגיד לי תתגברי יהיה בסדר.. גם אם אני יגיד את זה למשפחה שלי הם יכעסו עליי שאני אשמה כי הוא כביכול המסכן שאיבד את אשתו ואני זו שצריכה להגיד לו בוא נלך לטייל...
ואני לא רוצה להיות כזו וזה בסדר גמור שהיחסים שלו עם אחותי יותר טובים גם אם שלי לא הכי טובים אני פשוט מרגישה שהוא לא אבא שלי יותר והוא נותן לי את ההרגשה שאני לא בסדר ואני רק רוצה לישון אל דודות שלי או להיות מהצהריים עד הערב אצל סבתא וסבא שלי(שגרים בשכונה שלי)...
אל תגידו לי לנסות לשפר את היחסים כי זה לא יקרה אני פשוט צריכה חיזוקים..

 

[אשבל1]

היי מקסימה

כל פעם אני מתפעלת ממך מחדש, את כל כך בוגרת ומקסימה, הלוואי והיית כותבת לאביך כל מה שאת מרגישה ונותנת לו לקרוא ולהגיב.

אני מאוד שמחה שיש לך את הפינה החמה אצל סבתא וסבא ואצל הדודות, זו תקופה קשה לכל המשפחה ולצערנו לא כולם התברכו ביכולת להיות רגישים גם כלפי עצמם וגם כלפי שאר בני המשפחה, או לפחות להיות רגישים למה שמתחולל בתוכם, וכנראה גם אביך לא מודע לכל מה שאת מרגישה.

אני שולחת לך חיבוקים

ומעריכה אותך מאוד, ואשמח לשמוע איך את מתמודדת ומרגישה.

 

[YגלגלוןY]

היי ספיר מתוקה

אנא אל תכעסי עליו, אני מאוד מבינה אותך, ומבינה את הכאב שלך, אבל אל תשכחי שגם לאביך כואב. לדעתי ומנסיוני, ביטוי הכאב אצל גברים הוא שונה משלנו.
נשים נוטות יותר להאשים את עצמן, ואילו גברים - מאשימים, תוקפים וצועקים על אחרים. אבל הכאב הוא אותו כאב...
נסי להקשיב לו, להתחשב בו אבל, כמובן, גם לומר לו (בלי לכעוס) מה את מרגישה ומבקשת ממנו.
הוא בוודאי אוהב אותך ואולי מפחד שהגוזלות שלו יעזבו את הקן.

 

[mykal]

יקירה, רוצה להגיב לך

ממקום אחר.
האם את דומה לאמך?
לי נראה שכן, ואולי תגובותיך דומות לשלה,
והוא מתמודד עם האובדן שלו דרך העובדה שהוא 'פוגש'
בכל מה שאת אומרת מתנהלת. וקשה לו.

הוא אבא והוא אוהב, הוא לא יודע איך להתנהל איתך--למדי אותו,
ממקום מכבד. תגידי לו שאת זקוקה לו כאבא, אולי ישנה קצת את התנהלותו.

את מצאת 'מקומות' ל'ברוח' אליהם, שמחה בשבילך,
למרות שאני יודעת שאינך מסופקת.
אבל לאבא אין לאן לברוח.
דברי איתו על הצורך שלו, על הצורך שלך.
תבנו קשר אחר, חדש.

את בוגרת ואחראית. וילדה מקסימה.
מאחלת לך שדברים ירגעו.
אנחנו כאן להקשיב ולנסות 'לרכך' את הקושי.

 

[shtuty]

כ"כ מוכר

ספיר יקרה,

הסיפור שלך כ"כ מוכר לי וכ"כ כואב לי לקרוא, עם כל זכרונות העבר מהריבים עם אבא שלי.
גם אני הגדולה, וגם לי יש אחות קטנה (עם הפרש של פחות משנתיים ביננו), וגם אני תמיד הרגשתי שאבא שלי דואג לה יותר, שומר עליה יותר ונותן לה הרבה יותר חום ואהבה, וקצת שוכח שגם אני שם וזקוקה לזה, שגם אני איבדתי אמא וגם לי נורא כואב. במשך שנים הייתי רחוקה יותר, מתרחקת. בשנה האחרונה בתיכון אחותי עברה ללמוד בבי"ס יותר רחוק ולכן כבר לא גרה בבית ואני נשארתי לבדי עם אבא ובת זוגתו. הייתי חוזרת מבי"ס ישר לסבתא שלי ומגיעה הביתה רק בלילה- לא הייתי מסוגלת לסבול את החיים בבית, וגם אני, כמוך, שאבתי את החום שצריך מסבתא ולא ממנו....
עד היום כשקשה לי אני מתקשרת לבת- דודה שלי (סבתא שלי כבר נפטרה), או כואבת עם עצמי ולא פונה אליו.
אני לא אומר ואנסה לשכנע אותך לשפר את היחסים כי אני יודעת כמה זה קשה להוציא הכל בפני אבא, כמה זה בלתי אפשרי.
אני כן יודעת שהדברים יכולים להשתפר, סתם ככה מהזמן ומהמרחק- בסיום התיכון יצאתי ישר לשנת שירות וחזרתי פעם בשבועיים הביתה, ואח"כ הצבא הרחיק אותי, וכשהשתחררתי נשארתי בגרעין, בדרום, כשאבא שלי בצפון. המרחק, וזה שחזרתי הביתה רק פעם בשלושה שבועות בערך הקלו עליי, אולי גם עליו. אני לא יודעת למי מהוריך את דומה, אבל אני, כמו אבא שלי, לא יודעת לדבר רגשות והמרחק וזה שלא ראיתי אותו הרבה, רק מידי פעם מאוד הקלו עלינו- אני בחיים שלי, מפתחת את עצמי וגדלה והוא רואה את זה ומבין שהמרחק ממנו עושה לי טוב.
היום אני לומדת בדרום, עדיין רחוקה ממנו, נפגשים פעם בחודש בערך, ומה שיש שם זה את המקום האוהב, אני אוהבת את אבא שלי, הוא אוהב אותי, פחות הכעס והלחץ שיש בקירבה.
כן, אני עדיין כועסת על החום והדאגה שהורעפו על אחותי, עדיין כואבת שלא ידע להתמודד עם הכאב של הבת הגדולה שלו כי הקטנה היא כ"כ שברירית, אבל לא כמו פעם, לא באותה צורה.
אם מישהו היה אומר לי המצב עשוי להשתפר לפני כמה שנים הייתי צוחקת לו בפרצוף, אומרת שאין מצב ושאבא שלי אטום ולא יבין בחיים שאני צריכה שהוא ידאג גם לי, אבל זה קורה, ולמרות שיש תהום של הרבה שנים, שכנראה ייקח לה עוד זמן עד שתתרפא הוא היום יותר מראה דאגה, יותר נותן לדאגה שלו לצאת החוצה. אבל אני מבטיחה לך שהוא דואג ואוהב, פשוט לא יודע לעשות זאת בדרך הנכונה.

ולגבי המשפחה שלך- תבחרי לך בן/ בת ברית אחת, שאת סומכת עליה במאה אחוז, הם אוהבים את אבא שלך, אבל הם גם לא עיוורים למה שקורה והם יכילו את הכאב שלך. בת דודה שלי היא כנראה האחיינית האהובה על אבא שלי, ועדיין היא מכילה את הכאב והכעס שלי עליו, ומבינה מה אני אומרת, רואה גם את החולשות שלו למרות הקשר החזק בין שניהם.

וגם אנחנו כאן....

 

[עדיהר1]

SHTUTY

תודה ששיתפת

 

[ענבר לבקוביץ]

הי ספיר

זה נשמע מטריד ומכעיס מאד.
לפעמים יש אפילו תחושה של "יתמות כפולה", לא רק שאיבדתי את אמא, גם איבדתי את אבא (לא פיזית חלילה) מבחינת הפניות הרגשית.
נשמע שיש הרבה מתח בבית וחסרה לך תמיכה ואולי גם שלווה.
משברים הם מטבעם זמניים ובדרך כלל יש דרכים שונות לפתור אותם.
אם כרגע מצאת פתרון שמתאים עבורך, את יכולה לנסות אותו ולראות האם זה מעניק לך תמיכה ומפחית את תחושת המתח והלחץ, אפילו באופן זמני.
מותר לך לכעוס, להתגעגע, לבכות, תאפשרי לעצמך להיות ולהרגיש.
שלך

,
ענבר

 

[עדיהר1]

ספיר היקרה מאוד,

קודם כל מזל גדול שסבא וסבתא שלך גרים בשכונה שלך, ואת יכולה להיות אצלם מהצהרים עד הערב. זה פשוט מעולה.
ברור שמוטל עליך משא כבד מאוד בימים אלה. פשוט משקל עצום של כל המצב הקשה,
הבית שאיבד את לבו, אמך שאבדה לכולכם.
צריך כישרון גדול כדי ללכד את המשפחה הכואבת. כדי שהחברים במשפחה לא יפנו כל אחד אל הצער האישי שלו, במרירות ובכעס ובאנוכיות ובעיוורון לזולת.
באמת, באופן טבעי, זה היה צריך להיות אבא שלך, שאמור היה להתנהג בצורה רחומה,
להחזיק בראש שלו את הזיכרון של שתי הבנות שלו שעכשיו התייתמו, הוא היה צריך לאחוז בכן, כי הוא המבוגר, הוא המנהיג. אבל הוא כנראה לא נכנס לתפקיד ההנהגה הזה. וכמעט נראה שהוא מצפה שאת בעצמך תהיי מין בסיס מובן מאליו, בסיס אנושי נוכח ומובן מאליו
בבית. נראה שהוא לא זוכר את היתמות שלך. והוא לא מתעלה על עצמו כדי לאפוף אותך
ביחס המיוחד, ביחס של הגנה ושל חמלה, שמגיע לילדה שלו.
אולי תרצי לכתוב ולהרחיב על מה בעצם הצעקות והעצבים של אבא שלך? יש איזה נושאים
מסויימים שהוא צועק בגללם? או שבאופן כללי הוא מפיץ אווירה של כעס? או מכוון מין כעס כללי אליך, בעוד שאל אחותך הוא מאיר את פניו?
אני בכלל לא אומרת לך לשפר את היחסים, אפילו לא ברור אם את יכולה להשפיע על
המצב. אולי באמת הוא סימן אותך כבת שנמצאת שם תמיד, נוכחותך מובנת-מאליה, הוא לא צריך להתאמץ ואפילו להיפך, הוא יכול לבטא את הרגשות השליליים שלו באמצעותך.
הדודות והסבא והסבתא הם מהצד של אמך או של אביך?
כרגיל כתבתי הרבה... תחזיקי מעמד, תכתבי עוד, בשביל זה קיים הפורום הזה. מעדיה

 

[רווית 77]

ספיר יקרה

שולחת לך מכאן נשיקות וחיבוקים והמון אנרגיה חיובית.
אני מבינה ללך ומקווה שהמצב בינך לבין אביך ישתפר.
אין במה להתבייש שאין לך אמא. זה לא באשמתך שהיא נפטרה...