היי
אני הייתי חיילת עד לפני שבוע. יצאתי מהצבא בגלל הבולמיה שלי שאכן התפתחה בצבא. זאת לא הדרך היחידה זו הדרך בה אני אישית בחרתי. אני אפרט לגביי השאלות שלך ואתן לך גם דעה אישית ואני מקווה שזה יעזור.
לגביי הפרוצדורה הצבאית א.כל מה שאת צריכה לעשות כדי לקבל טיפול להפרעת האכילה בצבא הוא לפנות לקב"ן. ב.ברגע שאת מבקשת לראות קב"ן המפקדים שלך מחוייבים להפנות אותך ותוך מקסימום שבוע את תראי קב"ן. ג.את לא מחוייבת למסור פרטים לגביי אופי המפגש, הצורך, הבעיה או כל דבר אחר למפקדים שלך ובגלל חוקי הסודיות הרפואית בצבא הקב"ן יהיה מחוייב להעביר דרכך ולקבל את אישורך לגביי העברת הפרטים לגבייך לגורמים אחרים. אלה כמובן הפרטים היבשים.
לגביי פניה למפקדים לדעתי, אם יש לך איזשהו קשר יחסית נוח עם המפקדים שלך שווה לך לתפוס אותו\ה לשיחה רצינית ולהסביר על הבעיה שלך. לעומק, בלי התרגשות מיותרת, פרטים יבשים על טבע ההפרעה, על הצורך בטיפול, בהתחשבות בכל מיני נושאים רגשיים וכאלה הקשורים באוכל, וגם התחשבות בנוגע ללחצים שהצבא יוצר שעלולים להקשות עלייך את תהליך ההחלמה. אני במקרה נפלתי על מפקד טוב שעזר לי לעבור את הזמן בצבא והקל עלי מאוד בשירות שלי. עד רמה שהוא נתן לי לאחר כל הזמן, לישון, לאכול מתי שבא לי, הכריח אותי לאכול, לקחת כדורים, דאג לשלומי ולכל ההפניות שהייתי זקוקה להן למרות שבפועל כל הסיפור די תקע את מהלך העבודה בבסיס וגרר המון בעיות.
לא כל מפקד יקבל את זה ככה. לא כל מפקד יתחשב בך. תעשי את השיקול עם עצמך ואני מציאה לך לפנות קודם לקב"ן ולהתייעץ איתו.
לגביי הטיפול שתקבלי. ברגע שתפני לקב"ן הוא יפנה אותך למרפאת היחידה למפגש עם רופא היחידה שצריך לבדוק את המצב הבריאותי שלך (בדיקות דם, דופק, גובה ומשקל.) וכמובן לתת לך הפנייה לדיאטנית. הצעה שלי: כשאת מתקשרת לקבוע הפניה אצל הדיאטנית תבקשי להגיע לצריפין לדיאטנית בשם תאיר. היא מותק. היא טיפלה בי והיא ממש אחלה של בחורה ויש לה קשר טוב עם פסיכיאטר צבאי נהדר בשם ואדים שאם יהיה צורך בטיפול יותר מקיף (ואני מאמינה שיהיה) היא תדאג לך ותדאג שתגיעי אליו ותקבלי את כל מה שתצטרכי ובאופן הטוב ביותר שהצבא יכול להציע.
חשוב שתביני הטיפול שיש לצבא להציע הוא מצומצם ואם תשאלי אותי לא יכול לעזור לך להעלים את ההפרעה שלך אולי רק לחיות איתה בזמן השירות בצבא. אם השירות שלך משמעותי, ואת מרגישה שהוא נותן לך הרבה ומפתח אותך ואת מרגישה צורך לשרת בצבא. תדעי שאת עושה איזשהיא הקרבה למען זה. את לא מקריבה את עצמך חס וחלילה אלא מקשה על עצמך ועל איכות החיים שלך עם ההפרעה ודוחה את הטיפול בה כי דרך הצבא אין אפשרות לקבל טיפול ראוי באמת. אין מה לעשות לצבא יש את הצרכים שלו שלעיתים קרובות יקשו עליך את עצם קבלת הטיפול המינימלי שהצבא מציע. אז כן, את תקבלי שיחות עם קב"ן, אם יתמזל מלך שיחות עם פסיכולוג, טיפול פסיכיאטרי וטיפול דיאטני. אבל!(וזה אבל גדול) היכולת של הגורמים לתקשר אחד עם השני מצומצמת ופוגעת באיכות הטיפול. ובנוסף הצרכים של הצבא ושל המפקדים שלך עלולים לדחות ולבטל לך מפגשים ועם הפרעה כמו שלך רצוי שהמפגשים יהיו קבועים ושיהיה סדר בטיפול. זה חשוב לתהליך ההבראה שלך. לגביי התחושה האישית שלי בעניין הטיפול. הרגשתי שכל הזמן אני צריכה לרדוף אחרי הצבא שיעזור לי. גם ברגעים שכבר לא נשאר לי כוח להילחם בעצמי(והמלחמה היא תמידית ומתישה גם ככה) לא הייתה לי ברירה אלא להילחם גם בצבא כדי לקבל את כל מה שמגיע לי. זה התיש אותי. זה דחף אותי לפגיעות עצמיות יותר תכופות, ללחצים עצומים, לדכאונות. היו ימים שפשוט לא היה לי כוח להגיע למשרד ולא הייתי קמה בבוקר, הייתי מסתגרת בחדר ופוגעת ועושה בולמוסים והמצב שלי היה לא קל. הייתי חוטפת התקפיי חרדה מעצם המחשבה על הגעה לבסיס. צהל יוצר המון המון לחץ.
תזכרי מדובר כאן על התחושה שלי בלבד. אני לא מנסה לשכנע אותך ששירות הוא לא נכון עבורך, הוא היה לא נכון עבורי. אני לא יודעת מה מצבך אני נותן לך פרספקטיבה דרך הסיפור האישי שלי. ההחלטה היא שלך עוד דבר שחשוב שתדעי. הפרעת האכילה עצמה היא לא קריטריון לשחרור מהצבא. הקריטריונים הם אחרים. פגיעות עצמיות, דכאונות, חרדות, הפרעות אישיות, הפרעות הסתגלות וכל מיני דברים כאלה. ברגע שתופני לפסיכיאטר לאבחון ההפרעה שלך ולקבלת טיפול הוא לא יציע לך שחרור. הוא ינסה להשאיר אותך בצבא כל עוד הוא יראה לנכון שתשארי. אם תראי צורך לקבל טיפול מסיבי ואינטנסיבי יותר ממה שיש לצבא להציע יכול להיות שהוא יתן לך הצעות אחרות לגביי ההשארות שלך בשירות. בתוך האפשרויות תהיה לך אופציה להישאר בצבא בידע שהטיפול הטוב ביותר בה"א נמצא באזרחות וזה כולל מרפאות למיניהן ואישפוזים(יום ומלא) וגם כמובן קבוצות תמיכה(הצבא לא מספק את זה) כדי להיות מטופלת ע"י מרפאה שמתמחה בעניין(אגב, לרופאים בצבא אין התמחות בה"א, קחי בחשבון) את חייבת להיות אזרחית גם אם זה לזמן קצר- כולמר שחרור על 24 זמני.
פרופיל 24 זמני שחרור עם פרופיל 24 זמני ניתן לך לשם טיפול בעצמך במהלך שירותך הצבאי, עם אופציה לחזור לצבא, ובזמן השחרור הזמני מהצבא(למרות שאת נחשבת אזרחית לכל דבר!) הפז"ם שלך ידפוק. אם לאחר החזרה מהשחרור הזמני ישאר לך פחות משנה לשרות סיכוי גבוה שלא יחזירו אותך לשירות(זה המצב שלי, שממש לא מציק לי) בכל מקרה לאחר שחרור זמני כזה הצבא לא יכריח אותך לחזור. ישאלו אותך למצבך ירצו לראות שיפור משמעותי מאוד ולא רק במשקל אלא גם נפשי ותפקודי ואת תצטרכי לשכנע את הצבא שאת מסוגלת לחזור לשרת. כמו שאמרתי מקודם. זה לא יקרה ישר. אם לא תראי שיפור מהטיפול שינתן לך בצבא יתנו לך את האופציה הזאת ואת זכות הבחירה.
לגבי נכות צה"ל במידה וה"א שלך התפחה במהלך השירות הצבאי ואין לה שום גלים קודמים(שדיווחת עליהם- אגב, אם תרצי לקבל טפול איכותי ועמוק כדי לך לדווח עם ההיסטוריה הרפואית-נפשית המלאה שלך זה לטובתך) ותוכלי להוכיח שהלחצים מהצבא גרמו להפרעה תוכלי לקבל נכות צה"ל באחוזים מסויימים. התליך הוא ארוך וקשה ודורש עו"ד. הצבא יודע להתעקש ולמצוא פרצות. הוא לא רוצה לשלם לכל אחד. אני למשל לא טורחת אפילו לתבוע את הצבא. למרות שהבולמיה שלי התפתחה במהלך השירות הצבאי שלי ובטוח קשורה גם ללחצים צבאיים יש לי הסטוריה של הפרעות כפיתיות ולכן הצבא לא יתן לי נכות. אגב הטיפול בהפרעות אכילה באזרחות ממומן ברובו ע"י משרד הבריאות כך שלרוב הפרוצדורה היא לא יקרה במיוחד אלא אם את בוחרת ללכת למכון פרטי. לסיכום. אם השירות בצהל משמעותי עבורך מספיק תלחמי על לסיים אותו בשביל ההרגשה שלך. תדעי שזה ידרוש ממך המון המון כוחות כי שירות בצהל יחד עם הפרעת איכל הוא דבר קשה מאוד(אם תשאלי אותו הוא דבר בלתי נסבל). אבל גם חשוב שתדעי את הגבולות שלך. התמדה וכוח רצון הן תכונות חיוביות אבל יש שלב שבו את צריכה להחליט עד כמה הרצון הטוב שלך עלול לפגוע בחיים שלך בביטחון ובבריאות שלך. תעשי את ההחלטות שלך. תתחילי טיפול תראי איך הכל מתקדם ותני לעצמך זמן להחליט. שום דבר לא בורח, לא הטיפול לא הצבא ולא ההפרעה. קחי את ההחלטה באיזי ותשמרי על עצמך.
בהצלחה!
אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת, ואת מוזמנת לפנות אלי גם במסרים אני אשמח לענות.
