בעיות בחינוך

longi

New member
בעיות בחינוך

אז ככה... אני אמא לתאומים (בן ובת) בני שנתיים וחודשיים. הילדים מאוד מפונקים, ובוכים המון אם הם רוצים משהו ולא מקבלים. הבכי שלהם מצריך עצבים של ברזל. שיחות איתם לא מועילות, הם עומדים על שלהם ויהי מה. לאחרונה בעלי החל לנקוט בשיטה של צעקות עליהם(ושם זה לא בדיוק עוזר) אני ממש נגד זה, מה שגורם למתיחות קבועה בינינו. ניסיתי לדבר על כך עם בעלי, אך הוא נחוש בדעתו להפסיק עם הפינוק הזה, וזו הדרך שנראית לו. האם הוא צודק לדעתכם? איך ניתן לפתור את בעיית הפינוק בצורה הטובה ביותר? בתודה מראש, לונגי.
 

Sagit3

New member
אפשר פשוט להתעלם

מן הבכי הזה עד הוא יעבור? גם לא להגיד: אל תבכה ,זה לא יעזור לך. אלא פשוט להתעלם לחלוטין עד שימאס לילד לבכות סתם. אני חושבת שזה בדרך כלל עובד.
 

גרא.

New member
במצב של בכי פינוקי,יש צורך פשוט

להתעלם.גם אם הבכי ירקיע לשמיים,ואת כאם בטוחה ויודעת שזה פונקציה של פנוק,התעלמי מהבכי ככל האפשר.כן אני יודע שזה קשה,אבל לא בלתי אפשרי. אם התאומים יווכחו לדעת שאין תוחלת לבכי,הם ירגעו. יחד עם זה הבעייה שלהם כתאומים כשהם יחד\אחד ממריץ את השני להמשיך לבכות..ולכן כדאי אולי לחשוב להפריד ביניהם,אחד כאן,השני שם,שיבכו,אבל לא ביחד..כך יהיה להם קל יותר להפסיק.שיטת הצעקות של בעלך,אינה כמובן מקורית,והיא מבטאת את התסכול וחוסר הסובלנות שלו לבכי.אבל לא מחנכת.ואסור שיווצר מצב,בו הם יפסיקו לבכות בגלל פחד מאבא שלהם..לדעתי\צעקות רק עלולות לתגבר את הבכי,במקום להפסיקו,ובכך להחטיא את מטרתו של אביהם.מכל מקום,זו לא הדרך.לשוחח עימם, בגיל שנתיים,בו אוצר המילים עדיין נמוך מאד,גם הוא חסר תועלת.אם כי חשוב שתגידי להם שאת מבקשת שלא יבכו,אבל ללא הסברים,כי את זה עדיין אינם יכולים להבין.לבסוף,פינוק מפסיקים על ידי כך שמחליטים להפסיק לפנק,כלמר להפסיק להעתר לכל בקשה שלהם,וודאי שלא לבכי שבא מתסכול כיוון שסרבת להם.המפתח הוא ביכולתך לתת להם לבכות..בלא שתתערבי.פתרון יצירתי אחר יכול להיות על ידי כך שתציעי להם פעילות משחקים כלהיא,אפילו גם אפשרות לצפות בטלויזיה.אבל כדי לא ליצור התנייה בין הבכי לטלויזיה,בכל פעם את יכולה להציע להם משהוא אחר...כדאי לנסות..
 
למעלה