בעיות בזוגיות

seeyou

New member
למה אנחנו ביחד ומה אנחנו עושים אחד עם השני

זה אמור להדאיג אותך יותר מאשר הסיפור של "עזרה " מצד ההורים שלך או שלה

חפש שורש הבעיה ביניכם שמקורו לדעתי נמצא בזה שיצאתם 5 שנים לפני החתונה וייתכן שההורים שלך לא הסכימו שתתחתנו

מה שהיא רוצה (כמו רוב הנשים) לבודד אותך מהשפעת ההורים שלך)

בנשואים יש אינטרסים משותפים וגם אינטרסים אישיים מנוגדים

הכלל לשרוד בנשואים הוא להתפשר על דברים שלא מציקים לחיים האישים

ייתכן שטיפול זוגי יוכל לשפר את האווירה


יוסי
 

newron26

New member
"דבר שאני לא רוצה להגיע אליו" ... כדי מאוד ..

שתגיע אליו, וכמה שיותר מהר , לשלם מזונות לילד אחד יותר קל מאשר לשלושה ....

אתה צריך לחזור לזיחה הזאת, ולומר לה שההורים שלך הם חלק ממך, ובאמת ללכת ולבקר, להרים טלפון אליהם, להראות לה שאתה בקשר רציף כל הזמן,

הייתי אומר לך שעם הילד הראשון באמת יותר קשה לאישה לשחרר, ועם הילדים הבאים יהיה קל יותר, אבל אני חושב שאתה צריך להבין שבלי לחזור לשיחה הזאת אתה בצרות גדולות יותר,

5 שנים יצאת איתה ??? למה רק אחרי 5 שנים התחתנתם ??

- קח בחשבון שלבודד אותך מהמשפחה שלך, זה משהו שמאוד מחליש אותך בבית - וגם כשהילדים יגדלו - הם יגדלו רק עם קרובי משפחה אחת, המשפחה שלך תהיה זרה להם - והם לא יכירו את הדודים שלהם מהצד שלך ....

תעשה מה שצריך ! - בהצלחה !
 

iyyi

New member
הבעיה הראשונה

הבעיה הראשונה היא לא היא הקשר עם ההורים שלך.
הבעיה המוקדמת יותר היא שאתם לא מצליחים ליצור תקשורת פתוחה בה אישתך ואתה מדברים ומבינים זה את זה.
מבלי שתפתור את הבעיה הזאת יהיה לך קשה לטפל בבעיית הקשר עם ההורים שלך (ואני מניח שגם בעוד בעיות)
 

גארוטה

New member
אתה כל כך

מלא בעצמך ובכמה אתה מסכן ואומלל שלא פלא שאתה כל כך חסר רגישות לאשתך.
אני לא "קונה" את הסיפור שלך ואני בטוחה שהדברים הם בכלל לא שחור/לבן כמו שאתה מנסה להציג
ומן הסתם "שכחת" לספר איך באמת הדברים התנהלו. אפשר לראות את זה מהמשפט "אשתי מנסה לנתק
אותי ולהרחיק אותי מהמשפחה שלי" איך??? האם בעובדה שהיא לא מרגישה מספיק בטוחה להשאיר אצלם
לבד את התינוק יש נסיון להרחיק אותך? למה? אתה מספיק גדול ללכת לבקר את הוריך כמה
שרק תרצה, איך זה קשור אליה?

לאשתך היה קשה להסתדר עם התינוק החדש בבית לבד. נו??? יש אמא אחת בעולם שלא היה לה קשה להסתדר
עם תינוק חדש?? יש מקומות שבהם מחזקים את האמא, מעודדים אותה, שואלים איך אפשר לעזור כדי להקל עליה
ונותנים לה לנווט ולהחליט מה מתאים לה ומה לא ויש מקומות (מעניין לאן אתה שייך) שמנחיתים עליה את העזרה
של הביג מאמא, הסבתא, זו שיודעת הכל ו"תני לה לעזור לך היא כבר תראה לך איך מגדלים תינוק".

הכל עניין של גישה, דרך וכמות האמפטיה לאמא החדשה ואצלכם כנראה לא היה כלום מהכל ומכאן האנטי שלה.
תשאל את עצמך איך אתה התנהגת בכל פעם שהיא הביעה את הקושי שלה? מה ענית? האם זה היה "בואי נחשוב ביחד
מה עושים, נקרא ונבדוק כי אנחנו מסוגלים ויכולים" או " בואי נקרא לאמא שלי שתעזור לך ותלמד אותך".
אני בטוחה שיש לך חלק לא מבוטל במצב הנוכחי ולכן רק אתה זה שיכול וצריך לשנות אותו.
 
אני מוצאת את עצמי

לא מסכימה לא עם אלה הטוענים שאישתך חולת שליטה על התינוק, ולא עם אלה הטוענים שאתה הוא פויה. וגם לא עם מריוס שטוען שלסבים אין זכויות על הולד
.

אתה לא אומר מפורשות, אבל זה משתמע היטב מהכתובים שההורים שלך מפעילים לחץ עליך /עליה להיות מעורבים בעניינים הרבה יותר חזק וכמו שמריוס קרא לזה 'לקבל שעות צעצוע', בדומה 'לזמן צעצוע' שמקבלים הסבים מצד שני, ואתה, בהיותך 'ילד טוב' <ולא כל כך מודע
> לא רוצה לאכזב אותם ואץ רץ להתעמת חזיתית עם האישה כדי לספק את הסחורה. בדרך הזו אתה מייצר עימותים, צובר תסכולים, מחרב יחסים, ועכשיו בא ושואל "מה לעשות????"
אבל מן הסתם זה לא עד כדי כך פשוט, ואני מאמינה שיש ביניכם קצר כללי הרבה יותר רחב מהנושא של ההורים שלך, אתם שבע שנים יחד וזה זמן קלאסי לשחק אחד מול השני במשיכות חבל, ולנסות לקבוע מי שלוט בקשר. וזה שאתה נפגע מהעובדה שבת הזוג ממדרת את הוריך פשוט נותן לך את הנתיב ואת הדלק ללכת איתה ראש בראש, במטרה לכופף ולהכריע,כי יש פה קייס לכאורה 'צודק'. היא 'לא בסדר' אתה 'בסדר', ההורים שלך רגישים ומסכנים ויאללה עודרוב. מבלי להבין לא את הסיבות להתנהגות שלה ולא את ההשלכות.
אממה מה, זה דבר מאוד לא נבון לעשות, ואם אתה כאן סימן שהכוח בסופו של דבר אצלה, והיא זו שבסופו של דבר קובעת ביניכם את הטון, כי היא 'המשוגעת' מביניכם עם הביצים לחצות את הקווים וללכת ל'מקומות שאתה לא רוצה להגיע' ככל שאתה מסלים את העימות.
אז אם אתה לא מצליח להעביר אליך את הכוח בשיטות שהלכת בהן, כנראה שתצטרך או ללמוד לנהל את המשא ומתן הזה בדרכים יותר עגולות ופחות הרסניות, או לשלם על תוצאות הדחיפה האגרסיבית אל הפתרונות שאתה רוצה.

ולגביה - אני יכולה לתאר לעצמי כמה היא כנראה חרדה מהקשיים הטבעיים שהיא חוותה בתחילת הדרך כאמא. ועוד יותר כואבת את חוסר התמיכה שלך וחוסר הקבלה את הלגיטימיות של הקשיים האלה. אף אחת לא נולדת להיות אמא, היא הופכת להיות כזו אחרי שעות של ניסוי, טעייה ולפעמים ייסורים. אבל אתה מתריס בזה כנגדה, במקום לחבק את הקושי ולהיות בזה איתה יחד. לא פירטת את מערכת היחסים בין הבת זוג להורים שלך, ואיזה מים זורמים בתעלה הזו משך השנים שאתם בקשר, אבל נשמע שמבחינתה 'להיעזר' באמא שלך נתפס כהודאה 'בכשלון' שלה, או ככניעה לדרך חיים שהיא כנראה לא מצדדת (כאמור, לא פירטת מדוע היא טוענת שהוריך לא מתאימים לטיפול בתינוק/ת>. ואותו כנ"ל גם לגביך. היא לא חולקת איתך את התפיסה שכשקשה אז מעבירים את האחריות לביג מאמא, מוסרים עמדות וחוזרים להיות מטופלים בגלל שזה נוח וזמין.

אז לשאלתך מה לעשות - יש הרבה. השאלה היא מה אתה מעוניין לעשות, ובעיקר לאן להגיע
 

A לוןA

New member
לי זה נשמע כאילו לאשתך יש משהו נגד הוריך

והיא מוצאת דרך קלה ונמוכה להתנקם.
אם היא לא מסכימה ללכת להוריך עם הילד- לך איתו וה\בלעדיה- יש לך את הזכות המלאה לעשות זאת, זה בהחלט גם הילד שלך, ומותר לך לקחת אותו לאן שאתה רואה לנכון.
אבל לי זה נראה כאילו היא מאיימת עליך (בעקיפין) שזה יגרום לפיצוץ ויערער את נישואכם- ואתה מתקפל.
שב (ברגוע) ונסה להבין מה מפריע לה באמת להגיע להוריך. אם אין שום דבר שמסכן/פוגע בילד- זכותך (וזכותם) להיות איתו.
 
איך אשתך מתרצת את העובדה שהיא לא מעוניינת

שההורים שלך ישמרו וישגיחו על הילד?
תראה, אשתך לא האמא הטריה (או הותיקה) היחידה שחושבת ומרגישה כך. רק שהנשים האלו מתחלקות ל-2:
אלו שיש להן בעיות שליטה רציניות וכאן אתה וההורים שלך נשבים בגלל הבעיות האלו.
אלו שיש להן סיבות אמיתיות ופחדים אמיתיים למה להרחיק ואתה יכל לקרוא בפורום חמותי ואני כמה סיפורים מאוד לא נעימים בנושא.
אתה צריך לנסות להבין איפה אשתך עומדת. אם יש לה סיבות רציניות אתה צריך להבין אותן ולקבל החלטה ביחד איך מונעים אותן. אם מדובר בבעיות שליטה הבעיה שלך שונה לחלוטין.
בכל מקרה, מאחר והוריה גידלו אותה היא סומכת ובוטחת בהם יותר. וקשה לה מאוד לשכוח שההורים שלך גידלו אותך, והנה גדלת ואתה בריא ושפוי והיא אפילו בחרה בך כדי להקים איתה משפחה.
 

דינמיט3

New member
לפי מה שאני מבין

היא מהסוג שיש להן בעיות שליטה...... כי היא חייבת לדעת בכל רגע מה קורה... ולהחליט אם מה שאני עושה בסדר או לא...
אני לא יכול להחליט בקשר לילד שום דבר לבד.. ובמיוחד אם זה קשור גם להורים שלי...
 
אם מדובר בבעיות של שליטה

ועל פי מה שאתה מוסיף גם בבעיה שלה להבין שהילד שלך בדיוק כמו שהוא שלה (בלי קשר כרגע להורים שלך ולנספחים מ2 הצדדים) אתם צריכים להתחיל את הדרך בשיחה מאוד צפופה. לא על רגל אחת, לא נוזפת, לא ביקורתית.
שב איתה באופן רגוע ותשאל אותה איך היא רואה אותך לוקח חלק במשפחה שהקמתם, ממלא את תפקידך כאבא, וגם מממש את אבהותך.
הבאתם את הילד יחד. אתה מעריך את העובדה שהיא סחבה אותו וכו וכו, וביננו, אינסטינקט אמהי זה - אמא (תכף יקפצו עלי כולם) אבל יחד עם זאת אתה אבא של הילד. אם היא חושבת שאתה עלול לפגוע בו כי אתה לא מרים אותו נכון או נותן לו לאכול דברים אסורים אז שתדבר איתך. היא לא יכולה לנתק בינכם. בנוסף, היא לא יכולה להחליט שהיא עושה עם הילד מה שהיא רוצה (לרבות לקחת להוריה) ואתה לא יכל לעשות איתו כלום. ומה שכן רק בפיקוח שלה.
עצבים לא יעזרו כי מראש לא מדובר פה ברציונל. ואם אין ברירה גם טיפול זו אפשרות.

אני רוצה להוסיף ולומר לך (בלי קשר אליכם) שאם מתגרשים, לא רק שצריך לוותר ממש על הילד לפחות יומיים בשבוע (יותר במקרה של משמורת משותפת) אלא צריך להפנים את העובדה שבזמן שהילד עם אבא, אבא יכל לעשות איתו מה שהוא רוצה. לקחת אותו למי שהוא רוצה, להלביש לו מה שהוא רוצה, להאכיל אותו מה שהוא רוצה, לנסוע איתו לאן שהוא רוצה ,ועוד ועוד ועוד. וזה מצב שנשים עם בעית שליטה הכי לא ירצו להגיע אליו.
 
למעלה