בעיות בזוגיות

[דינמיט3]

בעיות בזוגיות

יש לי מספר בעיות בזוגיות שגורמות לנו למריבות קשות שמושכות אותנו לכיוונים שלא היינו רוצים להגיע..
אני נשוי שנתיים לבחורה שיצאנו 5 שנים לפני החתונה. יש לנו ילד בן שנה כמעט.
הבעיה הראשונה קשורה למשפחה שלי ובעיקר להורים שלי, הבעיה נוצרה בעיקר מאז הילד שלי בא לעולם... אני מרגיש שאישתי מנסה להרחיק אותי מהמשפחה שלי ולנתק אותי בעצם...
זה בא לידי ביטוי דבר ראשון בזה שהיא לא רוצה שהם ישמרו עליו ו\או יעזרו לה או לי בכל מיני דברים שקשורים אליו... זה התחיל עוד מאחרי הלידה שהיה לאישתי מאוד קשה להסתדר עם התינוק החדש בבית לבד... והיא יכלה לקבל עזרה מאמא שלי שהיא פנסיונרית בבית.. וסירבה לקבל... וזה ממשיך עד היום שהיא לא מוכנה שהם ישמרו עליו אפילו לשעה, וזאת בטענה שהם לא מסוגלים לטפל בו.
כל פעם שאנחנו צריכים ללכת להורים שלי או לאחים שלי זה קודם כל אנטי וכל מיני תירוצים ואני מתחיל להתעסק במסע שכנועים...
וכמובן כשמדובר על הצד שלה אז אין שום בעיה ושום תירוצים.

זה הגיע למצב שנמאס לי ואמרתי לה שאם ההורים שלי לא מטפלים בו ושומרים עליו אז גם ההורים שלה לא!!.... ודבר זה גרם לפיצוץ כמובן ולריב גדול שבמהלכו הגיעו הדברים לכדי שיחה על למה אנחנו ביחד בכלל ומה אנחנו עושים אחד עם השני????..... דבר שאני לא רוצה להגיע אליו

דבר נוסף שמוסיף פה אש למדורה הוא שההורים שלי הם אנשים מאוד רגישים שנפגעים מאוד מהר מכל העניין והם רוצים להנות מהנכד שלהם ... להיות איתו ולבלות איתו.
מכל השיחות שעשיתי איתה על הנושא הזה לא הצלחתי להבין מה יש לה נגדם ולמה היא מתנהגת ככה.
מה אני יכול לעשות עוד???

 

[סטנגה Joe]

יש פה מצב

של חוסר הגיון בסיסי.
לפחות כך משתמע ממה שאתה מספר.
אתה צריך להמשיך ולנסות להבין ממנה היכן טמונה הבעיה ולא להיכנע למניפולציות שלה.
קשה לי להאמין שמישהו ייפרד כל כך מהר על סיבה כל כך טריוויאלית ואם אכן זה המצב אז כנראה שהקשר שלכם מאוד רעוע.

 

[מיציפיצי1]

מה שאתה מספר ממש מקומם

היום אתה מודיע לאישתך (לא שואל, לא מנהל דיון, לא שום משא ומתן) שפעם בשבוע הילד אצל ההורים שלך למשך שעתיים לפחות, תקבעו יום קבוע, תצא מוקדם מהעבודה ותלך איתו אליהם. אם היא לא סומכת עליהם אז תהיה איתו שם (עליך היא סומכת אני מקווה), אני ממליצה שבשלב זה הביקורים יהיו בלעדיה (אני חוששת שהנוכחות של אישתך בביקורים הללו תפגום ביכולת ההתקשרות של הילד להוריך). אם אתה תתרשם שההורים שלך יכולים לטפל בו, אז אתה לא חייב להשאר שם.
אישתך חייבת להבין שהילד איננו רק שלה. תסביר לה - כמו גבר - שלמרות שהקשר שלכם חשוב לך מאוד, גם חשוב לך הקשר של הילד עם הוריך ומשפחתך והשתלטנות שלה לא מקובלת. תסביר לה גם שאתה מוכן ללכת עם זה עד הסוף - כלומר עד פרידה ואז באמת שלא תהיה לה שום שליטה על מה שקורה עם הילד בימים שהוא אצלך.

לדעתי זה עניין שאתה חייב להיות איתו מאוד נחרץ כיוון שאין לאף אשה זכות למנוע מהילד סבא וסבתא ומהסבא והסבתא - נכד (למעט כמובן מקרים חריגים).

 

[מריוס זכריה]

טוב, אני חושב קצת אחרת

קודם כל disclaimer: לא מכיר אותך ואת אשתך ולא את הוריך, לכן מה שאני כותב כאן הוא רק בגדר השערה + דיעה אישית על החיים.

ולעניין עצמו:

קודם כל אני לא חושב שתינוק זה צעצוע של סבא וסבתא.
ואני ממש לא חושב ש"מגיע להם סיבוב" על התינוק.
יתר על כן, אני חושב שבדיוק הגישה הזאת היא סיבה מספיק טובה מצידה לכעוס. מה עוד שאתה עצמך אומר ש"הוריך מאוד רגישים ונפגעים מהעניין", כלומר לפי דעתך, ולפי דעתם, ההתנהלות עם התינוק צריכה בין השאר לספר את הצרכים שלהם. וזה ממש לא כך.

אני כמובן בעד לכבד את הסבא והסבתא - אבל כבוד לא אומר שצריך להפקיד את התינוק כדי שהם יוכלו להינות איתו.

סבא וסבתא שרוצים להנות עם התינוק יכולים לעשות זאת רק בדרך אחת: מתוך כבוד להורים, קודם כל (קרי: גם לאשתך...), ומתוך הבנה שהם מחוייבים קודם כל לעזור לאמא, ולא להקשות עליה.

יש אמהות שמאוד קשורות לתינוק בשנה שנתיים הראשונות ולא מוכנות להיפרד ממנו. זה חלק בריא מקשר אמא-ילד. אני חושב שאתה והוריך דורכים שם ברגל גסה, מתוך אגואיזם וחוסר כבוד לקשר הכל כך חשוב ורגיש הזה.

"עזרה" של סבא וזבתא, כמו כל עזרה אחרת, היא פעולה שעושה טוב לנעזר. החוק הראשון בעזרה הוא שלא עוזרים למי שלא רוצה עזרה ומבקש אותה, ואם הוא כן מבקש, העזרה צריכה לבוא בדרך שהאדם מבקש - ולא להפוך לעול, נושא מריבה, וכולי - כי אז ברור שזו לא "עזרה" אלא ההיפך מזה - עוד קושי, ודווקא קושי גדול מאוד. לכן המושג שהשתמשת בו "מסרבת לקבל עזרה" הוא סתירה פנימית, והוא מראה שה"עזרה" איננה אלא עטיפה מילולית, שפירושה הפוך לגמרי ממה שהוא מתיימר לייצג.

עצתי לך שתדבק באשתך ותהיה בעל מסור, ואת הפסוק "כבד את אביך ואימך" - שהוא נכון מאוד ועמוק מאוד - לא תפרד שזכות של הוריך להידחף בין האמא לתינוק שלה, או בינה לבינך. זו לא כוונת הפסוק.

 

[מריוס זכריה]

ועוד הרחבה קטנה

אם מחר תקנה אוטו משוכלל מאוד, האם תסכים שלהורים שלה יש את הזכות כמה פעמים בשבוע לקחת את האוטו לסיבוב של כמה שעות?

ואם תקנה טלוויזיה משוכללת 4D שגם עושה קפה ומסז', האם להורים שלה יש זכות טבעית לבוא כמה בשבוע ולשבת בסלון שלכם לראות טלוויזיה?

על אחת כמה וכמה, שתינוק איננו מכונית ולא טלוויזיה, אז צא וחשב לבד את השלכות העניין...

לכן השימוש במילה היפה "עזרה" הוא כל כך מקומם וצבוע, ולא מתאר את המציאות: הוריך רוצים (ואני מבים אותם היטב, כן?) פשוט להינות מהצעצוע החדש.

 

[1Shir]

לדעתי בדיוק להיפך

נכון, תינוק זה לא חפץ, תינוק זה בנאדם. על חפץ ניתן לדרוש זכויות, לא על ילד, ונשמע שזה מה שאשתו עושה. אבל כנראה שהבעיה היא שהוא בכלל צריך ממנה אישור מה לעשות עם הילד שלו. הילד הוא של שניהם. האמת שההודעה שלו קצת לא ברורה וחסרים יותר מדי פרטים כדי שיהיה אפשר להביע דעה כלשהי. (אני יודעת שזה תמיד ככה, אבל מרגיש לי שהפעם באופן מיוחד)

 

[מריוס זכריה]

אני רוצה לראות שאת תהיי אמא

ובעלך יבוא ויודיע לך שיש לו זכות שווה לשלך על התינוק (50%), ועל כן הוא לוקח אותו ממך ומהביא אותו להורים שלו (זכותו), מתי שבא לו, ובתנאי שזה לא יעלה על 3.5 ימים בשבוע.

והוא יצטט לך את ההודעה שלך כדי להכיח זאת. אשמח לשמוע איך תגיבי אז.

 

[1Shir]

אם אני עושה אותו דבר עם אמא שלי - זה לגיטימי.

איך הייתי מגיבה זה לא רלוונטי, אבל אם הייתי מחליטה שהתינוק הוא שלי יותר מאשר של בעלי, הייתי עושה טעות.

 

[בוביגירל]

כולם חכמים על אחרים, רק לא עם עצמם

כשזה יהיה קשור לדרישות שלהם, הם פתאום חושבים אחרת.

 

[מיציפיצי1]

הפעם אני לגמרי לא מסכימה איתך

ילד שנולד אומנם יוצא מרחמה של האשה וזה קשר מאוד מיוחד, אבל הוא נולד למשפחה, שבה יש אבא עם זכויות אבהות ולפעמים גם סבים וסבתות עם הזכות להיות כאלו. מניעה של מגע וקשר בין הנכדים לסבים/סבתות פוגם בהתקשרות ביניהם. גיל שנה הוא בטוח לא מוקדם לאפשר התקשרות כזאת ואם כותב הפוסט מרגיש שאישתו פוגמת בהתקשרות בין הוריו לבנו, עליו לעשות מעשה וליזום מפגשים של הסבים עם הנכד. זה קשר מאוד מיוחד וחשוב לכל החיים וחבל שבגלל "רכושנות" של האם הוא יפגם.
אגב בעניין "צעצוע", באותה המידה אתה יכול להגיד שמדובר באשה - אמא שקיבלה צעצוע חדש ולא רוצה לחלוק אותו עם אף אחד. רק שבמקרה הזה, ההתנהגות שלה פוגעת בכולם - בבעלה, בסבים ואפילו ב"צעצוע" עצמו.

 

[מריוס זכריה]

זה לא המקרה

היא לא מונעת מהסבים לפגוש את הנכד.
היא מסרבת שהם ישמרו עליו, כלומר היא מסרבת להשאיר את התינוק עם הסבים, ללא נוכחותה.
כשהבנות שלי היו קטנות, כל הסבים והסבתות שיחקו איתם, יצרו איתם קשר, כל זאת בנוכחות ההורים (אנו אשתי).
העניין של "להפקיד" את הילד אצל הסבים קרה רק אחרי כמה שנים.
זה בכלל לא משנה האם האמא סמכה על הסבים או לא סמכה עליהם.
אי אפשר לדרוש מאמא לעזוב את התינוק שלה ולהפקידו בידי אנשים שהיא לא סומכת עליהם (בצדק או שלא בצדק.
ברור שלי שהסבים לא יהרגו את התינוק ולא יעשו לו שום נזק, אולם גם אם נפקיד את התינוק בידי עובדת סוציאלית לא ייגרם לו כל נזק. זה לא הדיון.
הדיון הוא בדרישה של הסבים שהיא תעזוב את התינוק אצלם גם אם זה לא מרגיש לה נכון.

את יודעת, יש המוני מריבות משפחתיות, וכולם אחראים להן. אני לא טוען שיש צד אחד שאשם וצד אחר שלא.
אני פשוט אומר שהבחירה של הסבים להשתמש במלחמה שלהם בכלה (שכולם שותפים לה) באמצעי הזה שנקרא "הפקדת התינוק אצלם לצורך עזרה" היא בחירה מטופשת ואפילו מרושעת.
זאת דעתי.

 

[מיציפיצי1]

כל אחד קורא קצת אחרת

אחת הבעיות היא שהאשה לא מוכנה לקבל עזרה מהחמות, אפילו לא שתבוא להיות עם הילד בנוכחות האמא, אבל הכותב ציין שהאשה גם מערימה קשיים על ביקור אצל ההורים שלו. אני התרשמתי מאשה שהשטלתנות שלה פוגעת בבעלה, במשפחתו ובתינוק. אתה צודק בזה שהיא האמא ואם בא לה היא יכולה לנתק את התינוק ממשפחת בעלה, אבל זה לא חכם וצריך שמישהו יבהיר לה שבמהלך כזה יש גם נזק למשפחה וגם סיכון אמיתי לנישואים (וכמו שכתבתי, אם היא תלך על כל הקופה ותפסיד, אז בכלל לא תהיה לה שליטה על מה שקורה עם הילד בזמנים שהוא אצל אביו...).

 

[פיסטוק אורגני]

אבל את הצעת שהוא יבהיר לה בדרך פרובוקטיבית

שאין משא ומתן ויקח את התינוק על אפה ועל חמתה להוריו .

ואגב, התגובה של מריוס (בעצם שלוש התגובות) היא הנכונה והנבונה מבין כל מה שנכתב כאן.

 

[מריוס זכריה]

לסבא וסבתא יש זכות *לבקר* את התינוק

כלומר, לבוא להורי התינוק לביקורים, בתכיפות סבירה, ובמועדים שמקובלים על שני ההורים. כמו כן הם יכולים לצפות לביקורים של בנם עם כלתו והתינוק, וגם זאת בתכיפות שנוחה להורי התינוק הרך.

פה מתחילות ונגמרות הזכויות הסבא והסבתא.

אין שום זכות לסבא וסבתא "לקבל" את התינוק.
יש זכות כזאת לאבא, במקרה של גירושין, ואז בית משפט קובע הסדרי ראיה.
אני עוד לא שמעתי על סבא וסבתא שקיבלו מבית משפט "הסדרי ראיה" לנכד (הכוונה, כשהאבא בחיים, כמובן - אני לא מדבר על מקרי קצה של שבוי מלחמה או נעדרים או הפריות מבחנה למיניהן).

ויש סיבה טובה שלא נקבעו מעולם זכויות כאלה, מכיון שאין זכות כזאת. הזכות של הסבא והסבתא לקבל לרשותם את התינוק היא פיקציה שנולדה בשירשור הזה, וכנראה גם מסתיימת בו.

אין לזה שום קשר ל"הרחקת התינוק מהסבא והסבתא". הסבא ןהסבתא יתכבדו ויבואו לבקר, בזמנים המתאימים והמתואמים, ועל זה השואל שלנו בכלל לא הלין.

 

[מריוס זכריה]

ושיא הצביעות והחוצפה היא לקרוא לזה "עזרה"

כשהכוונה היא כל כך הפוכה מעזרה אמיתית, וכל כולה רצון לסכסך את המשפחה למען הנחת האישית שלהם.

לכן המלצתי לבעל להתעשת ולדבוק באשתו, אחרת הוא ישאר עם ההורים שלו ועם עורך הדין והשופט.

ואני ממש לא אחד מאלה שמזלזל בזכויות הגבר. נהפוך הוא.

 

[מתוקיזז]

יש דבר כזה.

 

[דינמיט3]

אתה מפספס קצת את הנקודה..

הנקודה היא בעצם ה"אפליה" שנוצרת בין ההורים שלי לבין ההורים שלה. כי להורים שלה או למישהו מהמשפחה שלה היא יכולה לשחרר אותו בלי שום בעיה...
אבל כשמדובר בצד שלי...אז מתחילות הבעיות והתירוצים.

 

[nirity1]

אתם נופלים במקום שהרבה זוגות נופלים

קודם כל אם אשתך לא רוצה עזרה עם הילד מאמך היא ממש לא חייבת. ואני חייבת להודות שאם היו אומרים לי גברת את לא מסתדרת עם הילד שלך אז הנה אמא שלי הייתי מתעצבנת מאוד....יכול להיות שזה כבר יצר טינה שהולכת ומתגברת...
שנית , איך היו היחסים בין ההורים שלך ואשתך לפני לידת הילד. האם תמיד היו מסוכסכים ?
דבר שלישי - היא לא צריכה למנוע ממך ללכת לראות את ההורים שלך עם הילד. אם היא לא מעונינת , תלך לבד.
דבר רביעי והכי חשוב. שהיא תרגיש שאתה באמת מקשיב לה. יכול להיות שיש לה סיבות למה היא לא אוהבת/ סומכת על ההורים שלך. אתה לא חייב להסכים איתה אבל אתה צריך לתת לה את התחושה שמה שהיא אומרת לך חשוב לך ושאתה מקשיב לה.אתה אומר שההורים שלך מאוד רגישים , מה עם אשתך ? לה אין רגשות ?
אל תפלו למקומות ילדותיים של דווקא. תנסה להקשיב ואז למצוא פתרונות...

 

[דינמיט3]

לשאלותייך...

דבר שני...היחסים עם ההורים שלי היו טובים... היא הייתה הרבה זמן נמצאת אצלי בבית בלי שום בעיה...... מהחתונה התחילו הדברים להשתנות....

דבר שלישי....כשאני הולך לבד היא למה אתה הולך אליהם רק כשאני לא נמצאת..... אני מנצל את הזמן שהיא לא נמצאת כדי ללכת אליהם כי כשהיא נמצאת היא מוצאת כל סיבה אפשרית לא ללכת אליהם וגם שאני לא אלך אליהם עם הילד.

דבר רביעי..... ניסיתי לשבת ולדבר איתה על כל זה ולנסות להבין מאיפה זה נובע ולכל בעיה או מחשבה שלה הבאתי פתרון שכמובן לא היה מקובל עליה... ובגלל זה אני לא יודע מה עוד לעשות.

 

[nirity1]

אני מכירה משהי

שהיחסים בינה וחמותה היו מעולים עד שנולדו הילדים. וזה לא משהו שחמותה עשתה , פשוט נוצר אצלה אנטי רק מהמחשבה שחמותה תתערב לה בחינוך הילדים.
מה הפתרון שלא היה מקובל עליה?