בעיה

michal271

New member
לאבד אצבע

תודה לך על התגובה אני חושבת שיש הבדל בין להיוולד ככה לבין לאבד אצבע
 

יסמין43

New member
נכון. כמו בכל קלקול שחל בגוף

יש תקופה של אבל, וכאילו צריך לבנות קצת מחדש את הדמות העצמית. לי זה קרה כשנדפקה לי בלוטת התריס, שזה די משפיע על כל התפקוד של הגוף, למרות שלוקחים כדורים לאיזון וכולי. לקח לי זמן להתרגל לעובדה שהגוף שלי הוא כבר לא השעון השוויצרי המדויק הזה שהוא היה עד אותו זמן. בפירוש היה לי "לפני" ו"אחרי". ובמקרה שלך, מכיוון שזה גלוי לעין, ההתמודדות קשה מבחינות אחרות. לכן אני באמת חושבת שקבוצת תמיכה יכולה מאוד-מאוד לעזור. ואכן למצוא אנשים שחוו דבר דומה. אבל האפשרות שתמצאי אותם באקראי בפורום לא-ספציפי-לנושא היא די קלושה, לדעתי.
 
וכי למה את חושבת שיש הבדל?

ומה לדעתך חמור/קשה יותר? את חושבת ש'להוולד עם מום' הופך את ההתמודדות קלה יותר? לא נראה לי! אני חושב שתמיד יהיה Ups and Down. זוהי התמודדות כמעט יומיומית התלויה ברובה בהרגשה ובמצב הכללי - ככל שיהיה לך טוב יותר, כך הבעיה האיזוטרית הזאת תעלה פחות ופחות במחשבותייך. צבת בצבת עשויה... האצבע של ה'שולם' עדיין במקומה לא? המשיכי בדרכך!
ואגב, בלי קשר אלייך, אני חושב שאחד הדברים הקשים ביותר לאדם הנושא "פגם" כזה או אחר - הוא לשמוע אנשים אחרים, עם אותה בעיה, שלא מוכנים לקבל את עצמם...
 

michal271

New member
בעיה

שלום לכולם אני בת 27 ולפני 3 חודשים איבדתי אצבע (שני גלילים באמה ביד ימין) בתאונה מטופשת. חוץ מהקשיים הפיסיים שנגרמו לי, יש גם בעיה אסתטית, עד התאונה היו לי כפות ידיים יפות ומטופחות. היום אני מתביישת לשים טבעות, ועל לכה בכלל אין מה לדבר. שאלתי היא האם יש כאן מישהי שעברה קטע דומה, ויכולה ליעץ לי. תודה מראש.
 

יסמין43

New member
זה לא פחות קשה ולא יותר קשה, רק אחר

התהליך הנפשי הוא פשוט שונה במידת-מה. כלומר, אותה בחורה שסיפרה שנולדה כך יכולה אכן לספר שהיא חיה עם זה בשלום, אבל היא לא יכולה ללוות את השואלת בתהליך הזה של בנייה-מחודשת של הזהות האישית, על כל האבל הכרוך בזה וכולי. זה פשוט תהליך ייחודי למי שהיה לו משהו ופתאום אין לו.
 

zimes

New member
מה יש הבדל?

כי השלב בחיים בו מתחילה ההתמודדות שונה, כי הסביבה התומכת (או לא) שונה, כי הציפיות מעצמך שונות.
 

יסמין43

New member
בלי לדעת כלום, אני חושבת

שיש שתי אפשרויות: האחת - לנסות לברר על האפשרות של אצבע תותבת. אני משערת שקיימים דברים כאלה, אם כי לא מכירה באופן אישי. אני מניחה שבכל מרכז שיקום בארץ יידעו להפנות אותך למקומות המתאימים. האפשרות השנייה היא להחליט שמנסים איכשהו להשלים עם הנושא הזה ולחיות איתו בלי תותבת. אבל גם כאן הייתי מנסה לבקש הפניה לייעוץ מאיזשהו מרכז שיקום. זה לא נושא של מה בכך, וספק אם תמצאי מספיק אינפורמציה בפורומים כלליים (ואינני יודעת להפנות אותך לפורום ספציפי שקרוב לנושא). באופן כללי ובסיסי, אני בטוחה שזה קטע קשה מבחינה נפשית, אבל מצד שני אני בטוחה שאת מבינה שברגע שתעכלי את זה, תוכלי להמשיך בחייך בצורה הטובה ביותר. אני אישית מכירה נער שבאחת מידיו חסרות שלוש אצבעות (מום מלידה), והוא מתפקד להפליא, מקובל בחברה וכולי. אני בטוחה שקשה לו נפשית, אבל הוא מתמודד עם זה לעילא ולעילא. מאחלת לך נחישות כמו שלו. ובכלל בהצלחה.
 

erlich

New member
אז אני לא מישהי :)

ולא, לא עברתי קטע דומה. ואפילו אין לי חברה קרובה שעברה קטע דומה. א-ב-ל. לבחורה אחת שלמדה איתי בתיכון, קרה קטע דומה. היא איבדה חלק מהאגודל שלה גם בתאונה מטופשת כבר בגיל 13. זה לא הפריע לה כלל להיות אחת הבחורות הכי מחוזרות שהכרתי, ומושא לאהבתי החד חצצדית און אנד אוף במהלך הגילאים 13-16. העובדה שלא הייתה לה אגודל, לא הפריעה לה ללחוץ ידיים למיליון אנשים, או להניח מידי פעם את היד שלה על שלי (ומין הסתם הרבה יותר על זו של חבר שלה
). ככה או ככה, זה הכל בהחלטה אישית. אני חושב. היא פשוט החליטה, שזה לא שנקטעה לה האגודל. זה פשוט שאין לה אגודל. וזה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא לא יכולה לסמן אגודל למעלה. אז את לא יכולה לעשות זין לאנשים בכביש. סו וואט? ארז.
 

nutmeg

New member
בתור מי שיש לה

כמה וכמה חברות למקצוע - מרפאות בעיסוק שעובדות במרפאות כף יד, אני רק יכולה להגיד לך שאנשים יתייחסו אל ה"אין אצבע" שלך בדיוק כמו שאת תתייחסי. ובקשר לטיפוח - למה לקפח 9 אצבעות בגלל אחת שנקטעה? מה הן עשו לך? הא?
 

adidas^

New member
אני ראיתי פעם

ילדה יפה מאד והסתכלתי על הפנים שלה. ממש פנים של דוגמנית, בחיי. ואז פתאום ראיתי שאין לה כף יד. זאת אומרת, ממש לא היתה לה כף יד, לא אצבעות- לא כלום. ובדיוק הבנתי, כמה המשמעות של זה יכולה להיות מאד משנית, חוץ מעצם הנכות הלא פשוטה. אני אפילו בספק אם כל מי שמסתכל עליה מבחין בזה. צריך תמיד להבליט את היתרונות ולנסות לקחת בפרופורציה. אז אין אצבע, אז דוגמנית ידיים לא תוכלי להיות. SO?
 

יסמין43

New member
רק בואו נזכור דבר אחד:

אם היית בחור שמסתכל על הבחורה הזאת, שאין לה כף יד, יכול להיות שהיית מהססת להתחיל איתה, למשל. הרי על דברים קטנים יותר אנחנו פוסלים בני זוג פוטנציאליים. כך שאני לא מזלזלת בבעייתיות שבמצב הזה, במיוחד שאני מבינה שמדובר בבחורה צעירה, שעדיין נמצאת בשוק הפנויים-פנויות. לכן אני חושבת שזה דורש קצת התמודדות לעומק, שיחות רציניות עם בעל מקצוע וכולי. אני חושבת שאפילו אני, בגילי המתקדם, הייתי מתקשה מאוד להתמודד עם מצב כזה. על אחת כמה וכמה אם הייתי צעירה יותר.
 

דן צ

New member
פגשתי אדם חכם

לפני שבוע פגשתי אדם חכם שאמר לי שבני אדם מטבעם מקטלגים בני אדם אחרים, כשאנו פוגשים מישהו ישר אנחנו מקטלגים אותו, זה דתי , זה שחור, זה נכה וזה נמוך. על פי אותו הקיטלוג אנחנו משייכים את האדם וכל המחשבה על אותו האדם היא לפי הקטלוג שלנו , משהו כמו סלקצייה. לצערנו הקיטלוג מגיע לפני שאנו מכירים את האדם, לפני בכלל שתהינו על קנקנו ובגלל אותם הקיטלוגים אנחנו לפעמים טועים ואפילו בגדול!
 

יסמין43

New member
נכון, ואולי דווקא בקטע הזה

האינטרנט יכול לעזור לאותה שואלת. כי דרך האינטרנט אפשר להכיר קודם כל הנשמה של האדם. ואם מישהי יתאהב בנשמתך, יהיה לו הרבה יותר קל לקבל את זה כשתגידי לו - אתה יודע, אני צריכה לספר לך משהו... וכולי.
 

dana2909

New member
לחסרת האצבע

אז כבר ברור לך שאין לך שום סיבה שלא להמשיך לטפח את כפות ידייך. אין שום סיבה לא ללכת עם טבעות. כמו שנוטמג אמרה, כמו שאת תתייחסי לזה כך יתייחסו לזה האנשים שמסביבך. ואמנם יהיו כאלה שיפסלו אותך מלכתחילה, על סמך הדבר הפעוט הזה, אבל תחשבי על זה מצד שני, לא היית רוצה אנשים כאלה לצידך מלכתחילה. בבית ספר יסודי, היה איזה ילד ששיחק בגפרורים, וכתוצאה מכך איבד 2 אצבעות ביד ימין. במהלך השנתיים הבאות הוא התעקש ללכת עם תחבושת שתכסה על 2 האצבעות החסרות, מה שקרה זה שהוא משך המון תשומת לב לאצבעות הללו, והשיג את התוצאה ההפוכה. בשלב כלשהו, נפטר מהתחבושת והתחיל להסתובב איתם "ערומות". ואז היית צריכה ממש להסתכל לתוך כף היד שלו כדי לראות שמשהו חסר.
 

zimes

New member
כמו כולם

אני חושבת שאילו היית מסגלת לעצמך הלך מחשבה שאת ככל-האדם, רק עם אצבע אחת פחות, היה לך קל לדשר זאת בסביבתך, וחייך היו רגילים. איך להשלים עם מצבך, איך לנהוג ולשדר "ענינים כרגיל?" זה - אין לי מושג. אני משערת שכדאי להתחיל את החיפוש ממרכזי שיקום, אולי קבוצת-תמיכה (למשל - חפשי באינטרנט. בטח יש משהו כזה...). היי אופטימית!
 
מיכל יקרה-../images/Emo42.gif תגובתי בקובץ ../images/Emo26.gif

אנא קראי את הקובץ המצורף. בעיניי הוא אומר המון. בהצלחה בחיים.
 
למעלה