בעיה...

[אפי היקרה]

את דעתי אודות הקשר עם החבר

את יודעת, והדייט האחרון רק מבהיר לי, וצריך להבהיר גם לך, שאת תקועה בקשר לא מספק, לא ברור, לא מחייב, ולא מרגש. עצם העובדה שאת נהנית מהחידוש, מהמתח ומהעניין שמישהו אחר מפגין בך, כמובן מרמז שאת אנושית (כמו רובנו, לא כמוני), אבל בין השורות את מתחילה להיות fed up מהסאגה הבלתי נגמרת עם הראשון. תתחילי לקבל החלטות, הגיע הזמן. בלי קשר לדייט ההזוי או לא, הדברים אצלכם לא נשמעים כמתקדמים, ותקני אותי אם אני טועה.

 

[אקווה]

בעיה...

אני לא יודעת אם מי מכם זוכר את הסיפור שלי על החבר און אנד אוף 4 שנים וכל הבעיות והספקות שיש לי איתו... בכל מקרה - זה נמשך ככה, אני מרגישה שאני צריכה יותר תשומת לב והוא לא יכול/לא יודע איך/לא חושב שזה כזה קריטי/כל התשובות נכונות כך שאני כל הזמן נמצאת בעמדת "מודדת דדת דדת כמה שהוא נותן" וזה, מן הסתם, נורא מציק גם לו. כך שאנחנו במעגל סבוך שמי יודע אם יש ממנו דרך חזרה (לעבור לגור ביחד נראה לכם פתרון? אולי זה ישקיט בי קצת את הצורך שהוא יתכרכר סביבי כשאדע שהוא חוזר לישון איתי בלילה? [אנחנו גרים רחוק כך שזה לא מתאפשר ככה]). בכל מקרה - זה לא האישיו המרכזי כרגע. האישיו המרכזי כרגע הוא, שיש מישהו שעבד איתי פעם, והוא בערך הזמין אותי לשתות משהו. הוא עוד לא יודע שיש לי חבר, ואני בכלל לא יודעת אם יש לו כוונות רומנטיות או סתם כוונות של ידיד. כשעבדנו יותר יחד היו לו מספר הזדמנויות והוא לא עשה כלום (ואז היה סיכוי סביר מאוד שאני אענה בחיוב כי הוא ממש בסדר), אולי כי הוא לא רצה לערב ביזנס ופלז´ר. בכל מקרה - הוא בערך הזמין ואני בערך הסכמתי. העניין הוא כמובן - המצפון שלי.. ברור שאני אספר לו שיש לי חבר, אבל בכל זאת.. עצם היציאה הזו, המהווה איזה סוג של "ריגוש" ולו המינימלי ביותר, מעיק על מצפוני. אולי לא הייתי צריכה להסכים? או שזה בסדר בגדר ידידות? אשמח לשמוע דעתכם בנושא....