כמה רעיונות לתגובות לנשיכות
הי, כנראה זה אכן מתסכול, ולמרות הגיל והיכולת המילולית , הוא בוחר בדפוס התנהגות שכבר חווה על גופו בגן בשנה שעברה. אני מגיבה במצבים כאלה, במגוון של תגובות, שכולן באות במקביל. לנושך, אני אומרת "אני לא מרשה לנשוך" בקול תקיף. את הננשך אני מחבקת ומלטפת, ותוך כדי כך אומרת או בפניה אל הננשך או בבפניה אל הנושך, "תראה כמה ניר עצוב, כמה הוא בוכה כי כואב לו", או בעת חיבוק הננשך, אני אומרת בקול רם "נכון, זה נורא כואב ומעליב שדני נשך אותך!". המקרים בהם אני גם אומרת לנושך שאסור, וגם מחבקת את הנושך(וזה לא פשוט, כשאני עובדת לבד, ומגיע גם חיבוק לננשך), זה כאשר אני אכן מרגישה שהנשיכה אינה נובעת מתסכול, כמו במקרה של גיא, אלא משהו מאד קשה מעיק על הנושך, מחייו הפרטיים, המשפחתיים, והוא לא שולט בנשיכות, הוא ממש "חייב לפרוק המתח בגופו" על ידי הנשיכה. כאן בא החיבוק, אחרי המסר שזה "לא טוב","לא נכון ואסור לנשוך", על מנת קצת להרגיע את הילד המאד מתוח(כמו שקושרים, אלף אלפי הבדלות, חולי נפש למטתם,בעת השתוללות עקב התפרצות פסיכוטית, על מנת שחוסר התנועה ירגיע אותם). אני לא בשטח, אני לא רואה את גיא והגננת, ולכן אני אומרת מאד בזהירות, שלפעמים אם התגובות שלנו לנושך הן לא נכונות, עוצמת הנשיכות במקום לחלוף מיד, גוברת, ועכשיו היא מחליפה סיבה, מה שנקרא בלשון אנשי המקצוערווח משני. כך למשל ילד שיכעסו עליו מאד, תהייה מהומה סביב הנשיכות שלו, כל הזמן ידברו עליו ואיתו כמה הוא לא בסדר שהוא נושך - הילד יגביר את הנשיכות כי הוא יבין שזה כדאי לו: יש לו כוח עצום, הוא מצליח לעורר את כל הגן,את הגננת, את שאר הילדים, כולם מתעסקים איתו. באותה מידה, ואני לא רוצה לבלבל אותךושוב, כי אני לא בשטח, אולי גיא נהנה מהערסול שבא אחרי הנשיכה, שנובעת מתסכול, ועבורו הערסול הוא מתנה על הנשיכה. סיבה טובה להיות במצב שאת הגדרת אותו נשיכות אובססיביות והתכוונת לנשיכות תכופות מאד. זה נהדר שבבית כך אתם נוהגים, כששאלתי מה אתם עושים ומה אתם מרגישים, התכוונתי לדברים האלה. בעלך לא מערסל אותו. בעלך מעביר לו מסר חד משמעי שזה כואב לו. אם המסר הרגשי היה הרבה כעס, הילד היה מפספס את המסר של לימוד מיומנויות חברתיות. לכן כל כך חשוב לא לכעוס על הנושך, אלא, להיות תקיפים באמירת הלא. אפשר גם, כמו במקרה בבית, כאשר אין צורך לחבק את אבא, להוסיףולתרגם לילד למה נשך, "כי כל כך רצית את הצעצוע, כי כעסת על אבא. אבל כשרוצים משהו, מבקשים. כשכועסים, אומרים אני כועס". התחום הזה, של פיתוח מיומנויות חברתיות, במסגרות קבוצתיות, לאו דווקא רק בקטע של נשיכות, הוא הקשה והמעניין ביותר. תינוק, שנחשף למלל שלנו איתו, כאשר הוא בשל, לאט לאט מתחיל לדבר. בעת תהליך האימון, התרגול והלמידה,לא נגרם נזק לסביבה החברתית. לא קורה דבר לילד אחר, כאשר הפעוט לומד לאט לאט לפתח את המיומנויות המוטוריות הדרושות לשם טיפוס על סולם, ופיתוח הקואורדינציה לביצוע מעבר מסולם למגלשה שבהמשך, והתגלשות.זאת בניגוד ללידה של מיומנויות חברתיות, הדורשת הרבה זמן, אך יש בה הרבה "הפרעות טבעיות" הנובעות מחטיפות צעצועים, בכי של תסכול, נשיכות וכו´. . האם יש בפורום מאמר טוב על נושא הנשיכות ודרכי ההתערבות? אהיה מוכנה להדפיס בוורד דפים שמחולקים במעונות להורים(ואנחנו גם מחלקים במשפחתונים המצויים במסגרת ההדרכה), ולשלוח לנעה, שיהיה באתר. לילה טוב, דסי
