בעיה שגרתית..?
שלום לכולם,
אני בת 24(נושקת ל25).נמצאת כיום בזוגיות אוהבת,עובדת במשרה מלאה.
מה לא בסדר?...נתחיל מזה שבמשך כמה משנות חיי סבלתי מחוסר ביטחון ולצערי הוא עדיין מלווה את חיי.
מרגישה שנהייתי אדישה ועצלנית.מסתכלת המון על חייהם של אנשים במקום להתעסק בחיי..לא באופן מוגזם אבל עדיין מרגישה שזה לוקח ממני אנרגיות.
תמיד מסתכלת על העבר,איך הייתי פעם,ולמה נהפכתי היום.
אני בן אדם חיובי ואופטימי,והרבה אנשים אוהבים להיות בקרבתי.אבל אני כבר לא אוהבת להיות בקרבתי..
אין לי דרך להסביר את זה.
אני מרוויחה משכורת מינימום,ולפעמים מגיעה למצבים שנמאס לי מהעבודה.לא בגלל שרע לי,בגלל שאני מרגישה שאני לא ממש ממשת את עצמי שם,ואין לי כל כך לאן להתקדם(או שאני פשוט לא יודעת איך לקדם את עצמי).אני מתלוננת מתלוננת,ובפועל,א עושה עם זה שום דבר,כי נוח לי להיות במקום הזה...(נמצאת בסוג של "חממה").
הייתי אמורה להתחיל לימודים באוקטובר,וביטלו לי אותם מכיוון שלא עמדתי בדרישות המכללה.
כמובן שלקחתי את זה לכיוון החיובי.אבל אני מוצאת את עצמי מתלוננת ושוב חוזרת על אותן טעויות.
מרגישה שאין לי מוטיבציה.שאין לי שאיפות.כי אם היה..מזמן הייתי עוזבת את העבודה ומחפשת לי כיוון אחר.
למדתי מקצוע שהוא די נחשב בשוק.בהתחלה כמו כל דבר,התלהבתי,אחרי זה התחלתי לזלזל,אומנם קיבלתי את תעודת המקצוע.אבל אני לא רואה את עצמי מתעסקת בזה ...אני נמצאת במצב שאני מחפשת את עצמי כל הזמן..לא יודעת מה אני רוצה.
וזה שאמרתי שאני מסתכלת על חיי אחרים.הכוונה בזה..."למה אני לא כמוהה אמביציונית..""למה אני לא ככה".
הייתי בסדנא ,והיה נחמד מאוד והכל...אבל שוב לא מיישמת את הדברים שלימדו אותי...אולי כי אין לי אומץ או שזאת פשוט העצלנות.
כל הזמן מתלהבת מהר ממשהו וככה זה יורד לי.
אני מודעת למצב אבל תקועה בשלב הפעולה.מה עושים?
תודה למי שקרא.
שלום לכולם,
אני בת 24(נושקת ל25).נמצאת כיום בזוגיות אוהבת,עובדת במשרה מלאה.
מה לא בסדר?...נתחיל מזה שבמשך כמה משנות חיי סבלתי מחוסר ביטחון ולצערי הוא עדיין מלווה את חיי.
מרגישה שנהייתי אדישה ועצלנית.מסתכלת המון על חייהם של אנשים במקום להתעסק בחיי..לא באופן מוגזם אבל עדיין מרגישה שזה לוקח ממני אנרגיות.
תמיד מסתכלת על העבר,איך הייתי פעם,ולמה נהפכתי היום.
אני בן אדם חיובי ואופטימי,והרבה אנשים אוהבים להיות בקרבתי.אבל אני כבר לא אוהבת להיות בקרבתי..
אין לי דרך להסביר את זה.
אני מרוויחה משכורת מינימום,ולפעמים מגיעה למצבים שנמאס לי מהעבודה.לא בגלל שרע לי,בגלל שאני מרגישה שאני לא ממש ממשת את עצמי שם,ואין לי כל כך לאן להתקדם(או שאני פשוט לא יודעת איך לקדם את עצמי).אני מתלוננת מתלוננת,ובפועל,א עושה עם זה שום דבר,כי נוח לי להיות במקום הזה...(נמצאת בסוג של "חממה").
הייתי אמורה להתחיל לימודים באוקטובר,וביטלו לי אותם מכיוון שלא עמדתי בדרישות המכללה.
כמובן שלקחתי את זה לכיוון החיובי.אבל אני מוצאת את עצמי מתלוננת ושוב חוזרת על אותן טעויות.
מרגישה שאין לי מוטיבציה.שאין לי שאיפות.כי אם היה..מזמן הייתי עוזבת את העבודה ומחפשת לי כיוון אחר.
למדתי מקצוע שהוא די נחשב בשוק.בהתחלה כמו כל דבר,התלהבתי,אחרי זה התחלתי לזלזל,אומנם קיבלתי את תעודת המקצוע.אבל אני לא רואה את עצמי מתעסקת בזה ...אני נמצאת במצב שאני מחפשת את עצמי כל הזמן..לא יודעת מה אני רוצה.
וזה שאמרתי שאני מסתכלת על חיי אחרים.הכוונה בזה..."למה אני לא כמוהה אמביציונית..""למה אני לא ככה".
הייתי בסדנא ,והיה נחמד מאוד והכל...אבל שוב לא מיישמת את הדברים שלימדו אותי...אולי כי אין לי אומץ או שזאת פשוט העצלנות.
כל הזמן מתלהבת מהר ממשהו וככה זה יורד לי.
אני מודעת למצב אבל תקועה בשלב הפעולה.מה עושים?
תודה למי שקרא.
תוך קבלה עצמית מלאה של מי שאני באותו הרגע.