בעיה קשה

[מתורגלת]

בעיה קשה

בקר טוב אין לי מושג אם משהו יכול כאן לעזור, אך אולי ניתן לשלוח אותי לקבלת ייעוץ במקום מתאים כי אני כבר די נואשת. בקצרה: החבר שלי נכה צה"ל עם פגיעת ראש. אני איני נכה. הפגיע משליכה על הקשר, אני מודעת להשלכותיה אבל מתקשה מאוד להתמודד עם הדכאונות, מצבי הרוח וכל היתר. מכיוון שאני אוהבת אותו מאוד הייתי רוצה להיות שם בשבילו\ אבל אני כ"כ מותשת ופגועה מזה. ממש נואשת. זה מפריע לי מאוד, המצב. לא כל שכן מכיוון שמדובר במצב שאינו סטטי אלא יכול להיות גרוע יותר. איני יודעת מה עלי לעשות ולאן לפנות לעזרה. ויש מי שמתרחקים ממני בשל כך ואף מחרימים אותי בקרב חברי. איני רוצה לחשוף פרטים נוספים אך מצבי בכי רע.

 

[מ ה פ כ ן]

אז ככה...

אם את מאד אוהבת אותו, שימי קצוץ על מה שחושבים אחרים ותהיי שם למענו ולמען עצמך, אם את לא אוהבת אותו מספיק ורק מרחמת עליו, אז חבל על הזמן, את לא ראויה לו... תעשי חושבים מה הרגשתך אליו בלי לשכלל את עניין הנכות. וזו עצה של אחד שאישתו נטשה אותו בגלל הנכות, והיום אני משתין עליה בקשת כי היא הפסידה...

 

[פצוע נטוש בשטח]

מתורגלת שלום רב גם אותי אשתי עזבה

ואני אוהב ומבין אותה קשים החיים לצד אדפ סובל נפשיץ או פיזית שלא כמו מהפכן אין אני מלא רגשות זעם ברצונך לקשור את גורלך עם אדם הסובל הוא אצילי ויפה אך עלייך להיות גלויה וכנה עם עצמך ועלייך להבין את המשמעויות של קשר כזה, טדברים שרואים מכאן אינם אותם דברים שתראי בעוד עשר או חמש עשרה שנה... תהיי גלויה איתו ותסבירי לו את ההתלבטיות שלך ואת הבעיות שלך, ויחד בסכמתו תפנו לקבלת יעוץ אצל העובד הסוציאלי בלשכת השיקום של חברך הם יכולו להפנות אתכם ביחד וכל אחד לחוד לקבלת יעוץ אצל אנשי המיקצוע המתאימים וגם יסבירו לך מול מה את מתמודדת מה גם שאמרת שהמצב דינצי ויכולה להיות גם התדדרדרות... נסי אם תצליחו לקיים דו שיח ובעזרת אגף השיקום להיטיב את המצב אולי תוכלו לקיים קשר ארוך טווח אם אינך יכולה לשוחח איתו על הלבטים שלך וספר לו שאת מותשת ונואשת אז כדאי שתחשבי מה זו אהבה בעינייך?

 

[tzemer77]

אני אומנם חדשה..

אך אני נשואה לאדם מדהים שעבר לפני כשנה פגיעת ראש קשה,שתוצאותיה ילוו אותנו כנראה כל חיינו,אנחנו כזוג וכמשפחה תומכים זה בזה (כן..גם הוא בי..) ורק מקווים ומתפללים להמשיך בדרך הנכונה. ואני חושבת שיש פגיעות ראש שכן ניתן לחיות איתן ואפילו לנהל בית ומשפחה הכל תלוי ברצון ובגישה(וכמובן אין ברירה אבל גם בפגיעה ותוצאותיה..). אז מה כן לעשות? תשובה מוחלטת אין אבל בעיקר לעשות את המקסימום ומעבר לכך,לקבל טיפול מקצועי גם את וגם הוא ,אולי גם טיפול זוגי(אין מה לעשות..באופן פרטי..). לא להזניח דבר!!! ואולי גם לעשות חשבון נפש גם לגבייך ,גם לגביו וגם בקשר לסביבתכם שכדאי עד מאוד שתהיה עבורכם מקלט ולא מקום שמקשה עוד יותר. אין ברירה המצב לא פשוט כלל...אבל..תמיד יש תקווה !! בהצלחה רבה וכל טוב לכם. אה... אני חושבת שיש קבוצות גם של פגועי ראש וגם משפחות של פגועי ראש(תחפשי באינטרנט לפי מילות מפתח ואם לא ילך אז באגף השיקום אולי יש) אולי גם משם ניתן לשאוב את הכוח ואת הרעיונות.

 

[smile2life]

הייתי במצב דומה מאוד לשלך אבל

מהצד השני. בשנת 94 נפצעתי כתוצאה מפגיעת קליע בראשי. כמובן שכל ההתנהגותץ והתפיסה הקוגניטיבית היו כשל ילד בן 3. חברתי, מזה שמונה חודשים, שאהבה אותי נשארה איתי כל תקופות האישפוזים ולי היה קשה עם זה מאוד. מאחר ומרות שלא הראיתי את זה הבנתי את כל (!) מה שקורה סביבי. הבחורה הפסידה חצי שנה מלימודיה והייתי איתי יום יום 24/7. עליה הוצאתי את התיסכולים שלי ואותה "הפכתי לשפחה" ולמרות שלא רציתי, כך יצא. בסוף ברגע נדיר של שפיות קיימתי איתה שיחה ונפרדנו. לא בעצבים אלא כי הבנתי שאני פוגע בה. מבחינה חברתית לא הייתה לה בעיה, מאחר ובגלל שהייתה צמודה אליי ויתרה על חיי החברה שיכלו להיות לה בתור נערה בת 17-18 שנהגה לצאת ולבלות לפני הפציעה שלי. זוגיות אחרי פציעה בגיל צעיר ובעיקר חבלות מוחיות היא זוגיות קשה ולאו דווקא רגילה. בתחילה לרוב עיקר הנטל נופל על בן\בת הזוג - עד שמשלימים עם הפציעה כחלק מהחיים ולומדים לתפקד יחד איתה ועם השלכותיה. במקרים של חבלות מוחיות- ואני מדבר מנסיון - בדרך כללמדובר בהתפרצויות זעם לא נשלטות, חוסר טאקט וחוסר התחשבות בבן\בת הזוג. ולכן החברה אינה נוטה לראות בקשר זה קשר נורמטיבי. איני מדבר רק מנסיוני אלא מהיכרות מעמיקה עם לא זוג אחד או שני זוגות שאחד\ת מהם\ן עבר\ה חבלה מוחית רצינית ברמה של שינוי אישיות ושינוי התנהגות. האם חברך מטופל בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי או משולב? הוא זכאי לטיפול זוגי -ואם לא אני בטוח שכדי לשמור עלייך הוא יהיה מוכן פעם בשבועיים-שלושה לצרף אותך לטיפולים ולהפוך את הטיפול לטיפול זוגי. ********************************************** אם אינך מצליחה להתמודד עם הסביבה, אני מרחם על חברייך, שאינם מבינים שאת מקריבה מעצמך למען אהובך, שנתן את היקר לו למען המדינה - את מוחו ובריאותו הפיזית והמנטלית. אם זה היחס והתמיכה שלהם אלייך הם אינם ראויים לך או לו. אם באמת אכפת לך מהם או להם ממך עליהם להבין בין אם ע"י הסברים שזו לא התנהגותו הטבעית, וכי המוח מושפע מאין ספור שינויים כימיים שאינם מסוןגלי לתפוס במסגרת הכלים המצומצמים שמערכת החינוך (אני מניח שאתם בגיל התיכון או טיפה אחרי) בישראל מספקת לכם. אני מאחל לשניכם הרבה אושר ושתצליחו העיכן שאני פיספסתי

 

[פצוע נטוש בשטח]

../images/Emo24.gif ../images/Emo45.gif

אפשר לשאול שאלה האם היום אתה חי בזוגיות?

 

[smile2life]

לא ואני מחפש כל הזמן

 

[bil13]

למתורגל,מתוך נסיון והתנסות ממני

אליך ,אני נשואה לנכה, אומנם לא ראש אבל גוף (נפש כפי הנראה- כי אף אחד לא נותר בריא בנפשו אחרי הלחימה בחרמון ) אנחנו ביחד כבר כמעט 32 שנים מתוכם 30 שנה נשואים (השנה חוגגים)יש לנו 3 ילדים נהדרים ו3 נכדים מקסימים. אחטא אם אומר לך שלא קשה ,אבל שווה .לכן אם באמת אבל באמת מרגישה שאת רוצה לחיות איתו את חייך ,אז אל תתחשבי באף אחד אלא רק בך ובו, עשי מה שטוב לך. אם את לא שלמה עם עצמך עשי חסד לשניכם ועזבי. שיהיה לך בהצלחה ואם תרצי לדבר אני פה בשבילך. תני קריאה

חג שמח לכולם