בעיה קשה

היו

New member
בעיה קשה

יש לי חבר כבר 3 שנים בערך, הוא בחור מתוק ונאמן, אבל בנאדם קר הגיוני בצורה רובוטית ואדיש מאוד, ואני ההפך הגמור, מאוד רגשנית, מאוד ויש לי פיוז קצר, והמריבות שלנו הולכות ככה בערך: אני עוקצת אותו בקשר למשהו, או שאני מאשימה אותו שהוא לא חם אלי מספיק ושאני לא מקבלת ממנו דברים שאני חושבת שאני צריכה לקבל בזוגיות ולא כל הזמן זה צודק, ולפעמים כן. הוא בתגובה כועס ולא מדבר איתי, אני מתרתחת, הוא נאטם ונסגר ולובש פנים קפואות, אני עוד יותר מתרתחת ומנסה לגרום לו לדבר,הוא נאטם עוד יותר, עושה לי דווקא ולא עונה לשאלות שלי, אני מרגישה שלא אכפת לו ממני והוא מזלזל בי ומתחילה להשתולל מזעם ולצעוק ולקלל, לפעמים אני מגיעה למצב של חוסר אונים בגלל האטימות שלו ומתחילה לבעוט בדברים ולפעמים להרביץ לו. אני יודעת שזה לא בסדר, אבל אין לי כלים להתמודד עם האטימות שלו.. אנחנו הולכים ליעוץ זוגי אבל זה הולך לאט מדי וחוץ מזה שאף אחד מאיתנו לא עושה צעד להוריד מהמתח כי שנינו עקשנים. מה לעשות??? יש לציין שהתקפות הזעם שלי ואימפולסיביות באים כמה זמן לפני המחזור ובתקופת המחזור והבנתי שזה קשור אחד לשני. תודה מראש על היחס והעזרה
 
אין שום בעיה כאן.

אחת הבעיות הקשות אצל הסקרן היא- העדר היכולת לקשר בין הסיבה לבין המסובב, לאמור- כאשר אינו מצליח לגלות את "הסיבות" שגרמו ל"מקרה" שמסקרן. כאשר מגלים שבכל פעם ששמים מלח במרק הוא מלוח, מפחיתים את הכמות. כאשר מגלים ששתי כפיות סוכר זה מתוק, מפחיתים את הכמות. בקיצור- כאשר מגלים את הסיבה יודעים להתמודד עם המקרה. והנה אני קורא בדבריך- את "הסיבות" ואת "המקרה", ולטעמי אין שום בעיה, ממש לא- את אומרת שהוא אדיש אליך לכן את "מרביצה" לו. הוא אדיש ואת "משתוללת" "צועקת" ו--- רחמנא ליצלן גם "מקללת" את למדת על הסיבה לזעם "מחזור", אתם שניכם עקשנים, ועוד כהנא וכהנא- מה הבעיה? האם מן הסיבות לא ניתן להסיק שהבחור ואת שני עולמות נפרדים? האם מן הסיבות שאת עצמך מעלה לא ניתן להבין שהפרידה היא היא הפיתרון? האהבה לכשעצמה, זו שעליה את נשענת, איננה יכולה להוות בשום מקרה את החוט המקשר, המחבר, היא לא יכולה להיות סיבה ל-"ביחד" היא בסך הכל הביאה אותכם אל מקום משותף, ועוד מעט תלך לעשות זאת לזוגות אחרים, ותשאיר אותכם בלעדיה. לכי אל "שוק הגברים", חפשי לך גבר שאינו אדיש, שילטף אותך בכל פעם שתרצי, חפשי את אותו גבר שהברכיים שלו חזקות, כדי שיוכל לשאת את גופו כשהוא על "ארבע" ונובח כמו פודל, כי נדמה שזה הגבר שהיית רוצה על ידך, צייתן, מרכין ראש, מכשכש בזנב בכל פעם שאת בסביבתו. אסכם זאת כך- "אני אימפולסיבית", "רק במשך שבוע" אחד בחודש אני בהתקפות זעם, אני מקללת, אני מרביצה, אני משתוללת, יש לי פיוז קצר. אני חושבת שצריך כך וכך לקבל בזוגיות (מעין חוקיות טבע). עלמה עלמה!!!!! לכי אל בבואתך, ספרי לה על עצמך, אולי היא תדע להצביע טוב יותר על מצב הזוגיות. אסיים בזאת- אין בי תכונות של "נביא" איני יודע לחזות את העתיד, ובכל זאת יש בי מוזת הנבואה- אין תוחלת לזוגיות שלך עם הבחור. אין תוחלת לשום זוגיות אשר בה את "מרביצה", "משתוללת" (המשך לעיל). היי הוגנת עם בן זוגך, הניחי לו, היפרדי, כדי שתוכלי לעשות חשבון נפש עמוק, חריש פנימי עמוק, ולשאול את השאלה המתבקשת- "האם זוגיות בכלל מתאימה לאופי שלי? " כפי שאמרתי- אינני נביא, אך אהין להשיבך- לא!!!!! את לא מתאימה. בהצלחה
 
הורמונים, התנהגות וכלים להתמודד

החבר שלך מגיב להתגרויות שלך ויתכן שאם תצליחי לשלוט בעצמך ולבטא אחרת את מה שאת רוצה/צריכה תגובותיו תהיינה אחרות. לגבי המחזור - אני יודע על זוג שהאשה סבלה מתופעות כפי שאת מתארת לפני ובתקופת המחזור. זה היה בעת שהשתמשה בגלולות נגד הריון ורק אחרי ביקור אצל פסיכולוג שאיבחן זאת, פנו לגניקולוג ששינה את הגלולות והתאים לה גלולות שהשפעתן מיתנה את ההתקפים. כדאי לך לנסות גם כן גישה דומה. לגבי סגנונות תקשורת ודפוסי תקשורת - אני ממליץ לך להשתתף בסדנה שתאיר את עינייך ואת עיני חברך (אני ממליץ ששניכם תשתתפו בה) לגבי הדפוסים שחוזרים על עצמם וגורמים לכם להתרגז ולכעוס זה על זו.
 

meshi4

New member
אם את

שמה לב לכך שהתקפות הזעם והאימפולסיביות.קורות תמיד לפני מחזור.לכי להתייעץ עם רופא משפחה או גניקולוג.למה לסבול? לא כל הגברים מודעים לכל מיני תופעות משונות לפני המחזור שלאישה אין שליטה עליהם. גם הם סובלים מההתנהגויות האלה באופן ישיר.
 

s h o o s h a

New member
הכל ענין של תקשורת וטיפול הורמונלי

לאחר שהוארו פינות שלא ממש הייתי מודעת להן מצטרפת למי שהציע לכם, כזוג, לפנות לסדנה שעיקרה עיסוק בתקשורת בני בני זוג. לי עצמי אין ניסיון ולכן לא יכולה להמליץ על אחת מסויימת אולם ברשימות הפורום תוכלו למצוא מבחר סדנאות אשר מתוכן 'תשלפו' את זו שהכי נראית לכם מתאימה ועשויה להועיל. באשר להתקפי הזעם, כמי שחוותה ועדין חווה כאלו, אמנם לא בעוצמות המתוארות, מצטרפת להמלצה לפנות לרופא הגיניקולוג שלך ולהתייעץ עמו/ה באשר לסוג אמצעי המניעה בו את משתמשת כעת. יתכן ושינוי יביא מזור לפחות לבעיית התפרצויות הזעם בתקופה רגישה זו מידי חודש בחייך. שילוב של שני הטיפולים עשוי בהחלט להביא לשיפור עצום ביחסים. אם תלמדי לשלוט בעצמך, למתן את האימפולסיביות שלך ולהאריך את הפתיל וכהמשך לו, קבלת אורך הרוח של חברך, קבלת והבנת הרצינות שבה הוא לוקח כל דבר, השיקולים שהוא שוקל לפני שהוא מחליט, אלו יכולים להיות שער ליצירת תקשורת בשניים ולא התנגחות והתרתחות. אם אלו יתמלאו, תוך רצון כן ומשותף של שניכם לתקן ולהכניס שקט ושלווה לחייכם ולשכן בה גם את האהבה שאתם רוחשים האחד לשני, הרי שיש יותר מסיכוי סביר כי תצליחו. הכל תלוי בשניכם ובכנות רצונכם להצליח
 

אילת27

New member
הגדרת את מערכת היחסים שלי

חוץ מקטע האלימות הכל כל כך תואם מבינה את הדרישות והרצונות שלך כלפי בן זוגך לא יכולה לייעץ לך כי אני בעצמי זקוקה ליעוץ אבל רק שתתדעי לך שאני מבינה עד כמה זה קשה לחיות עם אדם כזה בבית ועד כמה כל מה שאנחנו רוצות זה רק לתקן ולשפר את הזוגיות ולא לפרק אותה
 
רודף-נרדף

באמת בעיה קשה - את לא מתארת לעצמך עד כמה. אני מציעה לחסוך לך זמן רב ולפרק את החבילה וכמה שיותר מהר- יותר טוב. קיימת תיאוריה בקשר למערכות יחסים של רודף-נרדף וזה עובד ככה: כמה שאת יותר רודפת - ככה הוא יותר נסגר. ולא יעזור לך שום דבר. שום דבר ולא משנה כמה תנסי. גם אם יעזור לפרק זמן קצר - המצב יחזור לעצמו די מהר. עכשיו, שלא תביני לא נכון- הדפיקות אינה בך - זו פשוט חוסר התאמה מהותית בין אופי של אנשים: ככל שתזכי ליחס אדיש ומנוכר יותר, כך תשתגעי יותר ותגרמי לעצמך להגיע להתנהגות שאינה מתאימה לך במקור. אין ספק שבמצב רגיל בו היית מקבלת יחס ותמיכה - לא היית נזקקת לביצוע סצינות מסוג זה או אף תסכול המתבטא בצעקות, קללות ומכות.ואם את זוכרת נכון, בהתחלה הסצינות שלך היו זוכות לתגובה די מהר, אך ככל שעובר הזמן - אין כמעט תגובה גם לסצינה הקשה ביותר - וזה גורם להסלמה ולתסכול גבוה במיוחד. מה שאני מציעה לך לעשות - זה פשוט לחפש לך בן-זוג מתאים יותר - את פשוט זקוקה ליותר והוא אינו יכול לתת לך אאת זה. הוא לא מספק את צרכיך הרגשיים והמצב רק יחמיר כי ככל שהזמן עובר הוא יקח אותך יותר ויותר כמובן מאליו - יחס שהוא עוד נותן כחבר יתמעטו במשך הזמן. אם תמשיכי את מערכת היחסים הנוכחית חייך יהיו מתוסכלים ואומללים ביותר - אין שום אפשרות שבה את תרצי פחות ממערכת היחסים שלכם והוא ירצה יותר. ההיפך, עם הזמן הוא ירצה פחות ופחות וכל אחד מכם יחייה בעולם משלו. בכל מקרה, תגידי תודה שאין לכם ילדים ולכי לדרכך ואל תביטי אפילו לאחור. וקחי את זה כלקח לפעם הבאה - את צריכה בן זוג רגיש יותר, ולא להתפשר!!! בהצלחה.
 
למעלה