בעיה קשה לפיתרון...
אנחנו (אני בעלי והתינוק שבדרך) עברנו לגור בחו"ל ואימי באה לגור איתנו. סיפור ארוך למה אבל אין לה הרבה ברירה וגם היא לא ממש יכולה לחזור לארץ. עברנו לדירה שקנינו ושיפצנו לא גדולה עם בייסמט בקומת המרתף שעשינו ממנו חדר עם אמבטיה ושרותים צמודים, קומת כניסה עם סלון וקומה עליונה עם 2 חדרים קטנים ומקלחת. בקיצור המתבקש היה שאימי תקבל את הבייסמנט מכיוון שהיא אדם בודד ואנחנו את החדר למעלה ולתינוק יהיה החדר הצמוד אלינו. מאז שעברנו לדירה אימי לא מפסיקה לבכות שהיא בדיכאון מזה שהיא בביסמנט ויש לה הרבה סיבות- רטיבות, עובש, הקירות סוגרים עליה, אין אויר, טחב, ריח של אדמה של 100 שנה וכו... כל היום היא מסתובבת עם פרצוף תשעה באב וגם קמה פעמיים בוכה שאין לה תנאים! אני חייבת לציין שהבית שופץ עד ליסודות ונראה ממש חדש כאשר את הבייסמנט שיפצנו לחדר לכל דבר אמרתי לה שאין לנו בעיה לקחת את הביייסמנט ולישון שם עם התינוק שיוולד ושהיא תקח את החדר למעלה והחדר לידו ישמש לאורחים מכיוון שאם נישאר בחדר למעלה והיא גם תהיה בחדר הצמוד והתינוק וכולנו במקלחת 1 קטנה זה באמת צפוף ולא נוח. והיא טוענת שהיא לא תעשה לנו כזאת התעללות ושהיא לא מוכנה בשום אופן בקיצור המשתמע שאנחנו מתעללים בה ואין לנו ברירה אלא לראות את הפרצופים הכועסים שלה כל יום. אמרתי לה שזה כן מפריע לנו ולא נעים המצב ואנחנו מעדיפים לרדת לבייסמנט אבל היא לא מוכנה. שאלנו אותה אז מה היא רוצה לעשות והיא גם לא יודעת אני חייבת לציין שהיא לא נוהגת ותלויה בנו לניידות ולכן לא יכולה לגור לבד בדירה משלה. אני כבר חושבת שאני משתגעת, אני לא יכולה לראות את הפרצופים שלה והדיכאון שלה כל יום וזה משפיע עלי לא טוב, במיוחד שאני בהריון ואני רגישה יותר לכל מיני מצבים, אני מוציאה אותה מהבית לחוגים ולטיולים וכלום לא עוזר למישהו יש פיתרון מה עושים במצב כזה? אני כבר מיואשת...וזה גם מתחיל להשפיע על היחסים שלי עם בעלי.
אנחנו (אני בעלי והתינוק שבדרך) עברנו לגור בחו"ל ואימי באה לגור איתנו. סיפור ארוך למה אבל אין לה הרבה ברירה וגם היא לא ממש יכולה לחזור לארץ. עברנו לדירה שקנינו ושיפצנו לא גדולה עם בייסמט בקומת המרתף שעשינו ממנו חדר עם אמבטיה ושרותים צמודים, קומת כניסה עם סלון וקומה עליונה עם 2 חדרים קטנים ומקלחת. בקיצור המתבקש היה שאימי תקבל את הבייסמנט מכיוון שהיא אדם בודד ואנחנו את החדר למעלה ולתינוק יהיה החדר הצמוד אלינו. מאז שעברנו לדירה אימי לא מפסיקה לבכות שהיא בדיכאון מזה שהיא בביסמנט ויש לה הרבה סיבות- רטיבות, עובש, הקירות סוגרים עליה, אין אויר, טחב, ריח של אדמה של 100 שנה וכו... כל היום היא מסתובבת עם פרצוף תשעה באב וגם קמה פעמיים בוכה שאין לה תנאים! אני חייבת לציין שהבית שופץ עד ליסודות ונראה ממש חדש כאשר את הבייסמנט שיפצנו לחדר לכל דבר אמרתי לה שאין לנו בעיה לקחת את הביייסמנט ולישון שם עם התינוק שיוולד ושהיא תקח את החדר למעלה והחדר לידו ישמש לאורחים מכיוון שאם נישאר בחדר למעלה והיא גם תהיה בחדר הצמוד והתינוק וכולנו במקלחת 1 קטנה זה באמת צפוף ולא נוח. והיא טוענת שהיא לא תעשה לנו כזאת התעללות ושהיא לא מוכנה בשום אופן בקיצור המשתמע שאנחנו מתעללים בה ואין לנו ברירה אלא לראות את הפרצופים הכועסים שלה כל יום. אמרתי לה שזה כן מפריע לנו ולא נעים המצב ואנחנו מעדיפים לרדת לבייסמנט אבל היא לא מוכנה. שאלנו אותה אז מה היא רוצה לעשות והיא גם לא יודעת אני חייבת לציין שהיא לא נוהגת ותלויה בנו לניידות ולכן לא יכולה לגור לבד בדירה משלה. אני כבר חושבת שאני משתגעת, אני לא יכולה לראות את הפרצופים שלה והדיכאון שלה כל יום וזה משפיע עלי לא טוב, במיוחד שאני בהריון ואני רגישה יותר לכל מיני מצבים, אני מוציאה אותה מהבית לחוגים ולטיולים וכלום לא עוזר למישהו יש פיתרון מה עושים במצב כזה? אני כבר מיואשת...וזה גם מתחיל להשפיע על היחסים שלי עם בעלי.
