בעיה קטנה-גדולה...

[עפרולה]

בעיה קטנה-גדולה...

טוב, אז ככה, אני חדשה בפורום, זו הודעה ראשונה שאני כותבת פה... אני מבקשת תגובות... כי אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אז ככה, הכל התחיל לפני בערך 3-4 שנים.. הצטרפתי ללהקות מחול בעיר שבה אני גרה, שם הכרתי את כל הלהקה שלי. אחרי שנה-שנה וחצי, התחלתי להכיר יותר מקרוב את המנהל להקה שלי (שהיה באותו זמן בן 17 בערך, ואני הייתי 14 וחצי בערך...), הכרתי אותו, בתור ה"מנהל להקה" אבל כשהכרנו מקרוב, אז נהיינו ידידים... אחרי כמה חודשים (- אני לא באמת זוכרת כמה...) שמתי לב, שאני פשוט לא מפסיק לחשוב עליו, ולא ידעתי מה לעשות... ערב אחד, הלכתי לטיול עם הכלבה שהיתה לי, ואיך שיצאתי מהבית, שלחתי לידידה טובה שלו- חברה טובה שלי הודעה - שלא תעשה לי פאדיחות (כי היא אמרה לי באותו יום מקודם שהוא בא אליה..) ופתאום, נחשו מי מתקשר?? הוא!!! אהה!! לא ידעתי מה לעשות עם עצמי... אחרי כמה זמן, הבנתי שהדבר הנכו לעשות הוא- לענות לטלפון..=) אז עניתי,ודיברנו, והוא אמר לי מה הוא מרגיש, וכשאני הייתי בשוק מזה שלא היה אכפת לו מעניין הגיל, אז הוא הסביר ואמר ש"לאהבה אין גיל" הייתי כל כך מוקסמת ממנו, עד שכמעט נפלתי כשהכלבה שלי משכה אותי... אחרי בערך חודש וחצי החלטנו להיות "חברים" היינו חברים שלושה חודשים... מאז שנפרדנו עברה קצת יותר משנה וחצי... גם כשניפרדנו, והייתי צריכה את הזמן שלי להתגבר, הוא לא נתן לי ללכת, הוא לא שחרר, הוא לא הירפה ממני בקטע של התרחקות ממנו. לדבריו - "הוא לא מוכן להפסיד אותי" מאז, הוא החבר הכי טוב שלי- תמיד! לא משנה מה! אומנם רבנו כמה פעמים- אבל תמיד חזרנו להיו חברים טובים ואפילו טובים משהיינו... אני כל הזמן הזה כמובן הייתי מאוהבת.. ובמשך השנה האהבה הלכה וגדלה, ופחתה, היו את העליות והירידות ביחסים בינינו.. לפני חודשיים- פחות או יותר, סוף סוף, אחרי שנה וחצי, החלטתי לחשוף את הרגשות שלי, ואתם לא ידועים כמ שכנועים זה דרש! אז כתבתי מכתב (כי זה מה שאני הכי טובה בו), כתבתי לו מכתב שדיי ממחיש את מה שאני מרגישה... ונתתי לו אותו, (בימים אלו הוא סוגר שנה בצבא..) ז"א נתתי לו את המכתב, יום לפני שהוא נסע בחזרה לבסיס (עם הוראות לקרוא את המכתב בדרך), ואחרי שבועיים, הוא חזר הביתה והיינו יחד יומיים רצופים-כשכל שעה בערך, הרגשתי שונה, וקיבלתי יחס שונה. אני ריבלתי ממנו מכתב בזרה, שמספר לי שבעם גם הוא מרגיש, ושלא פעם אחת עלתה בליבו המחשבה על לחזור אלי... אבל... הבעיה, שהוא מסתובב איתה כבר שבועיים וחצי (בבסיס, בבית, מאז שנתתי לו את המכתב) היא שהוא לא יודע מה הדבר הנכון לעשות.. אחרי כמה ימים- דיברנו! דיברנו דיברנו באמת! (עם מילים והכל=)) והחלטנו מסיבה שאינה ידוע לי עדיין לא לחזור.. ולהשאר בנתיים איך שאנחנו. (ואני מדגישה את ה"בנתיים" כי הוא אמר- אולי עוד מעט נחזור, אבל במילחים אחרות.. מאז, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מרגישה כבר פטאתית. אבל אני כל הזמן מקבלת ממנו סימנים מנוגדים. פעם שמראים לי שהוא רוצה לחזור ופעם שמראים שלא. מה אני אמורה להבין!?!? ומה אני אמורה לעשות1?!?! החברים והחברות אומרים לי כל הזמן או: ללכת אליו ולהגיד לו- פעם אחרונה, כן או לא.. כי אני חייבת לדעת את זה בשביל עצמי, אני לא יכולה להשאר ככה באוויר כל כך הרבה זמן.. וכבר עבר ויתר מידי זמן! ומצד שני חלק אומרים לי: תראי, עבר יותר מידי זמן, פשוט אל תגידו לו כלום, הוא לא מראה לך סימנים ברורים של "אני רוצה לחזור" אז פשוט תמשיכי הלאה! תרדי ממנו! אבל זה לא כזה פשוט!!! אני מנסה כבר כ"כ הרבה זמן לעשת את זה וזה לא ממש הולך... טוב, הסיפור הוא מקוצר.. ועדיין ארוך... בבקשה, תחשבו איתי מה אני אמורה לעשות עכשיו...

 

[אושר מ]

אני מסכימה עם אלה שאומרים

שתלכי אליו. את לא משחק. אני מבינה שאולי הוא לא בטוח בעצמו, אבל הוא לא יכול לשחק ככה ברגשות שלך. תסבירי לוש את צריכה לדעת מה קורה. לחיות, להמשיך הלאה וכו´... פעם הבאה שהוא יוצא מהצבא דברי איתו. לא במכתב, במילים. תסבירי לוש את מבינה את הדילמה שלו, אבל את צריכה תשובה. שאת לא יכולה להמשיך בחוסר וודאות. תגידו לו שלא יתן לך תשובה עכשיו, אבל שאת מבקשת בפעםה באה שהוא יוצא, שיתן לך תשובה של כן/לא. וברוכה הבאה לפורום

 

[מיטללל]

אני מסכימה עם אושר

את צריכה לתפוס איתו דיבור שהוא יחזור מהצבא. שיחה רצינית. שיגמרו המשחקים ותחליטו לכאן או לכאן. אבל מעבר לזה, תראי הכרת אותו בגיל 14. היום את בת 17. כלומר כבר שלוש שנים את נעולה ואפילו תקועה על הבן אדם. את לא יודעת משהו אחר. בגלל זה את מפחדת להמשיך הלאה. זה לא טוב. אהבה ראשונה זה תמיד חזק. פרידה מאהבה ראשונה זה תמיד כואב {אני גם חווה את זה בימים אלו. ולמרות שזה לא היה תוקפת זמן כזאת ממושכת, אני מבינה את המחשבות והכאב שלך} אבל חייבים לדעת מתי לעשות סטופ ולהמשיך הלאה. אם לא, אפילו הזכרונות הטובים יעלמו. נכון שזה מפחיד.. אבל את צריכה להמשיך. חייבת. מחר אני אמשיך את התגובה. מצטערת אני ממש עייפה.

 

[jahnon]

אני מניח שההתלבטות שלו

נובעת מחוסר הרצון שלו לאבד את החברות שיש ביניכם. את טוענת שאתם חברים טובים מאוד (אבל לא חברות רומנטית) ושמבחינתך את היית מאוהבת בו, אני רק יכול להניח כי הוא לא היה מאוהב אלא פשוט היה לו נוח. השאלה המתבקשת היא מה קורה אם הוא אומר לך שהוא לא מעוניין להיות חבר שלך (מבחינה רומנטית)אלא להשאר בקשר שאתם נמצאים בו (חברים טובים). ובכן לדעתי רק לאחר שתעני לעצמך מה תעשי בכל אחד המקרים הנ"ל (חבר רומנטי או חבר טוב) תוכלי לדעת איך לנהוג. מנסיוני כאשר אחד הצדדים מעוניין יותר מהצד השני בדר"כ זה לא נגמר טוב. אז לדעתי את צריכה לברר איפה את עומדת, במקרה והוא מעוניין אז אני שולח לך איחולי הצלחה ושיהי לכם טוב ביחד, אב אם הוא לא מעוניין, תעזבי אותו ואם אפשר תתרחקי ממנו כמה שיותר מהר ורחוק על מנת שתוכלי להתגבר עליו ולהמשיך הלאה. קשר כזה הוא בדר"כ מתכון לאסון.

 

[מיטללל]

->

מק פ י צ ה

 

[עפרולה]

תראה...

זה לא כזה פשוט להתנתק. להתחרחק. זה לא כזה פשוט! ביחוד לא לי! וביחוד לא איתו... זו כל הבעיה שלי... אנחנו חברים הכי טובים כבר שנה וחצי! אני יודעת מה היה קורה בשני המקרים. של חבר רומנטי או חבר טוב. אני יודעת. אני יודעת שאם הוא יגיד לי שהוא לא רוצה להיות חבר רומנטי (מה שאני כבר דיי מבינה לבד- אבל זה לא עוזר לי "להתגבר")- אני יודעת שאני אתבאס... שאני אולי אבכה... שיהיה לי מעוצבן ועצוב קצת.. ואח"כ אני אחזור להיות חברה שלו (מבחינה לא רומנטית) - כמו שהוא אמר שהוא לא רוצה לאבד אותי...כי בדיוק באותה מידה, ונראה לי שאפילו יותר אני לא רוצה לאבד אותו! לא בתור חבר טוב שלי ולא בתור בנאדם מדהים שאני מכירה ואוהבת! ואם הוא יגיד לי שהוא רוצה להיות איתי בתור חבר רומנטי שלי- אז אני אחשוב על זה שאני עלולה להיפגע שוב- ואולי הפעם אפילו יותר! אבל אני אלך על זה בכל זאת, כי חיכיתי לזה כ"כ הרבה זמן! ואני כ"כ רוצה שזה כבר יקרה, אז לא נראה לי שיהיה מצב שלמרות שאני אפחד להיפגע אני לא אלך על זה... וזו הבעיה שלי, אני כאילו מפחדת או לא יודעת אם מפדת או פשוט לא רוצה להתרחק ממנו, למרות שאני יודעת שזה פוגע בי יותר ויותר...

 

[אפרתש]

תעברי הלאה ...

ממרום גילי אומר לך שאין דבר כזה "מסרים מנוגדים" (ליותר מתקופה קצרה ו/או בן אדם עם בעיות). אם הוא לפעמים רוצה ולפעמים לא, אז השורה התחתונה זה לא.

 

[אפי היקרה]

מסכימה עם כל התגובות

החל מאושר וכלה באפרתוש. מיסמוס פרידה הוא אחד הסימפטומים הידועים ביותר לקשר שדינו נחרץ. אני מקווה שאני טועה, אבל אם הוא לא יודע מהחיים שלו, למה שתשבי ותחכי? מי יודע מתי הוא כן יידע מהם משהו? להישאר בהולד רק כדי שהוא יחליט, היום, מחר או עוד שנתיים, יעשה לך רק נזק. אם שיחה פנים אל פנים לא מקדמת אתכם לשום כוון, קחי את את המושכות, הודיעי לו שמתנתקים, כי רק ככה תוכלי להוציאו מהמערכת ולהמשיך לחיות. זה לא יהיה קל, אבל עם ההחלטה באים גם שינויי הגישה והחשיבה. מישהו צריך לשים לזה קץ, לכאן או לכאן. ואם הוא לא מסוגל - עשי זאת את.