בעיה זוגית
שלום רב! רצתי לשתף ולבקש עזרה בבעיה המציקה לי עד מאוד! אני בת 23 וחברי כמעט 28. אנו יוצאים כשנה. הבעיה שלי היא כי חברי חושש ממחוייביות עד מאוד. החרדה לו לגבי הנושא באה לידי ביטוי בכך שהוא אינו רואה את עצמו נישא לאשה אי-פעם. בשיחתנו האחרונה שאלתי אותו כיצד הוא רואה את עצמו בעוד 10 שנים ותשובתו הייתה: "מת". באופן כללי, ניתן לומר עליו כי הוא אדם חברתי, עובד במסירות ואוהב ילדים, אך הוא אינו רואה את עצמו עימם. הוא טוען כי האחריות היא גדולה מדיי, בשל כך, הוא לא מוכן לגדל אפילו חתול!!!!!! הבעיה מציקה לי עד מאוד. ידוע לי כי הוא נפגע מקשרי העבר- בגידות ופרידות שנבעו מהצד הנשי בקשר, מה שגרם לו למחסומים רגשיים ולחוסר-פתיחות קשה מאוד, שהשתנה בעקבות הקשר בינינו, עם יצירת האמון והתחזקות הרגשות (בהתחלה היה לו קשה גם להפתח במישור הרגשי ולאהוב כבעבר). יש לציין הוא איננו מעוניין בטיפול פסיכולוגי כלל וכלל ועם כמה שניסיתי לטפטף לו בנושא זה- לא הצלחתי. אנני רואה טעם בלדחוק בו בנושא, זה רק גורם לויכוחים וחיכוכים המעיבים על הקשר. השאלה הגדולה היא: מה עושים????? הוא טוען כי הוא עדיין לא התבגר בתחום הזוגי (זה די ברור) ושהוא זקוק לעוד זמן, אך אני אאני רואה כיצד אדם עם תפיסות נוקשות כאלה משתנה (ובטח ללא עזרה מקצועית). הענייין הוא שאני אוהבת אותו הכל ליבי ולא רוצה לאבדו. הוא אדם נפלא וטוב מאין כמוהו ואהבתנו עזה! אני חוששת כי אאלץ לאבד אוו בשל כך, שכן תפיסותיי הן אחרות לחלוטין, אני כן רוצה להנשא ולהקים משפחה, השאלה היא האם לחכות לו עד שיגדל וישנה את תפיסותיו, וייתכן מאו שלא ישנה?? יתכן שעם חלוף הזמן גם ארצה להנשא לו (אני כבר עכשיו חושבת על זה) אך הוא בכלל יהיה בכיוון אחר... יש לציין שבשל חששותיו אלו הוא אינו מעוניין שנגור יחד, כי הוא חושש מההשלכות העתידיות של זה, כלומר-מחוייבות נוספת. אני ממש מרגישה אבודה ולא יודעת מה לעשות, איך עוזרים לו?? מה עושים??? ןאל תאמרו לי כי עליי לעזבו- זו הרמת ידיים, מה גם שזה נראה לי קשה מנשוא. תודה רבה.
שלום רב! רצתי לשתף ולבקש עזרה בבעיה המציקה לי עד מאוד! אני בת 23 וחברי כמעט 28. אנו יוצאים כשנה. הבעיה שלי היא כי חברי חושש ממחוייביות עד מאוד. החרדה לו לגבי הנושא באה לידי ביטוי בכך שהוא אינו רואה את עצמו נישא לאשה אי-פעם. בשיחתנו האחרונה שאלתי אותו כיצד הוא רואה את עצמו בעוד 10 שנים ותשובתו הייתה: "מת". באופן כללי, ניתן לומר עליו כי הוא אדם חברתי, עובד במסירות ואוהב ילדים, אך הוא אינו רואה את עצמו עימם. הוא טוען כי האחריות היא גדולה מדיי, בשל כך, הוא לא מוכן לגדל אפילו חתול!!!!!! הבעיה מציקה לי עד מאוד. ידוע לי כי הוא נפגע מקשרי העבר- בגידות ופרידות שנבעו מהצד הנשי בקשר, מה שגרם לו למחסומים רגשיים ולחוסר-פתיחות קשה מאוד, שהשתנה בעקבות הקשר בינינו, עם יצירת האמון והתחזקות הרגשות (בהתחלה היה לו קשה גם להפתח במישור הרגשי ולאהוב כבעבר). יש לציין הוא איננו מעוניין בטיפול פסיכולוגי כלל וכלל ועם כמה שניסיתי לטפטף לו בנושא זה- לא הצלחתי. אנני רואה טעם בלדחוק בו בנושא, זה רק גורם לויכוחים וחיכוכים המעיבים על הקשר. השאלה הגדולה היא: מה עושים????? הוא טוען כי הוא עדיין לא התבגר בתחום הזוגי (זה די ברור) ושהוא זקוק לעוד זמן, אך אני אאני רואה כיצד אדם עם תפיסות נוקשות כאלה משתנה (ובטח ללא עזרה מקצועית). הענייין הוא שאני אוהבת אותו הכל ליבי ולא רוצה לאבדו. הוא אדם נפלא וטוב מאין כמוהו ואהבתנו עזה! אני חוששת כי אאלץ לאבד אוו בשל כך, שכן תפיסותיי הן אחרות לחלוטין, אני כן רוצה להנשא ולהקים משפחה, השאלה היא האם לחכות לו עד שיגדל וישנה את תפיסותיו, וייתכן מאו שלא ישנה?? יתכן שעם חלוף הזמן גם ארצה להנשא לו (אני כבר עכשיו חושבת על זה) אך הוא בכלל יהיה בכיוון אחר... יש לציין שבשל חששותיו אלו הוא אינו מעוניין שנגור יחד, כי הוא חושש מההשלכות העתידיות של זה, כלומר-מחוייבות נוספת. אני ממש מרגישה אבודה ולא יודעת מה לעשות, איך עוזרים לו?? מה עושים??? ןאל תאמרו לי כי עליי לעזבו- זו הרמת ידיים, מה גם שזה נראה לי קשה מנשוא. תודה רבה.