בעיה בקשר
שלום, אני כותב כאן פעם ראשונה אז אני קצת סקפטי אבל אני רוצה דעה אובייקטיבית
אני יוצא עם בחורה כמעט שנה, אנחנו מבלים את הסופ"שים ביחד כי אנחנו גרים רחוק אחד מהשני
הגעתי לאחרונה לאיזשהו סוג של משבר.
בחודשים הראשונים של הקשר הכל היה מלהיב ומרגש ומלא בחיזורים ואחרי כמה חודשים טבעית נרגע.
לי בתור בן אדם חשובות מאוד התכונות:
סבלנות, רוגע ותמיכה
כמובן ששאר תכונות כמו שמחה וכו' גם חשובות אבל מה שציינתי למעלה אלו דברים שאני מרגיש שאני זקוק להם..
הסיבה שאני כותב כאן היא שאני חושב שהגענו לנקודה שבה הצרכים שלנו לא מתאימים.
מבלי לרדת לפרטים יותר מדי אני מרגיש חוסר איזון בקשר מבחינת התמיכה.
קודם כל בבסיס היא צריכה יותר תמיכה ממני, ואני יכול יותר להסתדר לבדי ולא זקוק לתמיכה שוטפת אלא רק במקרים משמעותיים.
כשהיא צריכה תמיכה אני תמיד נמצא שם ומחזק אותה ומדובב אותה ודואג
וכשאני בפעמים ספורות הייתי צריך תמיכה הייתי צריך לבקש אותה ממנה מפורשות, ולהבהיר לה שקשה לי ולמרות זאת קיבלתי משהו מאולץ.
באחד הוויכוחים שלנו היא זרקה לי משפט: אם אני אהיה עצבני או שיהיה לי קשה זה יעצבן אותה עוד יותר ויהיה לה קשה לתמוך בי אלא להפך היא תתעצבן עליי
(היא נוטה להתחמם בקלות)
למרות הנאמר לעיל אני מרגיש שהיא אוהבת אותי וזקוקה לי יותר ממה שאני לה
יש לנו הרבה הרבה וויכוחים ומריבות שבהן אני צריך לפנות אליה ולרצות אותה.
אחרי שדיברנו על הדברים אני מרגיש שהיא מנסה לתת תשומת לב לדברים שחשובים לי אבל זה מרגיש מלאכותי וזה לא בא מהבסיס.
היה לי ניתוח במיניסקוס ודיברנו על זה הרבה והייתי זקוק לתמיכה שלה כי זה היה יום רגיש מבחינתי ולאורך היום היא תמכה, התקשרה, סימסה הביעה חום ואהבה ולקראת סוף היום שוב קרה מה שקורה בדר"כ, היא פירשה משהו שאמרתי בצורה מאוד שלילית מבלי לברר קודם או לשאול אותי לכוונתי ויצרה וויכוח שלם וחתכה את השיחה כשאני במצב מאוד פגיע, ואפילו חיפשה ניחום שלי על מה שאמרתי שלא היה בכוחותיי לתת.
היא היתה במשמרת עד שעה מאוחרת ובכל זאת חיכיתי לדבר איתה בטלפון.
דיברנו על הדברים ושם נוצר ויכוח שלם מחודש כשעוד הייתי בכאבים, ובפחדים האם הניתוח הצליח, התנצלה לבסוף אך בחוסר רצון.
בסוף נורא התאכזבתי ואני מרגיש שזה קצת גרם לי להסתכל על כל הקשר באופן מחודש ולא רק ספציפית על המקרה הזה.
אני מבולבל הייתי שמח לשמוע את דעתכם האם יש לנו סיכוי
שלום, אני כותב כאן פעם ראשונה אז אני קצת סקפטי אבל אני רוצה דעה אובייקטיבית
אני יוצא עם בחורה כמעט שנה, אנחנו מבלים את הסופ"שים ביחד כי אנחנו גרים רחוק אחד מהשני
הגעתי לאחרונה לאיזשהו סוג של משבר.
בחודשים הראשונים של הקשר הכל היה מלהיב ומרגש ומלא בחיזורים ואחרי כמה חודשים טבעית נרגע.
לי בתור בן אדם חשובות מאוד התכונות:
סבלנות, רוגע ותמיכה
כמובן ששאר תכונות כמו שמחה וכו' גם חשובות אבל מה שציינתי למעלה אלו דברים שאני מרגיש שאני זקוק להם..
הסיבה שאני כותב כאן היא שאני חושב שהגענו לנקודה שבה הצרכים שלנו לא מתאימים.
מבלי לרדת לפרטים יותר מדי אני מרגיש חוסר איזון בקשר מבחינת התמיכה.
קודם כל בבסיס היא צריכה יותר תמיכה ממני, ואני יכול יותר להסתדר לבדי ולא זקוק לתמיכה שוטפת אלא רק במקרים משמעותיים.
כשהיא צריכה תמיכה אני תמיד נמצא שם ומחזק אותה ומדובב אותה ודואג
וכשאני בפעמים ספורות הייתי צריך תמיכה הייתי צריך לבקש אותה ממנה מפורשות, ולהבהיר לה שקשה לי ולמרות זאת קיבלתי משהו מאולץ.
באחד הוויכוחים שלנו היא זרקה לי משפט: אם אני אהיה עצבני או שיהיה לי קשה זה יעצבן אותה עוד יותר ויהיה לה קשה לתמוך בי אלא להפך היא תתעצבן עליי
(היא נוטה להתחמם בקלות)
למרות הנאמר לעיל אני מרגיש שהיא אוהבת אותי וזקוקה לי יותר ממה שאני לה
יש לנו הרבה הרבה וויכוחים ומריבות שבהן אני צריך לפנות אליה ולרצות אותה.
אחרי שדיברנו על הדברים אני מרגיש שהיא מנסה לתת תשומת לב לדברים שחשובים לי אבל זה מרגיש מלאכותי וזה לא בא מהבסיס.
היה לי ניתוח במיניסקוס ודיברנו על זה הרבה והייתי זקוק לתמיכה שלה כי זה היה יום רגיש מבחינתי ולאורך היום היא תמכה, התקשרה, סימסה הביעה חום ואהבה ולקראת סוף היום שוב קרה מה שקורה בדר"כ, היא פירשה משהו שאמרתי בצורה מאוד שלילית מבלי לברר קודם או לשאול אותי לכוונתי ויצרה וויכוח שלם וחתכה את השיחה כשאני במצב מאוד פגיע, ואפילו חיפשה ניחום שלי על מה שאמרתי שלא היה בכוחותיי לתת.
היא היתה במשמרת עד שעה מאוחרת ובכל זאת חיכיתי לדבר איתה בטלפון.
דיברנו על הדברים ושם נוצר ויכוח שלם מחודש כשעוד הייתי בכאבים, ובפחדים האם הניתוח הצליח, התנצלה לבסוף אך בחוסר רצון.
בסוף נורא התאכזבתי ואני מרגיש שזה קצת גרם לי להסתכל על כל הקשר באופן מחודש ולא רק ספציפית על המקרה הזה.
אני מבולבל הייתי שמח לשמוע את דעתכם האם יש לנו סיכוי