בעיה בעייתית...

[matiat]

בעיה בעייתית...

שלום לכולם. יש לי בעיה פסיכולוגית קשה. השתחררתי לפני שנה וחצי וישר איך שהשתחררתי ברחתי לגור באילת לתקופה ארוכה. שם עברתי מעבודה לעבודה בקושי חייתי כדי "להרוויח את לחמי". זה היה נורא ושנאתי לעבוד בשביל לשרוד אז חזרתי הבייתה ועכשיו יש לי טראומה מלעבוד אני יושבת בבית ולא עושה כלום. פשוט יושנת וקמה (ובמחשב). אני לא מצליחה לעבוד בשום דבר, אני שונאת לעבוד, ובכלל אני לא מצליחה לעבוד בכח יותר מיום במשהו שאני לא אוהבת. אני יודעת שזה "פינוק" ושאני אצטרך מתי שהו לצאת לחיים האלה, אבל אני פשוט לא מצליחה לעבוד במשהו, לא חשוב מה... ודרך אגב אני ממש לא אוהבת לגור בבית אם ההורים! אני לא יודעת מה לעשות כדי לשבור את המחסום הזה. אולי תוכלו לייעץ לי מה לעשות כי אני פשוט אובדת עצות... תודה..

 

[שזיף מתוק]

אני חושבת

שאת צריכה לקחת את הכל באיזי, למצוא עבודה שאת אוהבת. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות... תהיי מזכירה או מלצרית... תתנדבי איפה שהוא, את אוהבת ילדים? לכי תעזרי בגני ילדים. אני הייתי מזכירה שנתים ואהבתי את זה מאד. תמצאי משהו שאת אוהבת ונהנית ותרוויחי כסף. תרשמי לאיזה חוג מעניין תצאי קצת מהבית ולאט לאט תתפתחי ועם הזמן תחסכי כסף ותעבי את הבית. אל ייאוש

 

[מחפש9]

יש כמה דרכים

1. את יכולה לפנות למישהו שיעזור לך, המלצה שלי היא על ייעוץ פילוסופי. יש פורום כזה פה בתפוז, אם זה טיפה מדבר אלייך לדעתי שווה מאוד לנסות. אפשר ללכת לסטאז'ר במחיר של 100 ש"ח לפגישה (אם זה לא השתנה בינתיים), וה"טיפולים" (שיחות היעוץ וההכוונה) הם לרוב קצרים. לדעתי זה עדיף בהרבה על פסיכולוג לעניין הזה, אם כי יכול להיות שמדובר בהעדפה אישית. כפתרון כולל ולטווח ארוך לדעתי זה מומלץ ביותר. 2. להכניס את עצמך למים, ולשחות. כנראה יש משהו בבית ששואב אותך (אחרת לא היית חוזרת למקום שלא טוב לך בו), יכול להיות שזה קשור לקשר שלך עם ההורים, או החברים. תחפשי לעצמך סביבה שבה את מרגישה שייכת. זה תהליך שלוקח זמן ונבנה בהדרגה ודורש נחישות. אבל האחריות היא עלייך ועלייך בלבד. את תחליטי כמה זמן את רוצה לגרור את המצב המרוח הזה, ומתי נמאס לך ואת מוכנה לעשות את מה שצריך בשביל לעשות את השינוי הדרוש. את לא חייבת לעשות את זה לבד (אולי ההורים יסכימו לעזור אם תסבירי להם ותבקשי מהם), אבל את כן חייבת להיות שותפה למהלך ומובילה. 3. כמו שאמרו לפני - לקחת את זה באיזי. נוח לך לרבוץ בבית כל היום בלי לעשות כלום? זה פוגע במישהו? את מרגישה שזה מפריע להתפתחות האישית שלך או לקריירה שלך או לחיי האהבה שלך? אם זה מה שאת בוחרת לעשות בתקופה זו של חייך ויש לך את האפשרות - זכותך. רק אל תרגישה אשמה. מותר גם להתבטל בחיים, עשיתי את זה תקופות ארוכות ואני שמח על כך. האקונה מטאטה. קארפה דיאם ועוד ועוד (בייעוץ פילוסופי כבר ימצאו את הפילוסופיה המתאימה). 4. תשאלי את עצמך - מה את רוצה לעשות? ולזכור תמיד שיש גם תקופות פחות קלות בחיים. לקחת הכל בפרופורציה. בהצלחה.

 

[2pacR]

פעילות גופנית דחוף !

את חייבת פעילות גופנית דחוף! מכל סוג שהוא.. איזה שעה ביום... קצת להזיע.. את תרגישי אחרת על היום הראשון.. תנסי !! לא תתאכזבי... רצוי לבדוק את ההשפעה של הפעילות הגופנית במשך כ שבוע לפחות... ובנוגע לעבודה.. את חייבת עיסוק (בנוסף לכושר),חפשי קודם עיסוק שמעניין אותך בעבודה (ואם המצב (הנפשי) קשה אז המשכורת לא אמורה לעניין אותך תתחילי במה שאת אוהבת... וכשתתאוששי תחליפי משרה...) אח"כ את נכנסת למעגל של בטלנות ! זה ממש מעגל של בטלנות ולא קל לצאת ממנו... בהצלחה !