בעיה ביסודות
הי יש לי המון שאלות תהיות ו... אני נשואה כ 16 שנים + שלושה ילדים. בתחילת נישואינו היו מספר בעיות שבעלי החליט שהוא רוצה שנעשה הסכם ממון, מכיוון שבאמת אהבתי וסמכתי עליו ובנוסף הוא בא עם בית ורכב לא ראיתי בזה שום מכשול בסך הכל אלו דברים שהוא עבד עליהם לפני שהכיר אותי. בכל מקרה הסכם זה קשור לדברים שהיו לו לפני החתונה, במהלך השנים קנינו דירה משותפת (את שלו הוא לא מכר). היו לנו תקופות טובות יותר וטובות פחות כמו אצל כולם, עד ששגיליתי שהוא בוגד בי עם העובדת שלו,החננתי שהוא יפטר אותה והוא לא היה מוכן שטענה שהוא זקוק לה בעבודה. הבטיח שזה היה מעידה חד פעמית , אני פחדתי לקום וללכת עם הקטנטנים וכך נשארתי איתו, מושפלת. וזו הייתה הטעות הגדולה והראשונה שלי, במהלך השנים שוב היו עליות והיו ירדות אבל הרגשתי שלמקום שלי אף פעם לא חזרתי, הייתי באוויר, הייתי וא הייתי . במקום לנסות לשקם את נישואיי העדפתי לברוח אל תוך עולמם של הילדים שלי והשקעתי את כול כולי בגידולם בחוגיהם בלימודיהם.ובכל מריבה ומריבה הוא היה מעיז יותר ויותר להשפיל לקלל ולרדות בי , כשכל כונותיו לדבריו הוא רוצה אשת איש והוא לא מקבל אישה שתפנק אותו ותראה לו אהבה אישה שתתיחס אליו כמלך כי בעצם הוא לא מחסיר ממנה מאומה ההיפך היא חיה בכלוב של זהב, עם רכב חדש הוא דואג שיהיה לילדים הכל, ולא בקלות הוא עובד מאוד קשה המון שעות ביום בכדי להשיג את מה שהוא נותן. הוא טיפוס קשה שאי אפשר או אני לא יכולה לרצות אותו הוא ביקורתי ושתלטן וחשב שרק דרכו היא הנכונה והטובה. את כל התיסכולים שלו הוא מוציא עליי ועל הילדים (כל אחד בתורו) . לפני כשלוש שנים החלטתי שדי לי קמתי ועזבתי את הבית חיינו במשך שנה בנפרד לילדים היה מאוד קשה, במהלך אותה שנה היחסים שלנו היו מאוד טובים ישבנו ודיברנו במהלך שעות וניסינו ללבן ולדבר ולפתור את בעיותינו מה שבעצם לא עשינו כל מהלך חיינו ביחד , וכאן עשיתי את הטעות הגדולה השנייה שלי. החלטנו לנסות לחזור לחיות ביחד, שכחתי לציין שלפני הפרידה הוא לא היה מוכן לשמוע על יעוץ וכן קמתי ועזבתי. הטעות הייתה שלא עמדתי בעיקשות לפני שחזרנו לחיות ביחד שנלך ליעוץ. וכך החלה חמסכת השנייה, שנה הראשונה הייתה נהדרת היינו בעננים כולם במיוחד הילדים, לאחר מכן החלו שוב אותם ויכוחים חוזרים ונישנים ורק תגובותיו הלכו והחמירו בתיסכולו היה צורח מקלל מגדף ומגרש אותי(מילולית) מביתו שלו ( להזכירכם שבית זה קנינו לאחר נישואינו ) לדבריו זהו ביתו ועל גופתו המתה הוא יתן לי לגור שם והוא רק רוצה שאני "יעוף לו מהטרטוריה" יצא לו מהבית שלו שהוא זה שעבד וטרח על הכל במהלך השנים. אני יודעת שאין לו זכות מלאה על הבית אבל הוא טיפוס מאוד מאוד קשה ואין לי את הכוחות הנפשיים לריב איתו כל פעם מחדש. אני יודעת שאני צריכה לקום ולהתגרש ואין לי את האומץ לעשות זאת לילדים שוב פעם. הם חובים ורואים מה קורה וכשאני מדברת איתם הם מפחדים מהאופציה שאנו נתגרש, וכמה שאני מנסה להסביר להם שאולי עדיף לנו ויכול להיות לנו טוב כשנהיה בנפרד כי בסך הכל האבא לא מתגרש מהם אלא ממני . אני יכולה להבין את הפחד שלהם הבת הגדולה אמרה "שלא אכפת להם לסבול הרבה תקופות בשביל תקופה אחת טובה" ניסיתי לדבר איתה והסביר לה שלא חייבים לסבול אך דברים אלו נפלו על אוזניים ערלות. אנני יודעת מה לעשות מצד אחד אני יודעת שהמשפחה חשובה לו והוא אולי לא באמת מתכוון למילים שלו אבל אני מרגישה כמו סמרטוט. יש לי אליו רגש, אבל אני מתחילה להבין שזה לא זה ואני חייבת לעשות לזה סטופ ואיני יודעת, אין לי מקצוע, אין לי מקום משלי אין לי הכנסה ובנוסף אני פוחדת להכנס איתו למלחמות כי קרזיונר גדול . אנני יודעת מה לעשות אנא למי שיש סבלנות לקרוא את כל האורךשל המכתב הזה אשמח לקבל תגובות תודה
הי יש לי המון שאלות תהיות ו... אני נשואה כ 16 שנים + שלושה ילדים. בתחילת נישואינו היו מספר בעיות שבעלי החליט שהוא רוצה שנעשה הסכם ממון, מכיוון שבאמת אהבתי וסמכתי עליו ובנוסף הוא בא עם בית ורכב לא ראיתי בזה שום מכשול בסך הכל אלו דברים שהוא עבד עליהם לפני שהכיר אותי. בכל מקרה הסכם זה קשור לדברים שהיו לו לפני החתונה, במהלך השנים קנינו דירה משותפת (את שלו הוא לא מכר). היו לנו תקופות טובות יותר וטובות פחות כמו אצל כולם, עד ששגיליתי שהוא בוגד בי עם העובדת שלו,החננתי שהוא יפטר אותה והוא לא היה מוכן שטענה שהוא זקוק לה בעבודה. הבטיח שזה היה מעידה חד פעמית , אני פחדתי לקום וללכת עם הקטנטנים וכך נשארתי איתו, מושפלת. וזו הייתה הטעות הגדולה והראשונה שלי, במהלך השנים שוב היו עליות והיו ירדות אבל הרגשתי שלמקום שלי אף פעם לא חזרתי, הייתי באוויר, הייתי וא הייתי . במקום לנסות לשקם את נישואיי העדפתי לברוח אל תוך עולמם של הילדים שלי והשקעתי את כול כולי בגידולם בחוגיהם בלימודיהם.ובכל מריבה ומריבה הוא היה מעיז יותר ויותר להשפיל לקלל ולרדות בי , כשכל כונותיו לדבריו הוא רוצה אשת איש והוא לא מקבל אישה שתפנק אותו ותראה לו אהבה אישה שתתיחס אליו כמלך כי בעצם הוא לא מחסיר ממנה מאומה ההיפך היא חיה בכלוב של זהב, עם רכב חדש הוא דואג שיהיה לילדים הכל, ולא בקלות הוא עובד מאוד קשה המון שעות ביום בכדי להשיג את מה שהוא נותן. הוא טיפוס קשה שאי אפשר או אני לא יכולה לרצות אותו הוא ביקורתי ושתלטן וחשב שרק דרכו היא הנכונה והטובה. את כל התיסכולים שלו הוא מוציא עליי ועל הילדים (כל אחד בתורו) . לפני כשלוש שנים החלטתי שדי לי קמתי ועזבתי את הבית חיינו במשך שנה בנפרד לילדים היה מאוד קשה, במהלך אותה שנה היחסים שלנו היו מאוד טובים ישבנו ודיברנו במהלך שעות וניסינו ללבן ולדבר ולפתור את בעיותינו מה שבעצם לא עשינו כל מהלך חיינו ביחד , וכאן עשיתי את הטעות הגדולה השנייה שלי. החלטנו לנסות לחזור לחיות ביחד, שכחתי לציין שלפני הפרידה הוא לא היה מוכן לשמוע על יעוץ וכן קמתי ועזבתי. הטעות הייתה שלא עמדתי בעיקשות לפני שחזרנו לחיות ביחד שנלך ליעוץ. וכך החלה חמסכת השנייה, שנה הראשונה הייתה נהדרת היינו בעננים כולם במיוחד הילדים, לאחר מכן החלו שוב אותם ויכוחים חוזרים ונישנים ורק תגובותיו הלכו והחמירו בתיסכולו היה צורח מקלל מגדף ומגרש אותי(מילולית) מביתו שלו ( להזכירכם שבית זה קנינו לאחר נישואינו ) לדבריו זהו ביתו ועל גופתו המתה הוא יתן לי לגור שם והוא רק רוצה שאני "יעוף לו מהטרטוריה" יצא לו מהבית שלו שהוא זה שעבד וטרח על הכל במהלך השנים. אני יודעת שאין לו זכות מלאה על הבית אבל הוא טיפוס מאוד מאוד קשה ואין לי את הכוחות הנפשיים לריב איתו כל פעם מחדש. אני יודעת שאני צריכה לקום ולהתגרש ואין לי את האומץ לעשות זאת לילדים שוב פעם. הם חובים ורואים מה קורה וכשאני מדברת איתם הם מפחדים מהאופציה שאנו נתגרש, וכמה שאני מנסה להסביר להם שאולי עדיף לנו ויכול להיות לנו טוב כשנהיה בנפרד כי בסך הכל האבא לא מתגרש מהם אלא ממני . אני יכולה להבין את הפחד שלהם הבת הגדולה אמרה "שלא אכפת להם לסבול הרבה תקופות בשביל תקופה אחת טובה" ניסיתי לדבר איתה והסביר לה שלא חייבים לסבול אך דברים אלו נפלו על אוזניים ערלות. אנני יודעת מה לעשות מצד אחד אני יודעת שהמשפחה חשובה לו והוא אולי לא באמת מתכוון למילים שלו אבל אני מרגישה כמו סמרטוט. יש לי אליו רגש, אבל אני מתחילה להבין שזה לא זה ואני חייבת לעשות לזה סטופ ואיני יודעת, אין לי מקצוע, אין לי מקום משלי אין לי הכנסה ובנוסף אני פוחדת להכנס איתו למלחמות כי קרזיונר גדול . אנני יודעת מה לעשות אנא למי שיש סבלנות לקרוא את כל האורךשל המכתב הזה אשמח לקבל תגובות תודה