בעיה בזוגיות

[תלתן אדום]

בעיה בזוגיות

שלום לכולם,
אני קורא כאן בפורום מספר חודשים והייתי שמח להתייעץ איתכם בקשר לבעיה שיש לי בזוגיות, קצת רקע, אני בן 40 וזוגתי בת 37 יחד נשואים כ 10 שנים יחד כמעט 20 שנה, יש לנו שני ילדים, 8 וארבע. ועכשיו לתיאור הבעיה, אשתי מאז ומעולם לא הייתה מהנשים שעסוקות כל הזמן בענייני הבית וכמעט הכול אני זה שעושה בבית, מניקיונות, קניות ,בישול ועד טיפול כמעט מלא בילדים (כך שהתירוץ שאני לא עוזר בבית ולכן היא עייפה ממש לא תופס) לאחר הולדת הילדים היא נהייתה עוד יותר עצלנית /עייפה/ עצבנית וכמעט כל דבר מרגיז אותה , אני ,הילדים וכל רעש חיצוני אחר שיגרת היום שלה היא שינה עד מתי שבא לה , התארגנות לעבודה חזרה בשמונה בערב התעסקות בטלפון והמחשב ואז לילה טוב..... כל הצעה שלי לבילוי, חופשה או כל פעילות זוגית משותפת אחרת נענית ב :" אני עייפה או כואב לי הראש ", בשנה האחרונה החלה עם תחביב חדש של כתיבת סיפורים רומנטיים כך שכל דקה פנויה שלה הולכת לכתיבה וקריאה באינטרנט(כל רגע, פנוי ולא פנוי), אני מאוד חיובי לגבי העניין אולם הדבר עובר כל גבול הגיוני, כל שיחה איתה או בקשה ממנה להפחית את זמן המחשב לטובת הזוגיות גורמת לכעס טינה ואווירה עוינת בבית, אני ממש מרגיש מתוסכל ואולי אפילו מנוצל מהתנהגותה, שלא נדבר על תדירות יחסי המין שהפכה לממש נמוכה, אם כך מה לדעתכם עליי לעשות? להניח לה ופשוט להתרחק?
(אני מאוד מעוניין בזוגיות כייפית משותפת וחמה ולא לחיות עם "שותפה לדירה" ועוד שאינה מתפקדת
תודה,

 

[מריוס זכריה]

לצערי בעיה נפוצה מאוד

אמנם לרוב היא בהיפוך תפקידים (גבר עסוקר ואישה מתוסכלת), אבל עצם ההיפוך לא משנה את המצב.
זה כמובן גם לא אומר כלום עליך (שאתה נשי, לא גברי, ושאר מחמאות שאולי תקבל פה). זו בחירה לגיטימית של תפקידים.
&nbsp
הברוך הזה בדרך כלל לא נפתר על ידי כך שחופרים לצד השני עוד ועוד. גם לא במניפולציות לסוגיהן.
יש שלושה כיוונים עיקריים:
- לחיות עם זה כמו שזה ולחסוך לעצמך את התלונות (קרי: לאהוב את מה שיש)
- להביא אותה לטיפול זוגי, דבר שהוא כמובן לא פשוט. אפשר להתחיל לבד.
- להתגרש.
&nbsp
אני גם אציין שאיום בגירושין נופל תחת הקטגוריה של מניפולציות, ולכן הוא אינו עוזר, אלא, במקרה הטוב, לחודשיים.
&nbsp
מכאן צריך לבחור כיוון וללכת על פיו.

 

[תלתן אדום]

אפשרויות

מריוס תודה על תשובתך,
אכן כפי שהסקת נכון המצב בנינו הפוך,גם בפן הזוגי וגם בפן המקצועי(אני בהוראה היא בהייטק), האופציה של איום בגירושין אכן יורדת לטובת הילדים והמשפחה (כפי שאני מכיר אותה גם לא יעבוד כלחץ פסיכולוגי), הצעתי לגשת לייעוץ זוגי נדחתה בטענה:" מה שיקרה שהייעוץ רק יוביל אותנו להתגרש בסוף התהליך" וגם :"אין לי עצבים וכוח לזה", כך שנשארה האופציה של הליכה לטיפול לבד (אשמח אם תוכל כמטפל זוגי להסביר לי כמטפל במה זה יעזור לי כש "הבעיה " לא נמצאת ?
&nbsp
שאלה שנייה, במידה ואני מחליט להניח לה, הייתי ( מודה באשמה) מעוניין שגם יניחו לי "ולהתפטר" מכול התפקידים המאוד לא נעימים ולא מתגמלים שלקחתי על עצמי בשנים האחרונות רק כדי לרצותה כדי לקבל שקט בבית, האם הדבר לא נחשב כשבירת כלים ? או אם אחדד את השאלה הארוכה שלי , כיצד לעשות פחות (ארגיש עם עצמי טוב יותר)ומצד שני מבלי לפוצץ את מה שנשאר בינינו?
שוב תודה,

 

[מריוס זכריה]

שתי השאלות שלך הן בעצם אותה שאלה

"הבעיה" איננה אשתך. זאת טעות מספר אחת שלך.
אם כבר רוצים להגדיר את "הבעייה" בצורה פשטנית, אז כבר יותר סביר לומר ש"הבעיה" היא אתה שהסכמת למצב כזה.
אבל גם זה לא נכון בעיניי. בעיניי אין אף אדם שהוא "הבעייה".
&nbsp
אלא יש "המצב". ואת המצב הזה יצרתם יחד.
אתה מעוניין לשנות את המצב, והיא מעוניינת לשמר אותו.
לכן מי שמעוניין להזיז פה משהו זה אתה.
ולכן, בהיגיון הקטן שלי, מי שרוצה להזיז משהו אחראי על הזזת העניין.
אחרת אתה פשוט אחד שיושב על הספה ואומר לאשתו "תעשי לי קפה". כשהאי מסרבת, אתה טוען שהיא הבעיה. ואני אומר: לך תעשה קפה, אדוני.
&nbsp
ספציפית, אתה מבקש בין השאר (חוץ מדברים רגשיים עמוקים יותר) גם לעשות פחות מטלות ותפקידים שאתה מרגיש שלא בחרת (אתה אגב טועה: אתה כן בחרת...). גם פה דרוש שינוי מצידך, ודרוש ייעוץ שיעזור לך לעשות את זה בצורה שהכי מקדמת את המטרות הכלליות (קירבה ושיתוף) ולא בדרך שמרחיקה אותן.
&nbsp
כל זה נשמע לי כמו הרבה עבודה שאתה יכול וצריך לעשות.
&nbsp
החלופה היא לשכנע אותנו, ואת עצמך, שהיא הבעייה והיא זו שצריכה לשנות, ואילו אתה פשוט קורבן הנסיבות וקורבן טוב הלב שלך. אם זה הכיוון שבו אתה רוצה ללכת, אכן אין לך מה ללכת לטיפול, והפורום הוא בדיוק המקום בשבילך.

 

[תלתן אדום]

מסכים בהחלט

בהחלט מדובר על שינוי בחשיבה ו בהתנהגות שעליי לשנות וברור שגם לי יש 50% אשמה בבעיה שנוצרה. תודה,

 

[איןאריותכאלה]

תזוזה והשלכותיה

אתה שואל איך אפשר מצד אחד "לעשות פחות" ומצד שני "לא לפוצץ". כנראה שבמצב העניינים שביניכם כרגע, זה לא אפשרי (אולי עוזרת על בסיס קבוע...?) אז אתה ניצב בפני החלטה: לזעזע את המערכת או להמשיך לבלוע ולשתוק.
אולי אם באת לפה אתה באמת רוצה לזוז. בדרך כלל כשאחד זז כל המערכת משתנה.
כמובן לא אומרת שאתה יכול "לקחת" את אשתך ולהביא אותה למקום שבו אתה רוצה שהיא תהיה.
כן אומרת שאתה יכול לקחת את עצמך למקום שאתה רוצה.לא שזה תהליך פשוט או נטול כאבים, אבל כנראה עדיף על המקום המאד לא נוח בו אתה ממוקם כרגע.

מציעה לך להתחיל את התזוזה שלך מנטילת אחריות. אמיתית ומלאה על מקומך בחיים. אנשים לא מגיעים למקום מסוים בגלל בן הזוג שלהם.רק בגלל עצמך אתה נמצא איפה שאתה נמצא, ורק בזכות עצמך תוכל לזוז, לצמוח ולהתפתח מן המקום הזה.
אגב, כשתוכל לראות את הדברים כך, יהיה בך יותר רגש חם כלפי אשתך, כי תצא מהעמדה המטילה את מלוא האחריות על מישהו חיצוני אחר, ותוכל לראות אותה במימדיה האנושיים.

 

[גארוטה]

דבר אחד ברור

להמשיך ככה אתה לא מעוניין. השאלה, אם חוץ מלכעוס ולהתמרמר (ובצדק) ולקוות לזוגיות כייפית וחמה אתה גם מוכן לנקוט
בצעדים משמעותיים שללא ספק יערערו את המערכת אבל בסוף הדרך יחול שינוי.
אני לא רואה, לפחות לפי התאור שלך, שיש בכלל עם מי לדבר וזה אכן מצב שאו שאתה מקבל אותו או מפוצץ הכל, מודע מראש
לריקושטים והולך על כל הקופה.
תמשיך להיות חלש, מתחשב, מרצה ומתחנן ליחס...תמשיך לקבל את אותו היחס
תרים ראש ותתתעקש על הדברים שחשובים לך מאד, אולי תחטוף מכה אבל גם תחזיר לעצמך את הכבוד והיחס הראוי ואם זה לא יקרה
לפחות תדע שניסית ואז הבחירה באיזו דרך ללכת תהיה ברורה יותר.
בהצלחה

 

[אייבורי]

אופציה נוספת שמריוס שכח

&nbsp
היא האופציה שתחזור להיות גבר ולא נקבה בכיינית שרוצה חום ואהבה.
&nbsp
באופציה הזאת אתה עובר להיות משותף כנוע בזוגיות לגבר מחליט וקובע בזוגיות.
&nbsp
הייתי מתחיל בחלוקה הוגנת של מטלות הבית (למרות שאם היא עובדת ומפרנסת הגיוני שתקח יותר על עצמך)
תקבע בילוי ותודיע לה שהיא צריכה להתייצב
אני מניח שאחרי שתחזור להיות גבר, תדירות הסקס תעלה.
ולמיטב זכרוני מהרומן הרומנטי, הגברים שם היו גברים של פעם כזה, עם שפם שרירים ויודעים לקחת אישה.

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

הזכרת לי את זה:

https://www.youtube.com/watch?v=McD1TOKfe2g