בסימן התקדמות - 2 ו- 2

[noa128]

בסימן התקדמות - 2 ו- 2

בימים אלה של סיומים והתחלות מעבר לפינה, מוצאת עצמי מהרהרת ב"איך לא חוזרים על הטעויות". נגיד בעבודה. מאז התרסקות העסק שלי, החלפתי את מקום העבודה 3 פעמים (בשנה, כולל המקום הנוכחי), ואני יודעת, שכדי שמקום העבודה הבא יהיה סופסוף האחרון והקבוע,כדאי לבדוק - מה היה חלקי שלי בסיום העבודה במקומות האחרונים, וגם - מה היו חלקם של הבוסים שלי, או במילים אחרות - ממה להזהר כשאני בוחרת את הפרק התעסוקתי הבא. את אותו דבר אני אנסה לעשות גם עם זוגיות (למרות שאין להשוות כמובן) - אבל אם אמרנו עבודה - אז הנה אני מתחילה

2 אני: * לא לבנות על מקום העבודה הררי ציפיות של עניין וקריירה שנייה. להתמקד במטרת הפרנסה, לעשות את המיטב שלי בתפקיד שניתן לי, ואם צריך לבוא משם יותר, לתת לזה לקרות לבד. * להקשיב. לחכות. לתת לבוס ללכת בדרכו גם אם מבקש את עצתי. ואם יש לי דיעה אחרת או שיטות עבודה שונות - לשים אותן בצד, אפשר גם ללמוד לא מעט מאחרים. 2 של המקום - לשים

ולפקוח עיניים לפני שמתחייבת על משהו: * שהתפקיד מתאים לי בלי "עיגולי פינות" ו"יהיה בסדר" , כולל מה שכן מובטח ולא מתאים לי - מה שלא הובטח לא יקרה, וחבל להתאכזב אחר כך. * להקשיב לאזהרות העובדים במקום (וכאלה יש תמיד) - להתייחס לסיפורים על הלנת שכר סדרתית או פיטורים סדרתיים בהתאם לקפריזות הבוס בשיא הרצינות -אם זה קרה בעבר, אין סיבה שייפסק דוקא איתי, ואני הרי רוצה להישאר שם לאורך זמן... זהו. איפה כל זה פוגש אתכם?

 

[skito]

או או איזה נושא מעניין

אני בא ממקום עבודה שבו החלפת ה"בוסים" הנה בקצב מסחרר, לוותק יש משמעות רבה שכן אני מוצא עצמי כמנחה מקצועי גם לאלו שמעלי ואמורים לתת לי את ההוראות, אז יוצא מצב שאני לא ממש "ממושמע" להוראות שנראות לי בלתי הגיוניות ואשר גורמות נזק למערכת שבו אני עובד, נמצא.. תמיד אני מוצא את היכולת להיות צודק.. אוישששש לא, לא זה לא הנושא של נועה נכון? התחלה חדשה סיום קריירה מקצועית בקרוב אני אהפוך ל"דימוס", המחשבות של להתעורר בבוקר ללא מסגרת תעסוקתית מטרידה מאוד וכל הזמן אני מכין את עצמי לעתיד לקרות... הכנתי מסלול לימודים בתחומים שמאוד מעניינים אותי, אבל! החשש שלי, שאולי זה לא יסתדר לי עם השינוי יש הרהורים רבים ובתוך תוכי כבר משתוקק לצאת לדרך חדשה יש הצעות בכיוון זה?

 

[גריפון]

פסססט סקיטו תיכנס רגע לפה

הלו, לא אמרתי סקיטו?!

טוב, לא חשוף. אז ככה: יצאתי לפרישה מוקדמת לפני שישה חודשים - גם כן מעבודה תובענית מאוד, עבודה שהיא גם דרך חיים במידה רבה ועבדתי בה מעל 30 שנה. הכיוון של לימודים נכון בעיני. השאלה המרכזית היא מה יקרה אחרי שידעך הזמזום שיש לך בודאי כרגע בראש מהעבודה. אני הייתי מאוד טרוד גם אחרי העבודה, מה שהרחיק ממני כל מחשבה על לימודים, היכרויות, כניסה לפרוייקטים מכל סוג (קניית דירה מקבלן, במקרה שלי) ואפילו התחלת השגחה רפואית. בפועל, לאט לאט עלתה בי אנרגיה עצומה לעשות, להספיק, להשלים, לחדש ולא רק שהתחלתי לעשות דברים שלא חלמתי שאעשה, אלא אני נהנה מעשייתם. יש רק דבר אחד שהייתי משגיח בעניינו - במשפחות רבות, הופך האב מיד לאחר פרישתו למין עוזר/נושא כלים/ת"פ של האשה, כי הרי "יש לך עכשו הרבה זמן" וכי "עכשו אין לך תירוצים שאתה עייף או עסוק". התוצאה של כניסה לנישה הזו עלולה להיות הצטמצמות מבחינת ערך עצמי ואובדן חיוניות. לפעמים, הנטיה היא להיצמד אל מה שנשאר מהחיים שהיו - התנדבויות במקום העבודה, מטלות משק הבית, הילדים וכו'; אלה באים, כביכול, להקטין את עוצמת השינוי שהתחולל בחיים עקב הפרישה. ואני אומר: הנכון הוא ללכת עם האנרגיה הכרוכה בשינוי (גם אם היא באה מהפחד של "מה אעשה עכשו", מהנטיה לשקוע בדכאון וברחמים עצמיים ומאובדן העשתונות), לאפשר לו להתחוןלל במלוא העוצמה ולהיכנס לעשיה חדשה - בתחום לימודים, קריירה חדשה (גם אם חלקית ומצומצמת), התנדבות בתחום שונה מזה שעסקת בו (חשוב! להתנתק ולזוז הלאה!) וכמובן, תחביב. הממ?

 

[skito]

חחחח בוקר טוב

גרמת לי לחייך על הבוקר ולהצעות של בעל ניסיון צריך לתת משקל רב שוב תודה רבה

 

[נירה63]

נועה'לה את צודקת מאוד.../images/Emo24.gif

אני יכולה לספר לך על מקום עבודתי, אם כי במבט לאחור כן ודאי שעשיתי שגיאות. הקושי שלי הוא שיש לי פה גדול, ואיני אוהבת אנשים צבועים לכן אני אומרת ולא שומרת בבטן. למדתי כן... עם השנים להגיד מה שמציק לי בעבודה וגם מאוד מאוד לפרגן לאנשים כשיש מקום ... במקביל אני יודעת "למכור" את מה שאני עושה, מה זה אומר? אני עושה הרבה וחשוב לי במקום העבודה שהאחראיים עלי כלומר: מנהלת ביה"ס, מפקח וכו'...ידעו. חוץ מזה כמו לכולנו יש עליות וירידות...

 

[תלתלים123]

פיטרו אותי באשמתי

ככה (לדעתי) צריך להגיד כדי שייצאו רעיונות ללקחים פרודוקטיביים. אפילו אם האימרה לא מדויקת במציאות. כי מפטרים את אלה שהכי פחות רצויים למערכת וזה יכול להיות בגלל שהאישיות שלהם לא משתלבת בתרבות החברה המעסיקה ולמרות המקצועיות שלהם. אני ממש מרוגזת על הנקודה הראשונה של נועה:

לא לבנות ציפיות לקריירה זה טעות שיש בה שיפלות קומה. נכון, עבודה היא בסופו של דבר למטרות פרנסה אבל גם למימוש עצמי. זה ראש קטן ואם זה מתאים לך - את בדרך הנכונה. אבל הרושם הראשוני הוא זה שיסלול את הדרך שלך בעבודה.

לתת לזה לקרות לבד? זה נשמע כמו קליפת אגוז בים - לאן שתיסחפי, לשם תלכי? נקודות של המקום:

העסקה היא חוזה ומי שלא מבין את זה פותח פתח להפתעות ואכזבות. לכן, הנקודה היא - לשים לב לחוזה העסקה ולוודא שיש בו סעיפים שמגינים עליך. לא להשען על החוק כי ברוב המקרים אין כסף כוח וזמן ואומץ לתבוע מעסיק שעבר על החוק.

היו פיטורים סדרתיים בהיי-טק ועוד כמה חברות בשנה האחרונה ולא הייתי שמה את זה כסימן מבשר רעות באופן אבסולוטי. הם מפטרים בדלת אחת ומעסיקים בדלת השניה. ואם יש להם שכל, הם בוחנים אישיות מועמד לצורך התאמה לתרבות החברה.

קפריזות של בוס יכולות להיות בגלל הבוס וגם בגלל אלה שמשגעים אותו, הבוסים שלו, מצב השוק, הפסד חוזים, האשה שבבית, וכד'. תמיד יש סיכוי שדווקא איתך תהיה לו הכימיה של החיים ודווקא בסביבה המוטרפת הזו את תנצצי כמו כוכב נולד. מה שצריך לבדוק זה אם תרבות החברה מתאימה לך ולדלות פרטים שחשובים לך. מהם - את יודעת?

לא להשען לחלוטין על שמועות של עובדים אחרים. יכולים להיות להם אינטרסים משלהם (שאת מועמדת לתפקיד שהם רוצים, למשל). שמועות ודעות של אנשים הם רק טיפ. לא עמוד תווך כפי שעשית אותם. וזו ההתחלה של מה שיש לי להגיד בנושא. כל הכבוד לנועה שאזרה אומץ להביט פנימה בניסיון לראות את הכשלים שלה. זה תרגיל ממש לא קל. מעניין אם מישהו פה נכנס לזה. בדרך כלל אנשים מתבכיינים על "מה שקרה לי" ומסרבים להבין שיש להם חלק בכל מה שקורה להם.

 

[noa128]

חייבת להגיב

קודמקול, למרות שההודעה שלי דיברה לכאורה עליי, מדובר לא פחות מכך בהזמנתכם לסוג של תרגיל עצמי שמטרתו הפקת לקחים - בכל תחום, וכחלק מהמקום הזה שבו כולנו נמצאים - התחלה חדשה. לעניין שלי, וכאן היו המון אי דיוקים בתגובתך , שפיספסו את העיקר, ובגדול - * להיות מקצועית ולתת את המקסימום - זה ברור, על זה אין בכלל מה לדבר. * לשאוף שמהמקום תצא קריירה ולא רק פרנסה - ודאי שרצוי לשאוף, רק שפרופורציות כאן זה שם המשחק, ואני תיכף אסביר. * לפעול להגשמת העניין - ודאי שרצוי - העניין הוא לא הרצוי, אלא איך כל הרצוי הזה מתיישב עם מציאות שכבר מזמן הפכה ללא-נורמלית...ואני מרגישה שזה בעצמו לקח שראוי לי שיילמד. נסיוני בשנה ומשהו האחרונות לימדני, שהכל נחמד וטוב ויפה, אבל בג'ונגל הפראי שלו הפך שוק התעסוקה היום, לפעמים בשביל להכניס כסף הביתה, צריך קצת להשפיל את הראש ולבלוע את העקרונות והסטנדרטים - לא לוותר עליהם, אבל להנחיל את מה שיש לי לאט לאט ובעדינות, כי יש עוד 1000 שעומדים בחוץ בתור להחליף אותי, ומה שהבוס צריך עכשיו זה יס מנית.., לפעמים (לפחות במקרה שלי) החוכמה היא להביט למצוי בעיניים, ולהמשיך בכל זאת, ולא להשבר. לא ציינתי את זה כאן, אבל לא רק שייתכן ש"פיטרו אותי באשמתי" - בכלל לא פיטרו אותי, ובטח לא באופן סדרתי - זו אני שלא יכלה לסבול את הניצול, והרדידות, והחאפ-לאפ. אבל זו אני שכל העמידה הזו על שלי הביאה אותי למצב הכלכלי שבו אני מצוייה היום. באשר לנקודות של המקום. אז קודם כל לא כל העולם היי טק. העולם שלי הוא לא היי טק, הוא עולם שמיתון מתמשך הוריד בו הרבה סטנדרטים, כולל סטנדרט השכר (וזו שמעתי דרך אגב גם בעייה בהיי טק - מפטרים מדלת אחת אבל שוכרים מהדלת השנייה בחצי מהשכר של אלה שפוטרו - עבור אותה עבודה..) ירידה לערכים שלא היו מעולם, ובמקביל העלה את הדרישות, והפך לו לנורמה הרעת תנאים. (תפתחי פעם פורומים שנפתחים כל יום על דיני עבודה, ומפוטרי כזה ואחר) אותו עולם גם לא מדבר בכלל על חוק שמחוק בחוזי העסקה - גם חוזים שנחתמו ככתבם וכלשונם לא מכובדים לפעמים בכל מיני טיעונים של קיצוץ בגלל "המצב", אז מה? תלכי לתבוע? ממה? מהשכר העלוב ששילמו לך? אותו כנ"ל לגבי העסקה לפי פוטנציאל ואישיות והתאמה למקום, לפעמים זה קורה - לרוב לא מוכנים לשלם למי שמתאים את השכר שמגיע לו לפי כישוריו, אז עושים איזו "קומבינה" - וזה תמיד נגמר רע.. אז אולי אני או עובד אחר לא מתאים למערכת, אבל האינטרס שלי הוא לבדוק מראש את התאמתי למערכת הזו, וזה בדיוק הלקח שאני לוקחת להמשך... מעולם לא הקשבתי לרכילויות משרד, בדיוק מהטיעון שציינת - לאנשים יש אינטרס. לאחרונה קרו לי יותר מידי מקרים שבהם הרכילויות הפכו למציאות לנגד עיניי, בדיוק מהסיבה הזו - כי לא הקשבתי, ולא התייחסתי ברצינות.. אז אני בוחרת להפוך גם את זה ללקח. גלשנו להכללות, ואני רק אומרת - אם אני צריכה לבדוק מה חלקי שלי במה שהיה - יהיה נבון להביט לטעויות שלי בעיניים, ולהתייחס לנסיון הרע כשיעור להמשך. וזה בדיוק מה שאני מציעה לכולנו, כל אחד בהתחלה שלו החדשה - לקחת את מה שהיה, מה שקרה לכל אחד, מהנקודה הסובייקטיבית שלו, ולהשתמש בו להמשך, לטובת עתיד טוב ויציב יותר.

 

[hrabba]

מותר להגיב????

אני חושבת שהאשמה הבסיסית שלנו ( שלי לפחות ) היא בעובדה שאנחנו כל כך לחוצות לקבל עבודה, שחתמנו על כל חוזה גם היא כרוך בפשרה ענקית. ומכאן לא רחוקה ההאכזבה. כשאני בודקת את עצמי במהלך השנה וחצי האחרונות, אני חושבת שעבדתי בכל עבודה שהיא, גם כשמראש ידעתי שאין סיכוי שאשאר בה. העיקר לעבוד, העיקר שתכנס משכורת לבנק ואולי זו הטעות, הרי אני מושלמת בכל פאן אחר, לא?

) ( זה היה ציני למי שלא הבין)

 

[תלתלים123]

זה ממש לא טעות

כשנכנסים לעבודות "מזדמנות" בשביל המשכורת עד שמוצאים את המישרה המתאימה. זה כשר ומכובד בעיני ואז גם לא משנה איזה לקחים יש או אין. אני למשל שנה בארץ והקשיים בהם אני נתקלת הם כמו של עולה חדש. גם הלקחים האישיים שלי שונים. אצלי דווקא כניסה לנישות קשות באירגון (בוס מניאק) היתה סיפור הצלחה. תמיד הסתבר שהבוס חיפש ראש גדול ועצמאי ואני עשיתי להם את רוב העבודה. בין היתר בגלל שאני לא פוחדת מאף אחד. קיבלתי תמורה על זה גם בכסף וגם בקידום. עכשיו אני "משלמת" על זה. אני OVER-QUALIFIED....אז עובדת על חוזים. היו לי בוסים מניאקים שניבו להפחיד אותי ולא הצליחו. אני לא פוחדת מאף אחד כי כולם נראים אותו דרעק במקלחת. אולי הלקח שלי הוא שדיברתי בגובה העיניים עם "עבד כי ימלוך" וזה היה שווה.

 

[שיוואנה]

זה לא חד צדדי - זו מערכת יחסים

כמו כל מערכת יחסים גם מערכת יחסים בין עובד למעביד ובין אנשי הצוות במקום העבודה פועלת במישורים שונים ואחראים לה כל השותפים בה. חשוב לרצות להיות במערכת, חשוב לראות את הדברים הטובים שאתה מקבל מהיותך חלק מהמערכת, חשוב לראות את המציאות והיא לא תמיד נוחה ומביאה "הפתעות" ודורשת התמודדויות וצריך לדעת לעשות ויתורים. אני מסכימה הרבה עם תלתלים ורוצה חהגיד לנועה שאם תגשי מתוך פתיחות כמו למערכת יחסים, תביאי בחשבון את כל מה שהזכרתי, תהיי גמישה, פחות מתקרבנת ופחות מפחדת, יותר מאמינה בעצמך ולא בניסים ומוכנה להתמודד עם המציאות אני בטוחה שתצליחי!!!!!

 

[noa128]

ראשית תודה ../images/Emo13.gif

יש לא מעט בדברייך, אלא שעם הגדרת היחסים ביני לבין מעבידי כ"מערכת יחסים" קצת קשה לי להתמודד, ואני אנסה להסביר. הייתי מעבידה המון שנים, וגם עובדת - ואני מכירה את שני צידי המתרס, את הכוחות הפועלים והשיקולים השונים של מעביד (בשני המקרים מדובר תמיד בשוק פרטי, כשהכפיפות כשכירה הייתה ישירות למנכ"ל או הבעלים) , ואני יודעת שיחסי עבודה הם הדבר הרחוק ביותר להשוואה לכל מערכת יחסים שהייתי בה בחיי, ולא כי היחסים עם בוסים במהלך חיי היו רעים, להיפך, ישנם עד היום מס' אנשים בחיי שאני מחשיבה כידידים של שנים, שהתחילו כיחסי עובד מעביד מלאי הערכה וכימיה טובה - אלא כי מדובר במערכת של תועלות, ואינטרסים, ויכול בהחלט להיות לה סוף ממניעים שאינם אישיים - וגם - אין שם שום שיוויון, וכשכירה אני מחוייבת לתפקד ולמלא הוראותיו של אדם גם אם אינני מסכימה איתו ועם טעמיו, וגם אם ברור לי שאינם ענייניים. ביחסים כאלה קיימת תלות מובהקת שלי בו, ושליטה מלאה שלו במרכיב חשוב מאד בחיי - פרנסתי. אז נכון שאין סיבה לנהוג בפחד, ושהמניע הזה אינו אמור להכתיב את טיב היחסים, ואם לא הובנתי זו בדיוק הבעיה, כי כמו שסיפרה כאן תלתל - גם אני מדברת עם הבוס כמעט תמיד בגובה העיניים, ובאיזשהו שלב יוצרת יחסים שקרובים לתלות מקצועית שלו בי, ואני מבינה היום שזה לא בריא, שישנם בוסים שזה מאיים עליהם, וההחלטה שלי היא ללמוד לשנות את דרכיי, ולאמץ אסרטיביות שתאיר את מקומי בחברה באור חיובי, לא מאיים, כי נכון להיום יש לי יותר מידיי מה להפסיד ממצבים שכאלה. ועם כך שנדרשת התמודדות עם מציאויות לא נעימות, ויתורים וגמישות אני בהחלט מסכימה. חשבתי על זה לא מזמן, על כך שכשאת עצמאית נראה לך "ראש נקי" להיות שכירה, וכשאת שכירה את מתגעגעת לימייך כעצמאית...

- יתרונות וחסרונות יש בכל אחד מהם...

 

[kisslali]

נראה לי מאוחר מדי להגיב

אבל שאני אשתוק?!? יש תקופות ויש תקופות. במצבים מסויימים עושים מה שצריך בשביל להרוויח משכורת וזהו. לא חושבת שניתן לקרוא לזה "מקום עבודה" או "קריירה" או "תעסוקה" או כל דבר אחר, פשוט מרוויחים משכורת כדי שיהיה עם מה לשלם גן, חשמל, ארנונה, אוכל וזהו. ואז עוברת אותה תקופה ואפשר לעשות את כל השיקולים שבעולם וראה זה פלא גם המשרות שמוצעות לך אחרות לגמרי... ככה זה בחיים תמיד, לא? ללי

 

[שיוואנה]

את מאוד מתקרבנת

ומציירת לעצמך שוב ושוב כמה את חלשה ותלוייה בבוסים שלך במערכת שהיא אינטרסנטית וכאילו ביום בהיר אחד הוא יכול לפטר אותך ולגזול ממך את פרנסתך. כל זמן שתראי כך את הדברים הם אכן יתנהלו ככה כי את חלק מהמערכת שמביאה אותם לידי זה. זו מערכת ששותפים בה שני צדדים וכל אחד מביא את החלק שלו ואת כשאת מביאה את הגישה שלך הזו את מביאה משהו מאוד לא טוב ולא בריא. נסי, במקום לבקר אותם, לבדוק למה הגישה שלך כזו ואיך את יכולה לשנות בה אפילו מעט. נסי איתנו כאן בפורום!! אנחנו יכולים לעזור לך לראות את הדברים קצת אחרת.

 

[hrabba]

אבל זה ככה

וזה מה יש

) אנחנו תלויים בהם לפרנסתנו ואני בהחלט תומכת בנועה, לפעמים גם בוסים חוששים ממה שאנחנו מביאים איתנו, את יודעת, אני חתומה על חוזה שאומר במפורש שאם אי פעם אחשוב לעבור ולייבא באופן עצמאי, אני לא אפנה לאף אחד מהספקים איתם אני עובדת

 

[שיוואנה]

זה לא חוקי

בתור מעסיקה (אני מעסיקה 8 עובדים כבר הרבה שנים) אני אומרת לך מסיון שישנם דברים שחתומים בחוזה עבודה והם אינם חוקיים. יש חוק חופש העיסוק שמגן על אדם שרכש מקצוע ואי אפשר להגביל אותו אחר כך בעבודה בתחום. את כל הדברים האלה אתם יכולים לברר וזה ייתן לכם כוח לא להרגיש חנוקים מול הבוס. אני כל הזמן מנסה להראות לכם את הצד השני דווקא בגלל שאני מעסיקה ומראה לכם איך חושב הצד השני ושיש לכם כוח!!!!

 

[hrabba]

היי, מצטערת לא ראיתי

קודם כל תודה רבה

( נחמד לדבר עם הצד השני מה שאני מנסה להסביר חוקי לא חוקי זה לא משנה את המצב כשאת תלוייה במקום העבודה שלך לפרנסה שלך, אז כבר כום לא משנה