בסוף משהו יפצע

[לא משהי חשובה]

בסוף משהו יפצע

אז לפעמים זה יותר מדי
לפעמים אני לא רוצה להיות טובה
לפעמים אני רוצה שתדאגו לי קצת
אני יודעת שזה פסיכי
רק המחשבה
אתם יודעים המחשבה על בית נורמלי
המחשבה לשם שנוי ההורים ידאגו לי ולא ההפך
המחשבה על זה אני אשכרה ישמור לעצמי את הכסף שאני עובדת בשבילו
ולא יתן אותו לכם
זה פסיכי לחשוב שאמא תיגש אל אחותי הקטנה ותיתן לה עזרה
פיסיכי לחשוב על זה אפילו
אז אני ידאג לעצמי
וימציא תירוצים למדריכה למה ההורים שלי לא יכולים לדבר איתה
ויבכה בשקט
כדי שאף אחד לא ידאג
אז זה לא בסדר להשאיר בלגן
ולעזוב בלי לנקות
אז זה לא בסדא להבטיח הבטחות
ולעזוב בלי שקיימת
אני כועסת ופגועה
איך יכולת למות לי!
איך וויתרת על החיים!
למה לא היית מספיק חזק!?
בשבילי זה כל כך קשה??
אני נשברת לרסיסים
ופוחדת לפצוע את כולם
אז למה נשארת לנקות את מה ששברת
בסוף משהו יפצע

 

[Yelem תמיכה לנוער]

לקבל עזרה

היי יקירה,
את יודעת? יש לי איזו השערה כזו שאולי אם תשחררי קצת תאפשרי להורים שלך לשוב, אפילו לזמן קצר, לתפקד כהורים.
למרות האבל שלהם, שהוא מובן ואני בכלל לא שופטת אותו, יש להם אחריות לדאוג לך ולאחותך הקטנה.
את עושה מאמיצים עילאים לתפקד, להיות בסדר, לא להכביד עליהם, לא להראות שקשה, אבל אולי אם תתני להם ותראי להם הם בכל זאת יצליחו להיות שם בשבילך?
אני חושבת שמגיע לך לקבל עזרה. מהם ואם זה לא אפשרי, אז מאיש מקצוע שיוכל להיות שם בשבילך.
מה את אומרת? למה לא בעצם?
רותם

 

[לא משהי חשובה]

.

אני לא יכולה
אחותי הגדולה גם ככה לא עוזרת
אחותי הקטנה גם ככה מתפרקת
אם אני יישבר מי ישאר?