בסוף הפגישה (ט)

[שישמים אחרים]

בסוף הפגישה (ט)

הפסיכולוגית מבקשת מהפסיכיאטרית לבוא להעיף מבט. היא אומרת, את נראית זוועה. השניה מציעה שוב אשפוז. היא אומרת, צריך להחליף משהו בתרופות. השניה אומרת שהן רוצות לעזור לי. שתיהן אומרות שהן בעדי והן לא מאשימות אותי.

הפסיכולוגית מבקשת מהפסיכיאטרית לבוא להעיף מבט. היא אומרת, את נראית זוועה ("אני בסדר", אמרתי, מחביאה את כל הסימנים לזה שלא). השניה מציעה שוב אשפוז ("לא יקרה"). היא אומרת, צריך להחליף משהו בתרופות ("די עם זה כבר. אין לי כח. כבר שנתיים משנים לי משהו בתרופות"). השניה אומרת שהן רוצות לעזור לי (וגם, היא אומרת, את לא יכולה לא להסכים לכלום). (אני אומרת, אתן שתיים, אני אחת. למה אתן גוערות בי?) שתיהן אומרות שהן בעדי (אני אומרת, אז מה אתן רוצות. אובייקטיבית, אני אמורה להרגיש רע. שנמנה את כל מה שקרה לי בחודשיים האחרונים? מה אני אמורה להיות עכשיו, מאושרת? ואיך אני אמורה להתמודד, בכל הדרכים שלא למדתי כי הייתי עסוקה בלהאנס מחוץ לבית, להיות שק חבטות מילוליות בבית? איך בדיוק אני אמורה להתמודד אם לא ככה?) והן לא מאשימות אותי (אני כן).

לא הייתי אהובה וזה היה רע
הייתי אהובה וזה היה רע
לא אהבתי וזה היה רע
אהבתי וזה היה רע

*

"נשארתי בבית לבד.
זה כמעט אושר - העצמי שלא ניתן להעניקו לאיש.
ולא שאיני משתדלת. אני מטילה עצמי לרגלי הבאים."
(שרון אס)

 

[סינקדוכה]

טריגר

הכול בסדר / אורה ניזר
וְגַם אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר
וְכָרָגִיל הַחַיִּים מִסְתַּדְּרִים מֵעַצְמָם
אֲפִלּוּ לְעַצְמִי לֹא אוֹמֶרֶת שֶׁבְּפִנַּת
הַסָּלוֹן אֲנִי מְדַוֶּשֶׁת בֵּין קוּרֵי
הָעַכְבִישָׁה שֶׁנִּהְיֵיתִי, וְרוֹצָה לִצְעֹק
כְּמוֹ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁצָּוַחְתִּי
כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ זָר נָעַץ אֶת כַּף יָדוֹ בִּבְשָׂרִי
וְהִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה וְלֹא דִּבַּרְתִּי
מֵהַפַּחַד שֶׁלֹּא אַצְלִיחַ לִדְחֹס אֲפִלּוּ קוּר אֶחָד
לְשַׂקִּית שׁוֹאֵב הָאָבָק בְּרֹאשִׁי. אָז אֲנִי אוֹמֶרֶת.
אֵלֶּה מִלִּים שֶׁקַּל יוֹתֵר לְהוֹצִיא מֵהָרֵאוֹת.

(ועלה לי לראש גם שיבה של אגי משעול, ולא ידעתי מה לשים. אבל הלכתי על מילים שיוצאות מריאות, כי הרגשתי שאין לך אוויר. אבל מזל שהן יודעות שלא הכל בסדר.)

 

[שישמים אחרים]

תודה. את מדויקת. שלחתי מסר.

 

[TinaBa]

לא יודעת אז זה יעזור,

אבל אני יודעת שאת לא אשמה!
ואני יודעת שאת עושה כמיטב יכולתך!

(גם אם זה לפעמים מרגיש רע להיות נאהבת, אני מקווה שזה גם לפעמים לפעמים מרגיש קצת נעים. אז עם התקווה הזאת
ואני אוהבת אותך!

 

[שישמים אחרים]

אני חושבת

שההודעה שכתבתי היתה בעיקר התאבדות וירטואלית. ואולי מהותית? שלא נבין לא נכון, אני לגמרי הולכת לחיות. אין לי שום כוונה אחרת. אבל כבר לא מעניין אותי מי אשם, כמה אני עושה, מה המיטב שאני יכולה והאם זה מספיק. זה לעולם לא יספיק, וזה בסדר. אני הולכת להמשיך לחיות את החיים הקטנים שלי, מהמקום בו אני עובדת למקום האחר בו אני עובדת למכולת השכונתית ולירקן, לאוטובוסים בהם אני נוסעת, לעבודה השלישית, לספרים שאני קוראת, לשירה, לסרטים יפים, לשתי החתולות, לחדר הקטן שלי ובו התרופות שמחזיקות אותי חיה, ואת כל זה אני הולכת לעשות לבד. אלישבע גרינבאום כתבה,

הַבֹּקֶר הַזֶּה, הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָהּ, הַמִּצְרָכִים בַּמַּכֹּלֶת, הָאוֹטוֹבּוּסִים,
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לַחְלֹף עַל פָּנָיו בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם בָּרְחוֹב,
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לְחַיֵּךְ אֵלָיו הַיּוֹם,
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וּלְבַקֵּשׁ עֶזְרָה,
הַמִּילְיוֹנִים הָרְעֵבִים בְּאַפְרִיקָה

כֻּלָּם קִיר בֶּטוֹן חָלָק

ואני כאן ואינני. זה בסדר. להתראות.

 

[TinaBa]

ואני חושבת

או יותר נכון יודעת וזוכרת
שכבר התאבדת
ושכבר חזרת משם
לא פעם אחת

 

[שישמים אחרים]

גם אני יודעת וזוכרת

אבל בכל הפעמים ההן המשכתי להתקיים מחוץ לוירטואליה. כרגע אני משמרת קליפת אדם, כאן ושם. אולי גם מזה חוזרים, אבל כמו עם כל טראומה, חוזרים אחרת. אז משהו מת ושלום לו.

 

[levshavur]

חיבוק גדול

שישמים יקרה שלום,
תמיד אחרי טראומה משהו 'מת' בפנים, אבל מצד שני זה לא פוסל את האפשרות להחלמה ולצמיחה של חיים חדשים...

אני יודעת שהאופטימיות שלי נשמעת לך רחוקה. אני יודעת גם שלך ולי יש צורת הסתכלות מאוד שונה על דברים, ולכן אני לא אכתוב לך את מה שאני חושבת על ההודעה הראשית שכתבת, כי חשוב לי שיהיה לך פה טוב ונעים.
אז אני פשוט שולחת לך חיבוק, ושתדעי שאני אתך, גם כשאני לא נמצאת באופן פיזי בפורום, אני חושבת על מה שקורה...
לבשה.

 

[שישמים אחרים]

תודה, לבשה. אנחנו באמת

מאוד שונות אבל אני לא רוצה שתשתיקי את עצמך בגלל זה או בגלל שלפעמים אני לא מתחברת לתגובות שלך. זה פורום פתוח, מי שמפרסם הודעה צריך להיות ער לעובדה שלא תמיד הוא ישמע את מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה.
חיבוק בחזרה.

 

[levshavur]

במבט קצת שונה...

שישמים יקרה שלום,
קודם כול תודה על התגובה שלך. מכיוון שכתבת שאני יכולה להביע דעה, גם אם היא לא תהיה אולי הכי נעימה, אנסה בכול זאת...
קודם כול, ואני אתחיל דווקא מהסוף, את כותבת שלא למדת דרכי התמודדות מתאימות, אז נראה לי, ואני אומרת בזהירות, שלפני שאת נוגעת בכול הכאב של מה שעברת בתקופה האחרונה, כדאי אולי ללמוד דרכי התמודדות, ושהטיפול צריך להתרכז בזה. כי אם את הולכת לגעת בכול הזיכרונות הכואבים, אז שלפחות יהיה לך את החוזק הפנימי לעשות את זה...
לגבי הפסיכולוגית והפסיכיאטרית: אני חושבת שכדאי לשאול אותן ישירות, למה לדעתן החלפת התרופות צריכה להיעשות במסגרת אשפוזית? מהן ההשלכות הפיזיולוגיות או הנפשיות שמהן הן חוששות? אני חושבת שאם את יכולה לדבר איתן בצורה קצת יותר גלויה אולי תזכי לשיתוף פעולה מצידן...יכול להיות שאם הן חוששות מבעיות עם החלפת תרופות אולי יש דרך אחרת שתהיה השגחה רפואית בהקשר הזה?...לרופאה שלי בזמנו היה רעיון יצירתי שדווקא מאוד התאים לי ואפילו עשה לי ממש טוב...
לגבי עצם העניין של החלפת תרופות: כן, זה מעצבן בטירוף, ואני זוכרת עד כמה זה עלה לי על העצבים כול השינויים האלה, ולגלות תופעות לוואי כאלה ואחרות...

העניין הוא שאני מבינה את הרופאה (מההיבט שלי כאשת מקצוע בתחום הרפואה המשלימה) אנשים הם כול כך שונים האחד מהשני...גם אם שתי נשים יבואו עם אותה 'אבחנה' רפואית (שגם זה נתון לטעויות אנושיות ולאי דיוקים) אבל ניקח דוגמה של שתי נשים של באמת בעיה זהה, עדיין הטיפול יהיה מותאם אישית. כשאני ישבתי להרכיב טיפול אישי למישהי, לקחתי זמן לעשות את זה. לפעמים ביקשתי מהאישה לחכות, ולפעמים ביקשתי ממנה לחזור ביום אחר (יותר היה לי חשוב להרכיב צמחים שיתאימו במידה הכי טובה שאפשר, מאשר לעשות מהר, או לתת 'פורמולת מדף' מוכנה מהחנות...) ואפילו עם כול זה האישה הייתה חוזרת אליי להערכה אחרי כמה שבועות כי לפעמים היה צורך להכניס שינויים...ולמה אני מציינת את זה? שבטח שלרופאה, שלחוצה בזמן, אין אפשרות לחשוב הרבה, וזה גם לא שהיא מתאימה לך משהו באופן אישי ממש: היא בוחרת מתוך מגוון קיים תרופה, או צירוף תרופות שלדעתה יתאים, אבל היא ממש לא יכולה לדעת איך את תגיבי לטיפול מסוים. לכן מנסים כול כך הרבה תרופות, והדרך לפעמים היא ארוכה ומתסכלת עד שמגיעים אל מה שבאמת מתאים.
גם לי לקח כמה שנים!!! עד שנמצא הטיפול שבאמת התאים לי, ואפילו זה משתנה לפעמים, כמו לדוגמה הטיפול המונע למיגרנות, שאני מעלה או מורידה לפי התדירות של המיגרנות (כיום אני כבר יודעת מתי להעלות ובכמה, ויודעת גם להוריד לבד...)
לכן, אל תתייאשי מזה ש'מנסים עלייך' תרופות שונות. אני יודעת, זה מרגיש גי'פה, כאילו מישהו עורך עלייך ניסויים, אבל אין ברירה. עם כול כמה שחושבים שהרפואה היא מדע מאוד מדויק, תופתעי היא לא, ובטח שלא הפסיכיאטריה....(זו הסיבה שבעלי ואני שנינו קיבלנו 'אבחנות' שגויות לחלוטין, במקרה של בעלי זה בכלל סיפור הזוי לחלוטין איך הוא בכלל קיבל את האבחנה המעפנה שהייתה לו בעבר...) ועם כול זה, עדיין, הרופאים (כולל הפסיכיאטרים), עוברים מסלול הכשרה ארוך, כך שהם צוברים ניסיון עם מה עובד יותר ובשביל מי, ומה פחות. אז תני אמון ברופאה שלך שהיא תדע להגיע אל הדבר הנכון. אם את מרגישה שאת לא סומכת עליה בהקשר הזה, או מרגישה שהיא לא מבינה אותך מספיק, אז תעברי למישהי אחרת שתרגישי נוח אתה...
ודבר אחרון לסיום, שאתו אולי יהיה לך הכי קשה: אשפוז הוא לא תמיד בהכרח דבר רע...השאלה היא למצוא את המקום שבאמת מתאים. לדוגמה לי האשפוז ביחידת הטראומה נתן המון!!! ועזר לי מאוד להיות בתכנית ספציפית לשורדות (תהיה כזאת שוב רק בעוד שנתיים באיכילוב), וה'אשפוז' השני, שנועד לטיפול בהפרעת האכילה ובהשגחה על החלפת תרופות נעשה במקום פרטי, עם אנשים 'רגילים' שלא היו להם בכלל בעיות כמו שלי, ושהיו שם בגלל בעיות אחרות, לא נפשיות...
אז העניין הוא למצוא את מה שמתאים לך באופן אישי. אל תפסלי מה שהן אומרות לך. תנסי לדבר איתן באופן גלוי על מה שאת חושבת. לא להסתיר שאת במצוקה, אלא לחשוב ב י ח ד על הפתרון שמתאים לך.
לבשה.

 

[שישמים אחרים]

את תמיד נעימה

עוד לא יצא לי לקרוא אותך ולחשוב אחרת...

אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת על תגובות שונות של אנשים שונים. כתבתי על זה כאן, במילים שלי. מה שכתבת על הפסיכולוגית שלי - ובמיוחד מה שכתבת על הפסיכיאטרית - דווקא פחות קולע. יש לי מטפלות מדהימות שמקדישות לי זמן ומחשבה (כשהפסיכיאטרית ראתה אותי בפעם האחרונה זה היה על חשבון זמנה הפנוי, כי הפסיכולוגית ביקשה). אני מדברת אתן מאוד בגלוי ולכן גם אמרתי את מה שאמרתי על התרופות. ובסוף, כמובן, לקחתי אותן כמו שהומלץ לי. הייתי צריכה להגיד את זה קודם

אני ממש לא פוסלת אשפוז בכלליות, פשוט נראה לי שכרגע הוא לא יועיל לי, ובמאזן הרווח וההפסד שיש לכל טיפול שהוא, במקרה הזה, אפסיד.

תודה!

 

[levshavur]

תודה על המחמאה...