בנס נמנע אסון.

[תרנגולת ערומה]

בנס נמנע אסון.

במאמר מעניין מאת ד"ר רועי צזנה למדתי היום על ההבדל בין אנשים ברי מזל לחבריהם בישי המזל. מסוג המאמרים שלא בדיוק מלמדים אותך משהו שלא ידעת קודם, אלא יותר מגלים לך משהו שלא שמת לב אליו, שלא חשבת עליו.

ההבדל בין אנשים ברי מזל לבישי מזל הוא לא בהזדמנויות שנקרות בדרכם, אלא ביכולת שלהם להגדיל את הסיכוי לפגוש בהזדמנויות האלה (לצאת מהשגרה) בד בבד עם היכולת לשים לב להזדמנויות ולנצל אותן. כמו שכבר כתבתי לעיל, לא מסקנה מי יודע מה מפתיעה, אבל כתוב נחמד מאוד, נותן דוגמה משעשעת בסרטון המקושר, ומארגן את המחשבות סביב הנושא.

אח"כ שמעתי את שירו המרגש של יונתן רזאל "קטנתי". רוב מילות השיר לקוחות מתפילתו של יעקב בספר בראשית פרק יב: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות יב הצילני נא (מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים)" עומר בן רובי, מגיש הפינה בתכנית שבטח גם אתם שומעים (גם אתם פעם העדפתם את אברי וג'קי ועכשיו מעדיפים את עירית וקובי?) סיפר כי השיר נכתב בעקבות הנס שקרה לבתו של יונתן רזאל, שנפלה מגובה רב

אך לבסוף ולאחר תפילות רבות התאוששה.

זה הזכיר לי את דוגמת ה"כדור בכתף" מהמאמר. איך אחד יכול לחשוב שזה נס שהבת ניצלה, ואחר יכול לכפור בקיומם של בורא עולם וניסים מכיוון שמלכתחילה התרחש אסון כזה. דוגמאות לכאן ולכאן אפשר למצוא בטוקבקים של כל כתבה שנייה בווינט (אם קוראים ווינט. אני לא קוראת. איך מבטלים את ה"מבזקים המתפרצים" שהם שולחים לי למרות שאף פעם לא נרשמתי?)

אז יונתן רזאל רואה בעצמו בר מזל ומודה לאלוהים על הנס שעשה לו. לדעתי זו בחירה חכמה. והשיר יפה, ומתאים לכל עת.

 

[תרנגולת ערומה]

שמישהו בכלל ישים

 

[רון סי]

מכאן שהעניים אחראים למצבם

הקביעה הזו נגזרת ישירות מהניתוח שצזנה מציג. אם חוסר מזל אינו גזירת גורל, אלא אשמתו של הפרט, ומשהו שאם הוא מספיק רוצה הוא יכול לשנות, ואם לא שינה זה בגלל שלא מספיק רצה (כי הוא עצלן, למשל), אז גם כל החוליים שנובעים מחוסר מזל הם אשמתו של הפרט. ואשמתה של האומה חסרת המזל.
מכאן שעוני, בורות, מחלות, מלחמות, סבל ומוות הם תוצאה של חוסר תשומת הלב וצרות האופקים של האדם, ושל האומה, להזדמנויות שכמובן ניצבות גם בפניהם, כמו בפני ברי המזל. ואם ברי המזל השכילו לנצל את ההזדמנויות, וחסרי המזל לא השכילו, אז שיאכלו אלה האחרונים את הדייסה שבישלו, ויישנו במיטה שלא-הציעו, וזבש"ם.

באמת השקפת עולם נחמדה מאד.

 

[תרנגולת ערומה]

אני חושבת שהפרשנות שלך מרחיקת לכת,

וכלל אינה נגזרת ישירות מהניתוח.

הוא לא מדבר בכלל על עושר ועוני, הוא מדבר על התחושה שיש כאלה שכאילו כל הטוב נופל עליהם מהשמים ויש כאלה שלא. הוא לא כל כך מדבר על דברים רעים שקורים לאנשים, אלא יותר על חיפוש ההזדמנויות הטובות וניצולן.

זה בכלל לא סותר את העובדה שיש אחריות לחברה ביצירת ההזדמנויות האלה ונתינת האפשרות לכל דכפין לנצל אותן.

 

[רון סי]

ומה עם אלה שלא ניצלו את ההזדמנויות?

אם זה בגלל שהם לא שמים לב (הראיה שלהם צרה, נגיד), ואם הם יכולים לשים לב, הרי שמצבם כחסרי מזל הוא אשמתם.
כך למשל, אם אדם לא עובד, האם זה בגלל שהוא לא מתאמץ מספיק למצוא עבודה, ומפספס הזדמנויות שיש בשפע, או שזה בגלל שאובייקטיבית, בלי קשר לשום דבר שהוא יעשה, אין בשבילו עבודה?
ההבדל בין שתי הקביעות יכול לשנות את מדיניות הסיוע למובטלים, ומכאן את רמת החיים שלהם, ושל ילדיהם.
כך שהסכמה לניתוח שד"ר צזנה מציג יש לה משמעויות מעבר למאמר נחמד.

 

[תרנגולת ערומה]

כאמור, לדעתי זו אקסטרפולציה פראית.

 

[תרנגולת ערומה]

וחוץ מזה, אם כבר, הוא אומר שקשה לצאת ממצב

של ביש מזל, כי העקה שמתלווה לחוסר המזל גורמת לחיזוק הנטייה לא לחפש הזדמנויות.

 

[אוֹחַ]

את מתחילה להזכיר לי את עצמי,

עם כל הסוגריים האלה.

 

[אוֹחַ]

אני רואה קשר ישיר (וקדום) יותר בין השיר למאמר

יעקב מציין עובדה של "ועתה הייתי לשתי מחנות" בתפילת הודיה. אבל למה הוא היה לשתי מחנות? מתוך אילוץ - אקט של התגוננות מאחיו עשיו ("והיה המחנה הנשאר לפליטה").
יעקב בחר לראות את העובדה כי צאצאיו ורכושו מונים די ראשים בכדי להפוך לשתי מחנות, ולהתעלם ממה שהביא אותו לבצע חלוקה זאת.

אני לכשעצמי פוגש בעיקר בישי-מזל (בדיוק מהסיבות הכתובות במאמר). בני המזל הם כל השאר - ז"א, אנשים רגילים. לא פגשתי אנשים שיכולתי להגיד שהמזל הטוב רודף אחריהם.

 

[אוֹחַ]

לשני

 

[אוֹחַ]

כשל-עצמי. (כמה ביש מזל בפוסט אחד!)

 

[תרנגולת ערומה]

קטנתי עפ"י רש"י:

"נתמעטו זכויותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר ביד עשו."

כלומר יעקב חושב שעד עכשיו הוא היה בר מזל, אך פוחד שהמזל עלול להיגמר לו.

אני מכירה מישהי בדיוק כזאתי.

 

[גנגי]

זה לא "קטנתי" אלא "קטונתי".

בדיוק כמו שלא כותבים "יכלתי" אלא "יכולתי".

 

[תרנגולת ערומה]

כן, התלבטתי.

מכיוון שבכל מקום ברשת ראיתי קטנתי, ומכיוון שבמחשב שאני כותבת ממנו קשה מאוד לנקד (מק), ומכיוון שמדובר בציטוט מהתנ"ך, העדפתי להיצמד לכתיב הזה.

 

[sailor]

צריך להיות טהרן קטנוני וחרדתי

כדי להבהל מכתיבה בכתיב חסר כמו במקורות. על אחת כמה וכמה כשכללי הכתיב חסר ההגיון מסרבלים כל כך את הכתיב.
בתלמוד זה נכתב כך גם ללא נקוד וגם רשי כתב כך ולא טרח לנקד.

 

[גנגי]

רוב האנשים אינם יודעים אפילו

שיש לומר קטונתי וקוראים את זה קטנתי, על משקל למדתי או גדלתי. אתה יודע את זה היטב. במקום שאין בו אפשרות לטעות - ניחא, תעשה מה שאתה רוצה, אבל כשיש מקום לטעות כזאת - למה לא למנוע טעויות קריאה של אחרים?

 

[אוֹחַ]

הקטון הזה מזכיר לי שיר זימה של חנוך לוין,

אבל נעזוב את זה..
שואלים פה אם גם "אנייה" צריך לכתוב עם ו"ו, בהנחה שאני טהרן מצד האבא וחרדתי מצד האמא.

 

[גנגי]

כרצונך.

לפי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה לא, לפי דעתי הפרטית כן. אגב, אתה כותב חדשים או חודשים, אם מדובר ברבים של חודש?

 

[מאליו יובן]

הייתי שמח אם תרחיבי על כך

לא בדקתי שוב אבל למיטב זכרוני אניה מנקדים בקמץ.
מה הכלל? האם גם קמץ בניקוד מלא מקבל ו?

מה עם אמן (יענו artist לא amen)?
האם תקין לכתוב אמן בכתיב מלא אומן? (קצת מבלבל עם אומן של רב נחמן או craftsman)

 

[גנגי]

לא.

הכלל די פשוט - אם היה קמץ קטן *בצורת המקור* לא אמורים להוסיף ו' בכתיב חסר ניקוד. ואם היה שם חולם שהפך בנטייה לקמץ קטן (או חטף קמץ) - אז יש להוסיף ו'. לכן במילה חודשים יש ו', ובאנייה או קרבן לא מוסיפים ו' על פי הנחיות האקדמיה.
אלא שאליה (מפוקפקת) וקוצים רבים בה - מה עם המילה חכמה? האם מדובר בשם תואר או בשם עצם? ומה עם מילים שאינך יודע אם הן צורת המקור או לא, כמו תָּכְנָה? ומה עם כל המילים שאתה עלול סתם להתבלבל ולקרוא אותן לא נכון? ובכלל, מה הסיכוי שאדם שלא יודע לנקד יידע אם מילה מסוימת מנוקדת בכלל בקמץ קטן, ולא רק בצורת המקור?

בקיצור- י ם של זוועות בשתי עיניי, ולכן אני ממליצה להוסיף ו' בכל תנועת O, למעט מילים ספציפיות שכבא נתקבעו בציבור בלי ו', כמו כהן (רק השם, אגב, האקדמיה אומרת שהתפקיד הוא כוהן), וכמו כל (רק בנסמך, אגב. האקדמיה וגם אני ממליצות להוסיף ו' במילה הפרודה - הכול, בכול מכול), וכמובן אמן ואמנות, רק כדי להבדילן מאוּמן ומאוּמנות.