"התביישתי פעמיים"
הקטע הזה של לכרוך את כולם יחד, שחוזר על עצמו ומרגיז אותי בכל פעם מחדש, מביא אותי לקשר לכם משהו שכתבתי. אגב תזכורת, היום זה כל הגברים, אתמול זה היה כל המתנדבים של ה.ל.ל, ושילשום זה היה 'כל היוצאים', ואפי' אחת שהתביישה בנו, היה לנו. תמיד אני מתבייש מחדש כשאני שומע את מנהיגי העדה הערבית, בקולם המתנצל והמתרפס. טורחים להסביר לנו אחרי כל פיגוע שהיו מעורבים בו 'ערביי ישראל' שלא כל הערבים אותו דבר. בטח שלא כל הערבים אותו דבר, אני יושב וחושב, ברור. מה הוא צריך להתנצל. אבל כנראה שאת המצב בשטח הוא 'הערבי המתנצל' מכיר טוב ממני. ה'כווווווולם' כבש אותנו. לא הבנתי, הרי אין הגיון בלהכליל. וגם אני לא חושב שלהכליל זה יותר קל מלעשות הפרדה, כך שגם קשה לי לערב כאן את יד העצלות. אז מה כן, כנראה שכשחושבים בתבניות, משהו משתבש. את אתמול, כשקראתי על ראש ערית קרית שמונה. לאחר שנתפסה מרגלת יהודיה בעירו. איך ש"הוא" יהודי 'משלנו', גם טורח להסביר שמדובר ב'שולים' של החברה בקרית שמונה. מה הוא נורמלי? האם מישהו במדינה חשב אחרת? ברור! מה הם ההכללות האלה? אבל או אז קלטתי משהו, כשערבי מתנצל, אני מבין קצת למה הוא מתנצל. ריגשי האשמה שלו מוצדקים בעיני, סוף סוף מישהו מבני עדתו פישל. ורק שלא נוח לי עם זה. הייתי מעדיף שהמצב יהיה אחרת. ואילו כשיהודי מתנצל, אז לא. הוא נראה לי ממש מפגר. למה? הוא היה נראה לי כל כך מפגר, עד כדי שאפילו חשדתי אותו בכך ש'סתם' בא לו לדבר עם התקשורת שעד היום לא השפריצה לכיוון שלו. וזה הדבר המוצלח ביותר שהיה לו באותו רגע בראש...