בני בן ה-21

בני בן ה-21

ילדי היקר בן ה-21,ילד מקסים ורגיש מאוד אינו סומך עלי,מעביר עלי ביקורת בלי הרף ולאחרונה אף התפרץ עלי והעליב אותי קשות.זהו ילד אהוב מוצלח ברקע היה בעייתי בלימודים-לקוי למידה שהשלים בכישרון ובאינטיליגנציה גם רגשית יפה,את החסר.
כיום הוא כמעט מתעלל בי. אני מתמודדת עם בעיות נפשיות שנים רבות בהצלחה חלקית.אני עובדת ומפרנסת כפי כוחי את הבית.
הילד שמע את אביו,בעלי היקר,כועס עלי שאיני עובדת מספיק שעות לפרנסתנו והשתלח בי ביחד עם אביו.
עצוב לי. אני לא רוצה לפגוע בילד אבל חשה שעלי להסביר לו את מקומו פן יאוחר,ובעצם קצת אחרתי.מנסה לתת לילד הכל,כולל כרטיס אשראי פרטי שלי לביטחון,כיון שהוא לומד מחוץ לבית. אני מעודדת את הילד-הבחור להשתמש בכרטיס בשעת חירום או אפילו שהוא מחוץ לבית וחש שהוא זקוק לפינוק קטן,כוס קפה ומאפה וכיוצ"ב.למרות הרעפת האהבה לא הצלחתי להנחיל לבני שלמרות מחלתי ומעמדי הנחות יחסית בעיני בעלי,אני אימו יולדתו.התמודדתי שנים עם מערכת החינוך בקשיים שהיו לי עם הילד בגבורה ממש.
לא חסכתי ממנו מאום. חוגים,שיעורים פרטיים כנדרש.הייתי נהגת פרטית שלו ממתינה חסרת כוחות לעלות הביתה,בתוך האוטו בין הסעה להסעה,לעיתים הילד התיש אותי מאוד.האמנתי כל השנים באהבה וברוך ה' הילד הצליח.אבל נכשלתי ביחס שלו כלפי.
הילד כמעט בז לי בגלל מחלתי,אנא סייעו לי.
 

ommerl

New member
שלום רב

קיצוניות אף פעם לא טובה לדעתי.

ילד צריך לקבל הרבה אהבה, עם זה אני מסכים. אבל אני חושב שהדרך שלך לתת לו אהבה היא לא נכונה.

לפנק אותו ולדאוג לכל צרכיו. להיות נהגת פרטית שלו, לתת לו את כרטיס האשראי שלך כדי שלא ירגיש אף טיפה של לחץ או חוסר נעימות, כל אלה לא מכינים אותו לחיים עצמאיים, לא מכינים אותו להתמודדות עם בעיות והכי גרוע בשבילך- זה שם אותך בתפקיד של עבד נרצה.

שלא תביני לא נכון. אני לא אומר שצריך להפסיק עם הפינוקים. אני רק אומר שבסדר העדיפויות, את צריכה לשים את עצמך במקום יותר גבוהה ממה שאת שמה את עצמך עכשיו. אם זה ילך על חשבון פינוקים של הילד- זה לטובת שניכם.

לאהוב ילד זה גם לדעת להכין אותו לחיים בוגרים ועצמאיים. לאהוב ילד זה גם לדעת להעמיד אותו על מקומו! משפחה זו מערכת היררכית. הילדים נמצאים בראש סדר העדיפויות אבל הם לא שווי ערך וזכויות להורים. בעלך יכול להגיד לך דברים שלבן שלך אין מקום לומר אותם וזה צריך להיות ברור לילד.

כמו כן, לתפיסתי, הורים הם ישות אחת בעיניי הילד . את ובעלך צריכים להיות כמה שיותר ישות אחת כדי שהילד יקבל מסרים אחידים ולא מבולבלים ולכן בעלך צריך לתמוך בתפיסה זו כדי להנחיל אותה אצל הילד.

זה בסדר לדרוש!
 
אישה יקרה

יפה לראות איך את פותחת עם התכונות החיוביות שקימות בבנך ,תני לעצמך
ענק על התמיכה שלך כדאי להגיע למקום בו הוא נצא היום,לא פשוט והתמודדויות מול מערכת החינוך קשות
שאלה לי בעיות נפשיות ...את מקבלת טיפול\עזרה ?
יש פה עניין של אב (בעלך )+בן שמתייחסים אליך בזלזול עד כמה שהצלחתי להבין..
מאחרי האב והבן קימת אישה מקסימה בעלת לב ענק שמאפשרת את היחס המזלזל
יש פה דילמה מורכבת וקשה לתת עצה בפורום ,
זה מתחיל בך מה התפיסה שלך לגבי עצמך ?המקום הראשוני זה חיזוק הדימוי העצמי שלך הגדרת מי את ומה את רוצה ?ושיש אני יש גבולות ואז התייחסות מהסוג הזה לא מתקבלות
דיבורים פה לא יעזרו
מציעה לך לשקול אם מתאים לאימון או לטיפול
בהצלחה
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
אהבה וגבולות

יקירה,
לעיתים אנו מתבלבלים בין אהבה לבין נתינה חסרת גבולות. נתינה חסרת גבולות אינה אהבה, היא פינוק והיא פחד. פחד שלא יאהבו אותנו כפי שאנו ולכן אנו "קונים" את האהבה בעוד ועוד דברים חומריים. הבעיה היא שזה לא עובד. פינוק נתפס כחולשה של הנותן, וכמקום שאפשר לשאוב ממנו עוד ועוד. דווקא גבולות ועמידה על המקום שלך נותנים לילד את התחושה שיש על מי לסמוך, שאת חשובה ובעלת ערך.
הדרך להגיע ליחסים טובים יותר עם הילד היא לשים לו גבולות היכן שנכון לך. לא לתת כרטיס אשראי, לא לחכות שעות להסעות. לעשות מה שסביר ומה שדרוש, לא להתרפס.
ונדמה שגם עם הבעל יש בעיה - אולי גם הוא מרשה לעצמו ואת מרשה לו לזלזל בך.
אין סיבה בעולם שיזלזלו בך, שיעליבו אותך, שיפגעו בך. שום סיבה בעולם אינה מצדיקה זאת. לא מחלה ולא חולשה ולא בעיות נפשיות. עלייך למצוא את הדרך להתחזק בתוכך כדי להרגיש זאת בתוכך ולהקרין זאת החוצה.
 
למעלה