בנות

[shirann1]

בנות

אני קוראת את ההודעות שלכן ונדהמת כל פעם מחדש, איך הרגשות כל כך זהים. אני רק בת 20, והרבה פעמים אני חושבת על העתיד, מה יהיה כשאתחתן, מי יהיה שם לצידי, וכשאלד, לפעמים אני מפחדת לחשוב איך אני ארגיש. אתמול נפרדתי מבחור שמאוד אהבתי, הוא לא היה מוכן להתחייב לי ורצה רק ידידות, ולא הייתי מוכנה להישאר ידידה של מישהו שאני כל כך אוהבת. האמת שמשכתי את הקשר יותר מדיי, קשה לי מאוד להיפרד מאז שאמא נפטרה. עכשיו אני כל כך עצובה וכל כך קשה לי. ברגעים כאלה אני ממש מתגעגעת לאמא, אני בטוחה שהייתה יודעת איך לנחם אותי עכשיו. אני מתגעגעת אליה ואל הבחור כל כך וקשה לי

 

[שירלוש2512]

תהיי חזקה..

אני כ"כ מבינה לליבך.. הייתה לי סיטואציה ממש דומה.. גם הייתי שבורת לב ורציתי את אמא שלי! תמיד כשאני במצב רוח לא טוב או עוברת משבר נראה כאילו אני בנסיגה לאחור (רגרסיה) בהתמודדות שלי עם המוות של אמי. נראה לי כי תהליך זה הוא טבעי מאוד, כך שאת יכולה לתת לעצמך לזרום עם רגשותייך.. אני מאחלת לך שתתגברי במהרה ושלא תתפשרי לעולם על פחות ממה שמגיע לך!!!

 

[libi4]

יקרה../images/Emo23.gif

פרידות הן קשות... הפרידה שלנו מהמתים יותר קשה כי הם לא חוזרים ואילו הפרידה ממישהו חי היא אחרת... מבינה אותך שקשה לך ומבינה את ההלטה לסיים עם הבחור את הקשר אבל את צריכה לחשוב שאולי הנוכחות שלו היא טובה בעבורך ותסבי את האהבה שלך אליו למשהו אחר או שזה פשוט יגיע.... אולי תגידי לו שאת מתגעגעת? זו לא בושה....את זקוקה לחום ואהבה נכון? רק טוב!

 

[shirann1]

../images/Emo2.gif

בטח שאני זקוקה לחום ואהבה אבל הבחור שובר את ליבי איך אפשר להסב את האהבה? אני שמונה חודשים לידו והאהבה רק מתחזקת. והוא אף פעם לא יודע בקשר אליי, הוא אומר שאני יפה ומושכת ושהוא מאושר איתי אבל לא רוצה אותי כחברה, אז מה אני יכולה כבר לעשות? אי אפשר להכריח אותו. חוץ מזה אם הוא היה אוהב אותי הוא לא היה נותן לי ללכת.

 

[אדומה2]

את צודקת

אהבה לא אמורה לשבור את הלב, היא אמורה להחיות אותו ולהגדיל אותו. מאוד מוצאת חן בעיניי הגישה שלך, את צודקת, את לא יכולה להכריח אותו להיות איתך. עם הגישה המאוד בריאה שלך לעניין, אני בטוחה שתמצאי את האדם שיהיה לו את המזל להאיר את חייך ושאת תאירי את שלו.

אני מתארת לעצמי שזה כואב, אבל אני חושבת שזה נכון להיפרד. לא טוב לך להיות עם מישהו שלא עושה לך טוב.

 

[shirann1]

../images/Emo24.gif

תודה רבה לך, אדומה אני באמת זקוקה לעידוד הזה. בתוך תוכי אני יודעת שעשיתי את ההחלטה הנכונה אבל לפעמים עולים לי ספקות ואני חושבת שאולי הייתי צריכה לחכות עוד. אבל אני חושבת שלא מגיע לי לסבול ולהמתין כל כך הרבה וכנראה שזה פשוט לא זה (למרות שבתוכי הרגשתי שהוא האחד) ומישהו אחר מחכה לי בדרך.

 

[אדומה2]

מכירה את הספקות

ואני חושבת שאדם שחושב על מעשיו הוא אדם שיגיע למקומות טובים ונהדרים בחייו. אבל אני חושבת שאם את הבנת שאת נמצאת במקום שהוא לא טוב לך, שאת לא גדלה, מקום בו את לא מקבלת את מה שאת רוצה או חושבת שאת ראויה לו (וכל אחד ראוי להיות במערכת יחסים אוהבת ובה שיוויון)- עשית בחוכמה ועשית את הדבר היחידי שלדעתי יש לעשות. ברור שכואב, כי את עדיין אוהבת, אהבה זה לא משהו שאפשר להדליק ולכבות כמו אור בחדר. אבל את גם שומרת על עצמך וזה חשוב מאוד מאוד- קבלי על כך ח.ח!

מדברייך אני גם מבינה שזו לא החלטה שקיבלת כך סתם ביום בהיר אחד, ניסית וניסית שוב. עשית את הדבר הנכון.

 

[סְקָאלִי]

אני אמנם לא מומחית לענייני זוגיות..

אבל ממה שתיארת, עושה רושם שעשית את הדבר הנכון. הוא אפילו לא ניסה למכור לך לוקשים. הוא אמר שהוא רוצה אותך בתור ידידה, ולא היה מוכן להתחחיב אליך ליותר מזה. וחיכית 8 חודשים, זה לא קצת ... אז נכון שזה כואב עכשיו, ונכון גם שכל פרידה, לדעתי, מזכירה קצת מוות ... אבל אני מסכימה איתך שאם הוא היה רוצה הוא לא היה נותן לך ללכת. במצבים כאלה תמיד הייתי בעד הפתגם: "אם יש לך ציפור ביד - תן לה לעוף. אם היא תחזור - שלך היא. אם לא - מעולם לא הייתה". אני מניחה שאחרי שתעבור תקופה קצרה ובאופן טבעי כואבת, תתאוששי, ותוכלי למצוא מישהו שיהיה יותר נכון ומתאים וידע להשיב לך אהבה כפי שאת רוצה. ובינתיים, בימים הכאובים, את מוזמנת להישען עלינו...

 

[אמאל4]

קודם כל קבלי ממני חיבוק,

חמודה תהיי חזקה. אמך לא תהיי איתך כשתתחתני ותלדי במובן הגשמי בל,היא תהייה איתך תמיד בכל מה שתעשי ולאן שתבחרי ללכת. תזכרי היא איתך תמיד! ולגבי הבחור כנראה שלא מגיע לו שתהיי איתו!בטוחה שיאיר לך המזל ותמצאי בן זוג שיהייה ראוי לכל האהבה הזו שיש לך להעניק!