בנות, לאחר המון
מאמץ, יזע, שבירת ראש ומחסור חמור בהשראה. סיימתי את הפרק ה19 בסיפור שלי. מכיוון שעבר המון זמן מאז פרסום פרק 18, אני מצרפת את כל הפרקים בוורד. בבקשה. פרק 19: "השדים של קאיטון אה? אז בוא נכסח להם את הצורה!" אמרתי בהתלהבות. הרמאדים החלו לתקוף אחד אחד, מכים מכות חזקות בחרבות ארוכות בעלות להב משונן שהשמיעו קול קרקוש כאשר נתקלו בחרבה של לי. היא הצליחה להדוף את רובם במאמץ מסוים, אך לפתע התגבר זרם הרמאדים שתקפו אותה ולאט לאט, עם כל הנפת חרב, היא חשה עצמה עייפה יותר, חלשה יותר, עד שכמעט ולא יכלה לעמוד. לפתע פינו הרמאדים את מקומם לדמות אפלה אשר הגיחה מחשכת היער. הדמות קרבה ללי בצעדים חרישיים, מכשפת אותה עם כל צעד, מרתקת אותה לדמותה הנוגה. ליאנה הרגישה קור פושט בכל אבריה, מרעיד את עצמותיה ללא תקנה ומרתק אותה לקרקע בלא יכולת לזוז או להיאבק. הדמות שלחה את ידה לעבר מצחה של לי, כמעט נוגעת בה בזוהר לבן ובוהק. ""אורלוק..." מלמלה ליאנה בחולשה. הדמות נגעה במצחה. בהבזק של אור לבן הרגישה לי כיצד כל שארית כוחה עוזבת אותה, מעבירה גלים של חולשה וקור בגופה. היא צרחה בכאב. אורלוק הסב את מבטו למשמע הצרחה של ליאנה, ומצא את\ותה על הקרקע, מעולפת, הדמות הכהה גוהרת מעליה. "עזבי אותה!" צעק, מעיף את כל מי שהפריע לו בדרכו אל ליאנה. הוא ניסה להגיע אליה בכל כוחו, כל שריר בגופו אומר לו להילחם ולהגיע אליה לפני שיהיה מאוחר מדי. ליאנה עמדה במרכז מעגל אש שהטיל צללים על הדמויות שעמדו מסביבה-דמויותיהן של נפטה, פא יאי ואורלוק. היא הרגישה שנאה ממלאת אותה. שנאה, ורצון להרוג. תאווה לדם1 שלא ידעה שקיימת בתוכה החלה מתעוררת. היא הסתובבה לכיוון פא יאי. מישהו שלט בה, מישהו שהיה חזק ממנה, יותר מדי חזק מכדי להתנגד לו, והיא לא רצתה להתנגד. ליאנה הרגישה ריקנות גמורה כאשר החלה פונה לכיוון פא יאי הנפחד. בידה הופיעה החרב שלה. 'מה אני עושה פה? מה החרב שלי עושה פה?' היא שאלה את עצמה. ואז היא שמעה קול רועם. "תהרגי אותם." הקול הדהד בתוך ראשה. "אני לא רוצה להרוג אותם, אני אוהבת אותם." אמרה בקול רועד. "תעשי את זה!" אמר הקול הרועם, והיא לא יכלה להתנגד לו עוד. היא התקרבה לפא יאי כשמבט צמא דם בעיניה, ובאוושה מהירה אחת תקעה את חרבה בבטנו. פא יאי צנח לרצפה מדמם, החרב של ליאנה עוד תקועה בתוכו. באדישות גמורה ועיניים ריקניות וקרות למראה, חסרות כל רגש, התכופפה ליאנה ושלפה את חרבה מגופו של פא יאי. היא החלה לפסוע לכיוונה של נפטה המבועתת, שהחלה ללכת אחורנית, נצמדת ככל שאפשר לקיר כשעל פניה הבעה נפחדת מאוד. "לא ליאנה, לא!"-צעקה בפחד-"זו לא את! תילחמי בו!" "זה לא משנה עכשיו"-אמרה ליאנה בקול שקט- "ואת הולכת למות." "לא!"-צעקה נפטה כשחרבה של ליאנה עשתה את דרכה לתוך גופה, מפלסת את דרכה בעד הבשר והעצמות ומזילה נהרות דם. לי מיהרה לשלוף את החרב המגואלת בדם מגופה של נפטה.
מאמץ, יזע, שבירת ראש ומחסור חמור בהשראה. סיימתי את הפרק ה19 בסיפור שלי. מכיוון שעבר המון זמן מאז פרסום פרק 18, אני מצרפת את כל הפרקים בוורד. בבקשה. פרק 19: "השדים של קאיטון אה? אז בוא נכסח להם את הצורה!" אמרתי בהתלהבות. הרמאדים החלו לתקוף אחד אחד, מכים מכות חזקות בחרבות ארוכות בעלות להב משונן שהשמיעו קול קרקוש כאשר נתקלו בחרבה של לי. היא הצליחה להדוף את רובם במאמץ מסוים, אך לפתע התגבר זרם הרמאדים שתקפו אותה ולאט לאט, עם כל הנפת חרב, היא חשה עצמה עייפה יותר, חלשה יותר, עד שכמעט ולא יכלה לעמוד. לפתע פינו הרמאדים את מקומם לדמות אפלה אשר הגיחה מחשכת היער. הדמות קרבה ללי בצעדים חרישיים, מכשפת אותה עם כל צעד, מרתקת אותה לדמותה הנוגה. ליאנה הרגישה קור פושט בכל אבריה, מרעיד את עצמותיה ללא תקנה ומרתק אותה לקרקע בלא יכולת לזוז או להיאבק. הדמות שלחה את ידה לעבר מצחה של לי, כמעט נוגעת בה בזוהר לבן ובוהק. ""אורלוק..." מלמלה ליאנה בחולשה. הדמות נגעה במצחה. בהבזק של אור לבן הרגישה לי כיצד כל שארית כוחה עוזבת אותה, מעבירה גלים של חולשה וקור בגופה. היא צרחה בכאב. אורלוק הסב את מבטו למשמע הצרחה של ליאנה, ומצא את\ותה על הקרקע, מעולפת, הדמות הכהה גוהרת מעליה. "עזבי אותה!" צעק, מעיף את כל מי שהפריע לו בדרכו אל ליאנה. הוא ניסה להגיע אליה בכל כוחו, כל שריר בגופו אומר לו להילחם ולהגיע אליה לפני שיהיה מאוחר מדי. ליאנה עמדה במרכז מעגל אש שהטיל צללים על הדמויות שעמדו מסביבה-דמויותיהן של נפטה, פא יאי ואורלוק. היא הרגישה שנאה ממלאת אותה. שנאה, ורצון להרוג. תאווה לדם1 שלא ידעה שקיימת בתוכה החלה מתעוררת. היא הסתובבה לכיוון פא יאי. מישהו שלט בה, מישהו שהיה חזק ממנה, יותר מדי חזק מכדי להתנגד לו, והיא לא רצתה להתנגד. ליאנה הרגישה ריקנות גמורה כאשר החלה פונה לכיוון פא יאי הנפחד. בידה הופיעה החרב שלה. 'מה אני עושה פה? מה החרב שלי עושה פה?' היא שאלה את עצמה. ואז היא שמעה קול רועם. "תהרגי אותם." הקול הדהד בתוך ראשה. "אני לא רוצה להרוג אותם, אני אוהבת אותם." אמרה בקול רועד. "תעשי את זה!" אמר הקול הרועם, והיא לא יכלה להתנגד לו עוד. היא התקרבה לפא יאי כשמבט צמא דם בעיניה, ובאוושה מהירה אחת תקעה את חרבה בבטנו. פא יאי צנח לרצפה מדמם, החרב של ליאנה עוד תקועה בתוכו. באדישות גמורה ועיניים ריקניות וקרות למראה, חסרות כל רגש, התכופפה ליאנה ושלפה את חרבה מגופו של פא יאי. היא החלה לפסוע לכיוונה של נפטה המבועתת, שהחלה ללכת אחורנית, נצמדת ככל שאפשר לקיר כשעל פניה הבעה נפחדת מאוד. "לא ליאנה, לא!"-צעקה בפחד-"זו לא את! תילחמי בו!" "זה לא משנה עכשיו"-אמרה ליאנה בקול שקט- "ואת הולכת למות." "לא!"-צעקה נפטה כשחרבה של ליאנה עשתה את דרכה לתוך גופה, מפלסת את דרכה בעד הבשר והעצמות ומזילה נהרות דם. לי מיהרה לשלוף את החרב המגואלת בדם מגופה של נפטה.
