בנות יקרות

[סתיו*]

בנות יקרות

תודה על הכל. על כל התמיכה והאהבה והדאגה שלכן. אם לא אתן לא הייתי כאן עכשיו. הבוקר הזה הוא כמו הבוקר אחרי הסערה... עוד מתלבטת אם עשיתי את ההחלטה הנכונה אתמול, אם הבחירה שלי בחיים לא הייתה תמימה מדי, אם בכלל יש טעם להילחם. אני מרגישה כמו בובת סמרטוט, כמו זומבי, בלי רגשות, מחשבות, בלי כוח. אבל אני אאסוף את השברים, אנסה לפחות, לאט לאט, כי בסופו של דבר לא רוצה למות. עדיין. רציתי להגיד לכן תודה מכל הלב, שהייתן לצידי בשעה הכי קשה. רציתי להסביר לכן מה היה וכמה עזרתן, אבל לא מוצאת את המילים. אז רק תודה בנות שלי. אוהבת אותכן באמת.

 

[הדבורה מאיה]

סתיו יקרה

אמנם לא הייתי אתמול...הייתי שקועה בסערת רגשות אחרת. אבל אני שמחה שהחלטת על הדרך של החיים. ורק דיבקי בה. יהיו עליות..ומורדות...ושוב עליות... אבל אנחנו פנ, כדי לחזק אותך מתי שצריך. אני מבינה את ההתלבטות שלך. גם אני הייתי שם כל כך הרבה פעמים. אבל הגעתי למסקנה...שהתאבדות זה הדבר הכי אגואיסטי שקיים בעולם. לברוח....ולהשאיר את כולם עם כל הבעיות מאחור. עם כל הכאב...והחור הענק בזה שאני מרגישה עכשיו. אני זוכרת איך אבי הגיב פעם, אחרי ניסיון אובדני קשה שלי... הוא לא הסכים לדבר איתי. הוא היה האדם הכי קרוב אלי בכל אותה תקופה... ואחרי...פשוט לא יכל להתמודד עם הפחד מהאובדן הנורא הזה. והיה חייב להתרחק. ורק אז הבנתי עד כמה פגעתי בכולם... בעצם, לקח לי המון זמן עד שהבנתי ממש. אבל עכשו אני מבינה. ומקווה שגם את מבינה מה זה יעשה לכל קרובייך. הם אוהבים אותך... ואין טעם...כל כך אין טעם במוות כזה. אז באמת, נסי לאסוף את השברים. כי צריך להמשיך הלאה... להמשיך לבנות ולהיבנות. ואץ לא תמימה בכך שבחרת בחיים. להפך - את החלטת להילחם. התמימות היא לחשוב שבזה כל העניין יגמר... ולא יהיה יותר סבל... וזה באמת נאיבי כל כך. כי זה אף פעם לא יגמר בדרך זו. זה יגמר רק אם את תחליטי לעבוד על עצמך ולגלות את הדרך הנכונה, ולעלות עליה. ולעבוד על עצמך. כי יש בשביל מה. החיים יפים, עם כמה שזה נשמע בנאלי. ובמיוחד עכשיו... אני יודעת עד כמה זה כואב לאבד... אז טפלי בעצמך. בשבילך, ובשביל כל האוהבים אותך. ושוב, סילחה שלא הייתי שם אתמול, בשבילך. אוהבת אותך ותהי חזקה. שלך מאיה