קרמבו וניל10
New member
בנות יקרות!
כבר חודשים ארוכים שאני נכנסת לכאן. בהתחלה הייתי נכנסת רק לרגע, קוראת משהו בחטף ומיד יוצאת, נוגעת באפשרות ומיד חוזרת לתקווה שהכל יסתדר בלעדיה, אבל די מהר הבנתי שאני פה כדי להישאר. ומאז הסיפורים שנכתבים פה הם חלק מחיי - התקוות, האכזבות, האבל והשמחה. וגם כבר לא מעט זמן שאני מרגישה שאתן שותפות פעילות לכל מני מחשבות והתלבטויות שלי, שרק פה אני מרשה לעצמי לאוורר אותן. ולכן, זה מרגיש לי טבעי (מבלי להפחית בהתרגשות ובכבוד אל המקום הזה ואל הנשים המופלאות בו) שזה אחד המקומות הראשונים שאני מעיזה לשתף בו ולספר שאני בהריון...אני כותבת את זה. וזה נראה לי כמו חלום. כנראה שאין אפשרות לחוות את זה אחרת אחרי שנים של תקוות, אכזבות, כאבים, תסכולים, דאגות, בכי ואז - שוב שינוס מותניים - ותקווה.
אז - לפני יומיים ראינו לראשונה את הדופק הקטנטן של העובר/ית החדשה שלנו. אותו/ה אחד/אחת שפגשנו לראשונה בברנו לפני פחות מחודש וכבר אני מייחלת למפגש פנים אל פנים איתו/ה בעוד כשמונה חודשים...
ועכשיו לקטע הפחות רגשני...
ממה שהבנתי, הליווי של הדסה עומד להסתיים בקרוב ואני צריכה למצוא לעצמי ליווי דרך קופ"ח ולהתחיל בנוהל מעקב הריון רגיל. אבל – למרות שיש בי חלק שכבר מחכה ומוכן לגמרי לעבור לנתיב הזה של ההריון הרגיל, יש בי חלק אחר שזוכר ויודע שבכ"ז זה עדיין לא רק רגיל. בעיקר מעסיק אותי כל נושא השמירה על הפרטיות (עד עכשיו הסתרתי את נושא תרומה באופן מלא כמעט). אשמח אם תעשו לי קצת סדר בראש ותשתפו אותי מניסיונכן או ממחשבות שיש לכן על מה שתעשו בעתיד. עד כמה ניתן ורצוי להמשיך בהסתרת התרומה? איפה שיתפתן? האם סיפרתן לרופא מעקב ההריון? האם ביקשתן שלא יציין במחשב? איפה, מניסיונכן, זה הכרחי? והאם יש דרכים לצמצם את הדיווח למינימום ההכרחי הזה – בדיקות שניתן לעשות באופן פרטי? דרך אחרת? וגם אשמח מאוד – אם יש למישהי המלצה על רופא/ת מעקב הריון אמפתי מאזור ת"א (קופ"ח כללית)...
מאחלת רק טוב ובשורות טובות, לכל אחת בכל שלב שהיא נמצאת בו.
ובאמת, המון תודה על זה שאתן כאן!
כבר חודשים ארוכים שאני נכנסת לכאן. בהתחלה הייתי נכנסת רק לרגע, קוראת משהו בחטף ומיד יוצאת, נוגעת באפשרות ומיד חוזרת לתקווה שהכל יסתדר בלעדיה, אבל די מהר הבנתי שאני פה כדי להישאר. ומאז הסיפורים שנכתבים פה הם חלק מחיי - התקוות, האכזבות, האבל והשמחה. וגם כבר לא מעט זמן שאני מרגישה שאתן שותפות פעילות לכל מני מחשבות והתלבטויות שלי, שרק פה אני מרשה לעצמי לאוורר אותן. ולכן, זה מרגיש לי טבעי (מבלי להפחית בהתרגשות ובכבוד אל המקום הזה ואל הנשים המופלאות בו) שזה אחד המקומות הראשונים שאני מעיזה לשתף בו ולספר שאני בהריון...אני כותבת את זה. וזה נראה לי כמו חלום. כנראה שאין אפשרות לחוות את זה אחרת אחרי שנים של תקוות, אכזבות, כאבים, תסכולים, דאגות, בכי ואז - שוב שינוס מותניים - ותקווה.
אז - לפני יומיים ראינו לראשונה את הדופק הקטנטן של העובר/ית החדשה שלנו. אותו/ה אחד/אחת שפגשנו לראשונה בברנו לפני פחות מחודש וכבר אני מייחלת למפגש פנים אל פנים איתו/ה בעוד כשמונה חודשים...
ועכשיו לקטע הפחות רגשני...
ממה שהבנתי, הליווי של הדסה עומד להסתיים בקרוב ואני צריכה למצוא לעצמי ליווי דרך קופ"ח ולהתחיל בנוהל מעקב הריון רגיל. אבל – למרות שיש בי חלק שכבר מחכה ומוכן לגמרי לעבור לנתיב הזה של ההריון הרגיל, יש בי חלק אחר שזוכר ויודע שבכ"ז זה עדיין לא רק רגיל. בעיקר מעסיק אותי כל נושא השמירה על הפרטיות (עד עכשיו הסתרתי את נושא תרומה באופן מלא כמעט). אשמח אם תעשו לי קצת סדר בראש ותשתפו אותי מניסיונכן או ממחשבות שיש לכן על מה שתעשו בעתיד. עד כמה ניתן ורצוי להמשיך בהסתרת התרומה? איפה שיתפתן? האם סיפרתן לרופא מעקב ההריון? האם ביקשתן שלא יציין במחשב? איפה, מניסיונכן, זה הכרחי? והאם יש דרכים לצמצם את הדיווח למינימום ההכרחי הזה – בדיקות שניתן לעשות באופן פרטי? דרך אחרת? וגם אשמח מאוד – אם יש למישהי המלצה על רופא/ת מעקב הריון אמפתי מאזור ת"א (קופ"ח כללית)...
מאחלת רק טוב ובשורות טובות, לכל אחת בכל שלב שהיא נמצאת בו.
ובאמת, המון תודה על זה שאתן כאן!
