בנות יקרות

[ההוא של ההיא]

בנות יקרות

לאחר שעקבתי אחרי הפורום במשך הרבה מאוד זמן קיבלתי את האומץ לרשום וזה מפני שהרוב בנות וקצת לא נעים אני ואישתי בני 27 בטיפולים כבר 3 שנים (מיקרומנפולציה) אחרי הרבה טיפולים והריון כושל אחד בשבוע 8.אני מנסה לשמור על אופטימיות,יודע ומאמין שיהיה טוב ומנסה כמה שפחות להתעסק עם הבעיה, אבל אישתי חיה את הבעיה מיום ליום וכל היום אני מנסה להסביר לה שזה לא סוף העולם ובסוף יהיה טוב שאנחנו עוד צעירים ואין טעם להתעסק בזה כל הזמן היום אמרתי לאישתי שההתנהגות שלה בלתי נסבלת היא כל הזמן מקבלת התקפי בכי וחרדה שאני ממש דואג לה אני יודע שהמצב לא נעים ואנשים חטטניים אבל צריך לשמור הכל בפרופורציה מאז שהתגלו בעיות הפוריות שלנו אישתי מרחיקה אותנו מכל החברים והמשפחה שהם בהריון או שיש להם ילדים היא לא רואה אף אחד מלבד עצמה חושבת שכל מי שבהריון עושה לה דווקא וכל מה שמעסיק אותה זה ילד. כשאני רואה נשים בהריון או הורים שמשחקים אם הילדים הקטנים שלהם יש לי צביטה קטנה בלב ואני תוהה מתי זמננו יגיע וממשיך בחיי, לעומת זאת אישתי מרגישה כאילו מכניסים לה סכין ישר בלב,בוכה כל הזמן ומתנהגת כמו אחת שזה עתה הודיע לה שלה כבר לא יהיו ילדים. אני חושב שהיא מאוד מגזימה עם ההתנהגות שלה ובמיוחד עם ההתרחקות מהחברים והמשפחה וכמו כן מצב הרוח שהריצפה יותר גבוהה ממנו. לדעתה אני דפוק ולא מבין שום דבר ועד שלא יהיה לה ילד היא לא תפסיק לאכול את עצמה אני נורא אוהב את אישתי ומאוד דואג לה אני יודע שהיא קוראת בפורום כך שאני אודה לכם מאוד אם תגידו מה אתם חושבות / חושבים שבת שלום ושבקרוב כולם יצליחו!!!

 

[אופה3]

למה לא נעים, כל הכבוד לך, שאתה נכנס

לכאן, כדי לעזור לאישה שלך, קודם כל, ברוכים הבאים, והלוואי ותעברו לפורום השכן בקרוב. אתה דפוק, אני לא חושבת, כי אתה פשוט חושב קצת אחרת ממנה וזה יכול להיות. אני יכולה להבין את ההתרחקות של אישתך, מכל האנשים שיש להם ילדים, וזה נורמלי לפעמים, לא בצורה שאתה מתאר עד כדי כך, אבל אחרי שלילי, או אחרי טיפול קשה, זה נורמלי. אף אחת שבהריון לא עושה לה דווקא, כי היא לא יכולה לדעת, אם האישה הזאת שבהיריון, גם עברה מסכת יסורים כמונו, ושאתה רואה ילד קטן יש צביטה בלב, כמו לכולנו, יש הרבה אנשים שאולי הם בהיריון, אבל אולי הם לא קיבלו את ההיריון כל כך בקלות, או שההיריון מאוד קשה, או שהמצב ככה וככה, אז לא צריך לשפוט אחרים, זה מאוד קשה, אני יודעת אבל אין צורך להתנהג ככה. האובססיה הזאת שלנו להביא ילדים, לפעמים משתלטת לנו על החיים וזה קשה אני יודעת, זה לא קל, אבל חייבים להפסיק להתעסק בזה כל הזמן, כמו שאתה עושה זאת הדרך הכי טובה, והטעות היא להתרחק מחברים ומאנשים שאוהבים אותכם מאוד, למרות שיש בעיות, אל לכם להאשים את עצמכם, בבעיות האלה, זה קורה במשפחות הכי טובות. תראה, היה הריון אחד, אומנם הסתיים לא טוב, אבל עובדה שהיה, ויהיה עוד פעם, חייב להיות, עובדה שהצלחתם פעם אחת, אין סיבה שלא תצליחו עוד פעם. ודעה שלי, ככל שמתעסקים בזה יותר זה רק מקשה יותר על הטיפולים ועל ההצלחה שלהם, הנפש חייבת להיות רגועה, אני יודעת זה לא קל, אבל חייבים להמשיך בשגרת החיים הרגילה, אסור לתת לטיפולים להשתלט לנו על כל החיים על הנשמה ועל הנפש, ועל הזוגיות, אני מבינה את העניין הזה, ואת הצורך בילד, גם אני בסיפור הזה, אבל אנחנו חייבים לשמוע על השפיות שלנו, חייבים להמשיך בחיים גם, לא לשכוח את הזוגיות, ואת האהבה, ואת הרומנטיקה, ואת המשפחה והחברים, אותם בוחנים במיוחד בדברים קשים, ולפעמים תתפלאו, אולי זוג החברים שלכם, גם היה בטיפולים, ואתם לא יודעים, אולי גם להם לא קל. אתם לא יכולים לדעת, וככל שבוחרים לדבר על זה, זה מקל יותר, לפעמים אם תשתפו את הסביבה הקרובה, תתפלאו כמה תמיכה ואהבה אתם יכולים לקבל. קחו דוגמא, אתם אחרי הפריה, החשק לא משהו, הכוחות לא משהו, והנה מגיע אדם קרוב, אח אחות, דודה, אימא , מכינים לכם ארוחת ערב, עוזרים לכם בנקיונות הבית, מפנקים אותכם, דואגים לכם, מביאים לכם הביתה סלסלת שוקולדים. זה בסך הכל יכול לעזור תאמינו לי בסוף הכל יהיה טוב, היה פעם אחת יהיה עוד פעם. אתם תראו, ולגבי האישה, תמשיך לאהוב ולתמוך,ותנסה לשחרר אותה כמה שיותר מזה, תוציא אותה לטיול, לים, לטיילת בערב, משהו כזה, לא להתעסק עם זה כל הזמן שבת שלום האופה

 

[גיליה]

מבינה ומזדהה

היי ראשית, אני שמחה שהצטרפת, זה טוב לך בדיוק כמו לאשתך לשתף במה שעובר עליכם ומי כמונו יכול להבין ולהזדהות. אם להיות כנה, אני ממש מבינה את אשתך ואת מצבי הרוח העגומים. הסיטואציה שתארת מזכירה לי במעט גם את יחסי עם בעלי, אני כאמור לוקחת את נושא הטיפולים מאוד קשה והוא ממש לא. אמנם במהלך הטיפול החודשי אני ממש בסדר (כך זה נראה לפחות כלפי חוץ) אבל כשהשלילי מופיע, הנפילה היא חזקה מאוד. ברור לי כמו לך שבסוף זה יגיע, אבל אני מבינה את אשתך שכבר אין לה כוחות נפשיים לזה ושהיא נורא פגיעה ורגישה כלפי הסביבה. גם אנחנו בני 27 וגם מסביבינו החברים מתחילים להרות (חלקם כבר עם ילדים), וכל הזמן מופנות אלינו עיניים בסגנון: "ומה אתכם?" זה קשה, בעיקר שכ"כ רוצים אבל אני מנסה להתמודד עם זה בדרכים שלי. אני מדמיינת לי כיצד יראה התינוק שלי וכמה מאושרת אהיה להחזיק בו ולטפל בו וזה מרגיע לזמן מה. אני גם מנסה לא להראות שאני מתעסקת בזה "too much",ולא מדברת על זה כל יום (אבל כל יום נכנסת לפורום, לפחות לצפות ). אין לי יותר מידי מה להציע חוץ מלהצדיע לך שאתה כזה בעל תומך, כמו בעלי, ואנחנו צריכות להיות מאושרות שיש לנו בעלים כמוכם. חשוב שלא תיתן לה ליפול, שתצאו ותבלו (ולא חייבים רק עם חברים שהם הורים לילדים) אבל כן חשוב שאשתך תלמד לחבב גם ילדים של אחרים בדיוק כמו שהיא תרצה שבעתיד יתקרבו אליה ויתעניינו בה כשלה יהיה ילדים. זה קשה, אני יודעת, אבל שווה לעשות מאמץ (וגם לא נורא להעמיד פנים). מאחלת לכולנו ילדים במהרה...

 

[anatyb]

מבינה

מצטערת לאכזבך אך זה בדיוק מה שעובר עלי אני לא יכולה לתקשר אם חברותי שיש להן ילד .מדברת אם כאלה שיש להן בעיות כמו שלי ומקבלת מהן חיזוקים . שאני רואה ילדים זה עושה לי רע ולכן גם הבאתי גורה הביתה . אז בבקשה על תכעס עליה היא נורמלית לחלוטין והרבה מתנהגות כמוה

 

[orp]

לכל אחד יש תגובות שונות ומגוונות |V

לכן תמשיך לאהוב את אישתך ותנסה יותר לחבק ולנשק מאשר לפתח שיחה סביב הנושא . אם רצונך ללכת לחברים תלך לבד , לפעמים עדיף לתת "ספייס" מאשר להתבשל בבית ואז כמו שאומרים "להתבאס". אתה ואישתך שונים וזכותה להרגיש כמו שהיא מרגישה, אל תנסה לשנות אותה "ולהטיף" כי זה רק יעמיק את הדיסוננס הקיים , פשוט חייה ותן לה לחיות גם אם כרגע זה מפריע לך .... תלך למשפחה , לחברים ואותה תסיט מן המחשבות הדיכאוניות , צאו לסרט , צאו לים וכמה שפחות לנסות לפתח את הנושא, לדבר על דברים שונים ומגוונים. אני מאחלת לך ולאישתך שתמציאו את "העמק השווה" ותיהיו מאושרים למרות שכרגע זה לא נראה ריאלי, ימים יגידו והכול יסתדר . תמשיך להיות חזק , רגיש ואופטימי וכמובן לאהוב את אישתך .

 

[שירלי של תומר]

כל-כך מוכר ../images/Emo10.gif

לצערי אני חייבת להודות שהייתי בדיוק כמו אישתך

אתה מתאר בדיוק את מה שהייתי לפני מספר שנים אחרי 4 כישלונות הפריית מבחנה. יותר נמוך מהרצפה בדיוק כך

נשבר לי הלב

לשמוע ממך את התאור על אישתך כי אני עדיין זוכרת בדיוק איך זה מרגיש. אני חושבת שהרגשות שלה הם לגיטימיים ואתה והיא צריכים לתת להם לגיטימציה ואולי מתוך הקבלה שלהם היא תרגיש קצת יותר טוב וקצת פחות אשמה בפניך ובפני עצמה על מה שהיא מרגישה. אתה בטח שלא דפוק ואתה מזכיר לי מאוד את בעלי שכבר היה אובד עצות ולא ידע איך לעזור לי לצאת משם... (אגב, הוא מצא לי את הפורום הזה!). לי אישית מה שעזר זה גילויו של הפורום הזה. שיחה עם עוד נשים שנמצאות באותו המצב ממש עזרה לי והאנשים פה נתנו לי תקווה גדולה. בנוסף לכך, אפשר לנסות טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג שמתמצא בדיוק בעניין הזה (אני הלכתי באותו זמן לפסיכולוגית שלא מתמצאת בתחום וזה סתם היה בזבוז זמן) או ללכת לקבוצת תמיכה. אישתך לא צריכה ביקורת על איך שהיא מרגישה (אני בטוחה שהיא מרגישה בעצמה נורא גם כך בנוגע לרגשות שלה) מה שהיא צריכה זה רשת תמיכה והבנה קצת יותר רחבה בנוסף לך. מקווה שבמהירה היא תרגיש יותר טוב והעיקר שתצליחו

 

[masa]

מוכר מאוד, אך גם זמנכם יגיע ../images/Emo42.gif

ההתנהגות של שניכם מזכירה לי מאוד את התנהגותינו בזמן הטיפולים. אני זוכרת שאף אני הייתי נוטה להתפרץ ולבכות מכל שטות או מילה שנאמרה לא במקום, וזאת עקב ההשפעות ההורמונליות, שאותי באופן אישי הטריפו .אבל כמוך, גם בעלי לא נכנס איתי למקומות העמוקים והירודים ההללו וכל הזמן עטן שיהיה בסדר. מישהו חייב להישאר שפוי במהלך הטיפולים ולנו, שעוברות על בשרינו את הטיפול, קשה בד"כ לשמור על שפיות מה גם שהכאב לראות נשים בהריון או נשים עם תינוקות קטנים, הוא כאב עצום וחד. מצד שני צריך תמיד לזכור שגם במידה ונכנסים להריון, והנס הזה קורא, החיים לא נעצרים והבעיות שהיו קודם נשארות, (למרות שבזמן הטיפול הן נדחקות להן הצידה) וצריך להתמודד גם איתן ולפותרן(ואת זה אנו לא רואות ממטר בזמן הטיפול). תשמור על אישתך ותפרגן עד כמה שניתן ותחבק ותאהב אותה, כי לזה היא הכי זקוקה כרגע. בהצלחה, ומקווה שבאמת תעברו מהר לפורום הבא.

 

[רוצהילד]

אתה לא לבד...../images/Emo153.gif...

גם אני כותב כאן, בעיקר בשמי, אבל לפעמים גם בשמה (היא לא בדיוק מתה על המחשב...). אנחנו נשואים 4.5 שנים, מנסים כ-3 שנים ללא הצלחה. בקרוב מאוד אנחנו מתחילים IVF, אחרי שניסינו בטיפול קונוונציונלי ולא הלך... אני לא פסיכולוג אן פסיכיאטר - אבל אני חושב שלרעייתך רגישות גבוהה מאוד, אפילו באופן חריג למה שמצוי כאן בפורום...ויתכן שהמנות הגדושות של הורמונים רק מגבירות את זה... גם אני נתקל פה ושם בהתפרצויות של בכי, דיכאון, זעם, אבל רחוק ממה שאתה מתאר. מאוד חשובה התמיכה שלך. אני מציע שלא תנסה "לחנך" אותה או "ללמד" אותה להתמודד עם המצב. פשוט תתמוך בה בתקופות הקשות שהיא עוברת, תקרין עליה מהאופטימיות שלך... אחרי הכל -אתם רק בני 27!!!!!!!! ויש עוד פתרונות לילדים - פונדקאות, אימוץ... בהצלחה בהמשך

 

[venus13]

גם אנחנו הייתי בסרט הזה

ואפשר לומר שהמקרה שלכם מזכיר - גם אותנו. אשתך בהחלט מתנהגת בצורה שניתנת להבנה והזדהות - ויעידו על כך - בנות הפורום הזה. אין ספק שזוהי תקופה מאוד קשה בחיים- הטיפולים - ואין לכם אלא לתמוך זה בזה - ככל האפשר, אם כי אין להימנע ממשברים מפעם לפעם. אין ספק שתמיכה של אנשים שעוברים או עברו את מה שאתם עוברים ו/או איש מקצוע בהחלט יכולה לעזור - ולתת לכם את ההרגשה שאתם לא לבד - ואתם באמת לא לבד. אם תירצו לשוחח - אתם מוזמנים לפנות אלינו במסר - ונשמח לעזור ככל שנוכל. מאחלת לכם בהצלחה - גם בדרך וגם בתוצאה ונוס

 

[venus13]

גם אנחנו היינו בסרט הזה

ההתנהגות של שניכם בהחלט לא חריגה - ואף מובנת ולצערינו הינה מנת חלקם של חלק ניכר ממבקרי הפורום הזה. אין ספק שתקופת הטיפולים היא תקופה קשה בחיי זוג - והדבר הטוב ביותר הוא לתמוך זה בזה ולא לשקוע במסכת של האשמות הדדיות - זה וודאי לא יועיל. מאוד עוזר לחלוק את הענין גם עם אנשים נוספים - במיוחד אלה שעברו או עוברים טיפולים גם כן ו/או איש מקצוע - דבר שייתן לכם את ההרגשה שאתם לא לבד - ואתם באמת לא לבד. אם בא לכם לדבר עם מישהו שעבר את זה - נישמח לשוחח איתכם אני ו/או בעלי-אם תפנו אלינו במסר ונוס

 

[venus13]

אופס, יצא פעמיים- בורסיות שונות...

 

[salpter]

כל הכבוד על הפתיחות

והכתיבה פה בפורום, מה שאתה מהר עובר על כולנו.

 

[ronylew]

לפי דעתי

מאחר ואישתך לא מתמודדת רק עם הטיפולים אלא גם עם אבדן הריון מן הסתם זה עושה את העיניין ליותר קשה הייתי מציעה שלא תנסה להתמודד עם זה לבד אולי כדאי שהיא תרשם לאיזה סדנא כמו יוגה או מדיטציה או אפילו אולי לשקול ללכת לטיפול פסיכולוגי-ואין בזה שום בושה כבחורה שעוברת טיפולי פוריות כבר 3.5 בביה"ח שבו אני מטופלת ארגנו לנו סדנאות אחת לשבועיים ואני מוכרחה להגיד שזה עוזר לי המון ונותן לי כוחות ואנרגיות חיוביות וגם נתן לי לראות באור אחר את הצד של בעלי שבמידה מסויימת גם הוא די סובל מכל העיניין אני מאחלת לכם המון הצלחה ותמשיך להיות חזק בשבילה רוני

 

[מ ו ח]

תחזיקו מעמד../images/Emo20.gif

קודם כל אני שמחה שמצאת את האומץ להצרף באופן פעיל בפורום. אנחנו בערך בגילכם, וגם מסביבנו מיום ליום יש יותר ויותר זוגות המצפים, או כבר חובקים ילד. ונכון לפעמים זה לא קל. בתחילת הטיפולים גם אנו הסתרנו אותם מהקרובים לנו. אולי כדרך התגוננות. אולם עם הזמן מצאנו שבאמת האנשים הקרובים לנו מחזקים אותנו, ומעודדים אותנו בזמן זה. בין כל חברינו היה זוג אחד שהיה באמת עסוק בילד שלהם, ולא היתה כל רגישות מצידם. לכן בסופו של דבר היחסים ביננו לבין זוג זה נותקו. אתה בהחלט לא דפוק, וכמוך גם בעלי מספר על אותה תחושה של צביטה בלב, על כל הריון מסביב, או כל ילד. אין ספק שבאמת אנו הנשים עוברות הרבה מאוד מדורי גיהנום בדרך להריון המצופה ולילד הברא, אך גם הגבר עובר תקופה לא פשוטה. חזק את אישתך, הקיפו את עצמכם באנשים שבאמת אוהבים אותכם, וכמו שנאמר לפני אל תשימו את הטיפולים כמרכז היחידי של החיים. בהצלחה שיהיה לכם, ולכולנו

 

[יונית החיובית]

אתה מזכיר לי נורא את בעלי ..

גם הוא לוקח את החיים באיזי ולא ממהר לאף מקום[אנחנו נשואים 4 הפריות מיקרו מניפולציה 2 הפלות ] ..ואני לעומת זאת נורא לחוצה רגישה חסרת סבלנות לחלוטין ...אנחנו שונים אך אוהבים מאוד וזה מה שמחזק בשעות קשות .. הטיפולים וכל מה שמסביב מאוד מלחיצים במיוחד את האישה שחווה את הכל על בשרה ... וגם החברה מאוד מלחיצה אך כמו שאמרת בסוף יהיה טוב !! מאחלת לכם זוגיות ניפלאה ומישפחה גדולה יונית

 

[תוליק]

קודם כל ברוך הבא והלוואי שתצא מפה

מהר מהר... דבר שני - אני חושבת שהרגשות שלך ושל אשתך מיצגות שני סוגי התמודדות. יש כאלו שמעדיפים להתרחק מאחרים וקשה להם לראות כאלו ש"הצליחו" בעוד שהם מדשדשים מאחור ואחרים שואבים עידוד מהצלחות כאלו. אצלי ואצל האיש לדוגמא המצב הפוך, הוא זה שמעדיף לא להיות בקשר עם אחרים ולי פחות קשה. מה שיש לי לומר לך הוא שתמשיך לתמוך באישתך ותגלה הבנה לרגשותיה (רואים שמאוד איכפת לך מעצם זה שטרחת לחפש ולשאול ) היא עוברת תקופה לא קלה - בדיוק כמוך וקצת יותר מזה כי התרופות שהיא לוקחת משפיעות מאוד על המצב רוח ויתכן שהתפרצויות הבכי - אם הן כל כך תכופות - קשורות לזה גם אם היא לא מודעת לעניין. תמשיך לחבק אותה ולתמוך בה ולאהוב הכי הרבה בעולם, וביחד תעברו הכל עד לרגע בו יוולדו לכם ילדים שידעו להעריך את הזוגיות החזקה שפיתחתם לפני שהם נולדו... בהצלחה, תוליק.

 

[ההוא של ההיא]

../images/Emo51.gif רבה לכולם

למען האמת, אישתי לא חדשה בפורום הזה...אישתי אומרת שדי הגזמתי עם התיאורים שלי לגבי התנהגותה, יכול להיות שהיא צודקת אבל אני עדיין חושב שהיא קצת מוציאה דברים מפרופורציה! ויכולה להיות קצת יותר אופטימית. היא גם אומרת שאני כנראה לא יכול לראות את הדברים מנקודת המבט של הנשים ואולי גם בזה היא צודקת.. מקווה שלא נצטרך לראות את זה משום נקודת מבט בכלל! אז תודה לכולכם על התגובות (שרובן ריצו את אישתי

) היא אמרה לי שאם אני אכתוב, אולי אחרות יוכלו להסביר לי שההתנהגות שלה די אופינית למצב שאנחנו נמצאים ושרוב הבנות במצבה מתנהגות כמוה.. ואולי כך אני אפסיק לחשוב שהיא "לא נורמלית". אמרה וצדקה! שיהיה בהצלחה לכולנו!!!!!!

 

[שמחה על התמיכה]

להוא ולהיא... גם לכם ../images/Emo50.gif

וכל הכבוד שפנית לפורום, לפחות בזה נתת לה צ´אנס ורואים שאתה אכן דואג לה, תמשיך ככה... אני מאוד מפרגנת לבעלים שמוכנים להכנס ולקרוא ולבדוק תגובות, ופשוט להבין את החתירה שלנו כאן... אז שיהיה לכם המון