בנות,התייעצות...

[עדןןן בת]

בנות,התייעצות...

ביום רביעי הקרוב זה יום השנה של סיוונוש... ניגשתי אל אבא שלי ושאלתי אותו מה לתכנון ביום רביעי? אני רוצה שיכבדו אותה ויעשו סעודה של השנה... ויעלו לקבר.. אז הוא ענה לי אין שום דבר מיוחד, אני ואמא (אישתו) נלך לעבוד והילדים ללימודים... הסתכלתי עליו בהלם ובכיתי איזה רבע שעה בלי אפשרות להרגע ושאלתי אותו תוך כדי הבכי אם הוא לא מתכוון לעשות משו? למה? אז התחננתי אליו שדוקא בגלל שאף אחד לא יעשה משו לעילוי נשמתה ובעצם, אין לה אף אחד בעולם שיעשה לה משו, רק אני! טוב, לא משנה הוא אמר שהוא יחשוב מה לעשות ואם לעשות...? >< עכשיו אין לי זמן להכין שום דבר! מחר שבת... בראשון שני שלישי אני במחנה קיץ וברביעי זה היום... תוכלנה לייעץ לי מה לעשות? משו קטן וצנוע, משו שאני לא אצטרך להישאר בבית במחנה... כי אני רוצה להשתחרר לפני היום הכי מרגש שלי! >< אחותי, תאומתי, סיוונוש! עברה שנה! [בוכה] אני מקוה שאת שם למעלה שומרת עלי וטוב לך! כי לי משעמם פה בלעדייך! חותמת בדמעות ובגעגועים. . . . עדןןן.

 

[שמש ניצחית]

עדן

צר לי שזאת היתה תגובתו של אביך... אם את רוצה לעשות משהו קטן תוכלי ללכת אולי לבית העלמין להדליק לה נר ...לדבר איתה.... אולי תוכלי ללכת לבית הכנסת ולבקש מהרב לשאת תפילה בשבילה .... זה מה שעולה לי במחשבה כרגע ...אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות ...

 

[עדןןן בת]

שמש..

דוקא חשבתי על מה שהצעת...וברור לי שאני אדליק לה נר, ואעלה לקיברה ואדבר איתה... אבל מעצבן אותי כל הקטע של האדישות פה! כאילו מה לעזאזל אתם נקראים המשפחה שלה אחרי הכל אז מה מונע ממכם להשקיע מעצמכם יום אחד?? >< ועדיין - אני רוצה לעשות משו אחר, לא סתם לעלות לקבר ולדבר איתה ולהדליק נר... [בוכה] אני מדברת על זה וכואב לי שזה היחס.. כי גם ככה יעשו לי..?! /-: >< בנות,יש לכן אולי רעיונות נוספים? אשמח לשמוע!

 

[פרח75]

מנסה לחשוב...

אולי תדברי עם אביך על התחושות שלך? תגידי לו בדיוק איך את מרגישה בנושא ואז אולי הוא יבין כמה זה חשוב לך ויעזור לך לארגן משהו אחר?

 

[עדןןן בת]

שערוריה!

הוא לא מוכן לדבר על זה מילה וחצי מילה!

 

[shtuty]

תכתבי מכתב

חשבת פעם שזה כואב לאבא שלך, וקשה לו להתמודד עם האובדן ובגלל זה הוא לא רוצה לעשות שום דבר, לא בגלל שזה לא חשוב לו, אלא בגלל שזה כואב לו מידי...

 

[שמש ניצחית]

עדן

אני חושבת שקצת הרחקת לכת....."כי גם ככה יעשו לי?!" אני מבינה את הכאב שלך והאכזבה והתיסכול מבני משפחתך,אבל את חיה! ואת בכלל לא צריכה לחשוב על מה יקרה אם ...... את צריכה להבין שלא לכולם יש את היכולת או הכח הנפשי להתמודד עם אובדן.ואני יודעת שעכשיו את לא רוצה להבין אף אחד אבל אין ברירה אחרת....כל אדם נוהג אחרת מול כאב גדול...אולי אביך לא מסוגל לעכל את גודל האסון ... כואב לי להגיד לך משהו שאולי יכול להכאיב לך ...אבל....אף אדם לא צריך להוכיח את גודל הכאב שלו,כי זה הכאב שלו האישי והפרטי...ומעשים יפים כשלעצמם עדיין לא יכולים למדוד את הכאב שהלב מרגיש..... ויש לי רעיון---אולי תעשי לה גינה קטנה ????

 

[סְקָאלִי]

כיוון חדש למחשבה ?

עדן יקירתי. ימים קשים עוברים עליך בודאי עכשיו, כשמגיע תאריך השנה של סיוון... רצית להתייעץ איתנו, אז הרהרתי בענין. אני לא בטוחה שהתגובה שלי היא מה שציפית לו, ואני לא בטוחה שיהיה לך קל איתה, ואת חופשיה כמובן לדחות אותה. אבל כשחשבתי על הדברים, התחושה שהתקבלה אצלי היא שצריך לדון כאן במצב באופן כללי יותר, המקרה הזה הוא ספציפי, אבל מאוד מייצג את הכלל, לצערנו. כשאני מסתכלת לאחור בפרספקטיבה, כאילו יש סיפור שכל פעם חוזר על עצמו, רק בוורסיות אחרות. איכשהו זה תמיד מגיע לאטימות של אביך ושל אשתו. את כל פעם מתדפקת על דלתו, מקווה לקצת יחס ולקצת הבנה, אבל זה לא קורה. עם כל הצער, לדעתי הגיע הזמן להשלים עם זה שזה מה שהוא. להתאים את הציפיות שלך, ולהבין שהאדם העיקרי שעליו את יכולה להיסמך זה - את. את הרי יודעת מראש מה תהיה תגובתו בכל דבר וענין, ולפי התחושה שצטיירת כשקוראים את התיאורים שלך, עולה רושם של אדם שבכל צורה אפשרית משדר לסביבתו שהוא לא מעוניין שיערבו אותו בנושאים רגשיים. ההשלמה לא תפצה על אי-מעורבתו, אבל היא יכולה לחסוך את כל הקטע שבו את "מרימה לו להנחתה" - באה אליו עם ציפיות ובקשות שהוא לא רוצה או לא יכול לעמוד בהן. את רוצה לעשות משהו למען זיכרה של סיוון? תעשי את זה את. אם יש מי שאת חושבת שירצה לקחת בזה חלק [אם אני זוכרת נכון, סיפרת פעם שהיא הייתה מסתובבת הרבה עם חברים - אולי יש לה חברה או חברות שירצו לקחת חלק בעניין? בני דודים, סבתא?] שתפי אותם. בקיצור, נסי לשנות את אופן הפעולה ל"לעבוד עם מה שיש". לבכות על מה שאין הוא כל כך ברור מאליו, כואב, ומעורר הזדהות. אבל בשורה התחתונה אם תחשבי על זה, זה גובה ממך מחיר כפול. עדן, את בחורה מדהימה עם הרבה כוחות. כשאת מחליטה שאת רוצה משהו, את משיגה אותו ועומדת בו למרות הקשיים. חשוב שתכירי בכוחות שלך האלה. ומה מתבקש כאן יותר מאשר הציטוט הבא: "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את אשר ביכולתי והתבונה להבחין בין השניים".

 

[בת של עננים]

סיעור מוחות...

היי, אני לא עוקבת מספיק זמן אחרי סיפורך, אבל בכל זאת אסכים עם תגובתה של סקאלי. מותר לך לכאוב על יחסו של אביך (שאני רוצה להאמין שנובע מכאב, מאיזה מחסום, ולא מחוסר אכפתיות), אבל אל תתני לזה להכתיב את חייך ואת האבל הפרטי שלך, שאת חוקיו את יכולה לקבוע. אני באמת מציעה שתתעמקי בסיוון שלך, בלזכור, לזהכיר ולהזכר בה ולא בדברים אחרים. לגבי יום רביעי- אולי תמצאי שיר ש"מספר את סיפורך", שמתחבר לך לכאב הזה. תוכלי לשמוע אותו ולהדליק נר נשמה... אני לא יודעת לכתוב שירים, אך אם את יודעת- בכלל מבורך. אולי תאספי קצת תמונות וחפצים שלה ותיצרי לך קופסת זכרונות קטנה? זה גם עיסוק ליום הזה, שאני משוכנעת שיהיה קשה, וזה גם דיי מקרב- קצת כמו לדבר איתה. אולי אפילו תכתבי כמה דברים- תספרי את סיפורה או תכתבי לה ותספרי לה את מה שקרה בשנה האחרונה, שבוודאי חסר לך לספר לה. ביום ההולדת הראשון של אמא שלי הדפסתי תמונה קטנה שלה, ציירתי מסגרת, גזרתי יפה וניילנתי ומאז היא בארנק שלי- מין מתנה קטנה לעצמי. אם זה מתאים לך... שמש נצחית גם הציעה לעשות לה גינה- אני "ירשתי" את האדניות של אמא שלי, החיים בצורת הצמחים דיי מעודדים אותי (היא, אגב, לא הצליחה לשמור על צמח אחד חי ליותר מחודש

) אנסה לחשוב עבורך על עוד רעיונות, אשמח אם תכוויני אותי מה מתאים לך...

 

[efratushb]

היי עדן

אני מחזקת את דבריה של סקאלי נאלצת להסכים ולומר גם שתהיי אדון לעצמך עשי מה שניראה לך, ומי שרוצה להצטרף יצטרף. אין לי מושג מדוע אביך מגיב לעיניין הזה כך, אולי קשה לו אבל אין ספק שגם לך קשה והוא צריך להבין אותך ולא להתנהג בצורה כזאת, אבל מכיוון שאנו לא יכולים לשנות אנשים ואת התנהגותם אנו נשנה את עצמינו ואת מחשבתינו אנחנו, לכן אני חושבת שתעשי את הדברים בעצמך, מה שטוב לך, את תצליחי, ו... תהיי חזקה אני חושבת שסיוון רואה אותך מאיפה שהיא נמצאת ובטח מעריכה את מה שאת עושה למענה... ועוד דבר... נסיעה טובה תבלי ותהני ויהיה בסדר... אפרתושששש

 

[סְקָאלִי]

עדןןן,

מחר יום רביעי. האם כבר החלטת מה לעשות?

 

[עדןןן בת]

סקאלי..

לא החלטתי... רק כתבתי משו יפה עם ההתמודדות בלעדיה.. בגרפיקה ידנית. (אצרף קובץ אולי מחר) וזהו. שאלתי את החברות והידידים שהיו לה מה הם חושבים לעשות? ואולי שיבואו איתי מחר לקבר שלה... הם אמרו שהם מפחדים.. ואני חושבת שבעצם הם לא מפחדים, הם מפחדים להתמודד עם הכאב מולי. לא נורא. בינתיים לא יודעת מה יהיה! אגב, המזכרת שעשיתי לה ע``מ להנציח את ההתמודדות כנראה ייזרק! אשתו של אבא לא מוכנה שזה יכנס לבית! [בוכה] לכן גם אני לא חושבת המונ! יש לך רעיון?