בנושא "השכל" ....
היו כאן לאחרונה כמה דיונים בנושא "השכל".
יש כאן הרואים אותו כ"מכשול להארה" , וכתבתי כמה פעמים כי לדעתי ההיפך הוא הנכון , רק באמצעותו ניתן להגיע אל מה שמעליו.
אם אנסח את הדברים באופן מדויק יותר :
לפעמים כאשר האדם "יודע הרבה" , בפרט אם המדובר בידע שנרכש מבחוץ דרך מורים , ספרים וכו' קיים מכשול מסוים שהשכל נותן אשליה של "שליטה".
אנחנו חיים בעולם של אי וודאות , ופעמים רבות אנו מקבלים תשובות שכליות שונות מבחוץ.
תשובות אלו עוזרות לנו לחיות את חיינו הפשוטים והיומיומיים כרגיל.
במקרה כזה , השכל מהווה סוג של הגנה מפני מחצו של האי וודאות , והוא אכן גם מהווה "מכשול להארה".
והתשובות הללו הם כמו "סם ההרדמה" .... כי אם היינו מודעים לאי הוודאות ולפלא סביבנו , לא היינו יכולים לתפקד.
מצד שני , שכל אמיתי , חשיבה אמיתית ומופשטת דווקא חושפת את האדם אל מול האי וודאות.
כי שכל אמיתי לא רק "נותן תשובות" , הוא גם "מפרק תשובות".
כאשר האדם מפתח את שכלו באופן אמיתי וחוקר באמת , השכל עצמו הוא זה שמסייע בידו לצאת מהתרדמה.
הוא חושף אותו אל מול האי וודאות ומפרק את כל ההגנות שלו.
כאשר לאדם יש שכל אמיתי , חשיבה עצמאית אמיתית והרבה אומץ , בסופו של התהליך הוא נותר ערום מול האי וודאות.
= מואר.
ולא רק זה , שכל אמיתי גם עושה זאת באופן הרמוני -
לא בבת אחת אלא בחקירה אחר חקירה , מתפרקת כל תשובה ש"מרדימה" אותנו , ואומנם האדם יודע הרבה , אך יותר מודע לאינסוף שהוא לא יודע.
התנאי היחידי הוא , אומץ.
אומץ לקבל כל תשובה , לא להישען רק על מסורת , ולא לסמן מראש רק "תשובות" מסוימות שנחשבות "מוארות" יותר ....
(לא לסמן מראש למשל את התשובה של "אין אני" , ולא לסמן את התשובה של "יש אני" - פשוט לחקור ללא משוא פנים).
אני מאמין שהארה יציבה אינה אפשרית בלי שכל שכזה.
ניתן אומנם לחוות חוויות שונות גם בלי להבין אותן , אך כדי שההארה תהיה קבועה , והאדם יוכל לעמוד בהבנה שהוא "איננו מבין" באופן יציב מבלי לגלוש למצבים נפשיים מוזרים , האדם חייב להיות בעל שכל חזק.
היו כאן לאחרונה כמה דיונים בנושא "השכל".
יש כאן הרואים אותו כ"מכשול להארה" , וכתבתי כמה פעמים כי לדעתי ההיפך הוא הנכון , רק באמצעותו ניתן להגיע אל מה שמעליו.
אם אנסח את הדברים באופן מדויק יותר :
לפעמים כאשר האדם "יודע הרבה" , בפרט אם המדובר בידע שנרכש מבחוץ דרך מורים , ספרים וכו' קיים מכשול מסוים שהשכל נותן אשליה של "שליטה".
אנחנו חיים בעולם של אי וודאות , ופעמים רבות אנו מקבלים תשובות שכליות שונות מבחוץ.
תשובות אלו עוזרות לנו לחיות את חיינו הפשוטים והיומיומיים כרגיל.
במקרה כזה , השכל מהווה סוג של הגנה מפני מחצו של האי וודאות , והוא אכן גם מהווה "מכשול להארה".
והתשובות הללו הם כמו "סם ההרדמה" .... כי אם היינו מודעים לאי הוודאות ולפלא סביבנו , לא היינו יכולים לתפקד.
מצד שני , שכל אמיתי , חשיבה אמיתית ומופשטת דווקא חושפת את האדם אל מול האי וודאות.
כי שכל אמיתי לא רק "נותן תשובות" , הוא גם "מפרק תשובות".
כאשר האדם מפתח את שכלו באופן אמיתי וחוקר באמת , השכל עצמו הוא זה שמסייע בידו לצאת מהתרדמה.
הוא חושף אותו אל מול האי וודאות ומפרק את כל ההגנות שלו.
כאשר לאדם יש שכל אמיתי , חשיבה עצמאית אמיתית והרבה אומץ , בסופו של התהליך הוא נותר ערום מול האי וודאות.
= מואר.
ולא רק זה , שכל אמיתי גם עושה זאת באופן הרמוני -
לא בבת אחת אלא בחקירה אחר חקירה , מתפרקת כל תשובה ש"מרדימה" אותנו , ואומנם האדם יודע הרבה , אך יותר מודע לאינסוף שהוא לא יודע.
התנאי היחידי הוא , אומץ.
אומץ לקבל כל תשובה , לא להישען רק על מסורת , ולא לסמן מראש רק "תשובות" מסוימות שנחשבות "מוארות" יותר ....
(לא לסמן מראש למשל את התשובה של "אין אני" , ולא לסמן את התשובה של "יש אני" - פשוט לחקור ללא משוא פנים).
אני מאמין שהארה יציבה אינה אפשרית בלי שכל שכזה.
ניתן אומנם לחוות חוויות שונות גם בלי להבין אותן , אך כדי שההארה תהיה קבועה , והאדם יוכל לעמוד בהבנה שהוא "איננו מבין" באופן יציב מבלי לגלוש למצבים נפשיים מוזרים , האדם חייב להיות בעל שכל חזק.