בנאליות(?) כואבת...
כולם מדברים על זה, חיים את זה, נושמים את זה, חולמים על זה... המרפסת שלי פונה בדיוק לכפר ערבי. יש שניים כאלו בשכונה. אני עומדת שם ומסתכלת על הנוף המרהיב הזה ונכנסת למלנכוליה מוטרפת. הנוף כל כך יפה, שלווה על פני השטח, ואני יודעת שזה לא ממש ככה... לא פעם חלמתי בלילה שאנשי הכפר יוצאים מבתיהם כועסים, נכנסים לבתים שלנו, מתפרצים בעיניים אדומות מזעם, מגרשים אותנו מהם... תמיד קמתי שטופת זיעה ומקשיבה לשקט של הלילה. עד כמה זה רחוק מהמציאות עכשיו? ראיתי היום ``יומן`` בטלויזיה; את המהומות, העשן, הפצועים, קולות האנשים, הכאב. מראות שלא עוזבים אותי ומסתובבים איתי כל היום. אני עומדת במרפסת ומסתכלת על האורות המתנצנצים להם מהעבר השני, ותוהה... אולי גם מהעבר השני עומדת לה בחורה כמוני, ומסתכלת לה במלנכוליה גמורה?!? נזכרת בחברים הערבים שלי, ובחבר יקר לי שלבש מדים ויצא... ומקווה בכל זאת... מתי יגמר כל הסיוט הזה? ממני, שיודעת שבטח נמאס לכם לשמוע...
כולם מדברים על זה, חיים את זה, נושמים את זה, חולמים על זה... המרפסת שלי פונה בדיוק לכפר ערבי. יש שניים כאלו בשכונה. אני עומדת שם ומסתכלת על הנוף המרהיב הזה ונכנסת למלנכוליה מוטרפת. הנוף כל כך יפה, שלווה על פני השטח, ואני יודעת שזה לא ממש ככה... לא פעם חלמתי בלילה שאנשי הכפר יוצאים מבתיהם כועסים, נכנסים לבתים שלנו, מתפרצים בעיניים אדומות מזעם, מגרשים אותנו מהם... תמיד קמתי שטופת זיעה ומקשיבה לשקט של הלילה. עד כמה זה רחוק מהמציאות עכשיו? ראיתי היום ``יומן`` בטלויזיה; את המהומות, העשן, הפצועים, קולות האנשים, הכאב. מראות שלא עוזבים אותי ומסתובבים איתי כל היום. אני עומדת במרפסת ומסתכלת על האורות המתנצנצים להם מהעבר השני, ותוהה... אולי גם מהעבר השני עומדת לה בחורה כמוני, ומסתכלת לה במלנכוליה גמורה?!? נזכרת בחברים הערבים שלי, ובחבר יקר לי שלבש מדים ויצא... ומקווה בכל זאת... מתי יגמר כל הסיוט הזה? ממני, שיודעת שבטח נמאס לכם לשמוע...