רגליים קרות
New member
בן 5
הבן שלי (בן 5) מאד אוהב ללכת לחברים. כמעט כל יום, לא עוברות 5 דקות מרגע שהוא נכנס הביתה (בשעה 16:00) וכבר אנחנו יושבים על דף הקשר של הגן ומחפשים לאיזה חבר אפשר ללכת.ואכן, כמעט מידי יום הוא הולך לחבר אחר, ותמיד הביקור מוכתר בהצלחה (כך אנחנו שומעים מאמא/אבא של החבר כשאנחנו באים להחזיר אותו הביתה). הבעיה היא שהוא לא סובל שבאים אליו. אם כבר מצליח להסתנן אלינו חבר - הוא מתייחס אליו בצורה מחפירה, לא נותן לו לנגוע בשום חפץ, חוטף מידיו כל דבר, לעיתים גם חובט בו פה ושם, ובכלל - מכריז בכל רגע אפשרי שהוא מעדיף שהחבר ילך הביתה, ושהוא בכלל לא חבר שלו. לי כמובן מאד לא נעים (בעיקר אם אמא או אבא של החבר נמצאים גם), אבל החלטתי שאני לא יכולה להכריח אותו להזמין חברים, ושהוא יאלץ להתמודד עם תוצאות ההתנהגות המכוערת. הבעיה היא שאין תוצאות. החברים ממשיכים להזמין אותו, או לשמוח כשהוא מזמין את עצמו אליהם, והילד לא לומד שום לקח. ובנוסף - הוא מסרב בכל תוקף ללכת למסיבות יומולדת של אותם החברים, גם כשזה אצלם בבית. לא עוזר שום שכנוע ושום כלום. הילד בשלו (והוא גם לא מתחרט). לזכותו יאמר שהוא גם לא ביקש שנעשה לו מסיבת יומולדת. ואני משתגעת מזה (ברגע זה ממש מתחילה יומולדת של ילדה בבית ממול, כל ילדי הגן צועדים במצעד, ורק שלי - משחק בבית בשיא הקוּליות). נראה לכם שיש לי מה לעשות או לתת לו להתנהג כמו שהוא החליט, למרות שזה ממש לא חברותי?
הבן שלי (בן 5) מאד אוהב ללכת לחברים. כמעט כל יום, לא עוברות 5 דקות מרגע שהוא נכנס הביתה (בשעה 16:00) וכבר אנחנו יושבים על דף הקשר של הגן ומחפשים לאיזה חבר אפשר ללכת.ואכן, כמעט מידי יום הוא הולך לחבר אחר, ותמיד הביקור מוכתר בהצלחה (כך אנחנו שומעים מאמא/אבא של החבר כשאנחנו באים להחזיר אותו הביתה). הבעיה היא שהוא לא סובל שבאים אליו. אם כבר מצליח להסתנן אלינו חבר - הוא מתייחס אליו בצורה מחפירה, לא נותן לו לנגוע בשום חפץ, חוטף מידיו כל דבר, לעיתים גם חובט בו פה ושם, ובכלל - מכריז בכל רגע אפשרי שהוא מעדיף שהחבר ילך הביתה, ושהוא בכלל לא חבר שלו. לי כמובן מאד לא נעים (בעיקר אם אמא או אבא של החבר נמצאים גם), אבל החלטתי שאני לא יכולה להכריח אותו להזמין חברים, ושהוא יאלץ להתמודד עם תוצאות ההתנהגות המכוערת. הבעיה היא שאין תוצאות. החברים ממשיכים להזמין אותו, או לשמוח כשהוא מזמין את עצמו אליהם, והילד לא לומד שום לקח. ובנוסף - הוא מסרב בכל תוקף ללכת למסיבות יומולדת של אותם החברים, גם כשזה אצלם בבית. לא עוזר שום שכנוע ושום כלום. הילד בשלו (והוא גם לא מתחרט). לזכותו יאמר שהוא גם לא ביקש שנעשה לו מסיבת יומולדת. ואני משתגעת מזה (ברגע זה ממש מתחילה יומולדת של ילדה בבית ממול, כל ילדי הגן צועדים במצעד, ורק שלי - משחק בבית בשיא הקוּליות). נראה לכם שיש לי מה לעשות או לתת לו להתנהג כמו שהוא החליט, למרות שזה ממש לא חברותי?