בן 5 חרד מהמוות

[תאנה 2]

בן 5 חרד מהמוות

באיזה גיל ילדים אמורים להבין את נושא המוות? הילד שאל ושאל ואבא ענה וענה והגיעו לנושא המוות. אבא אמר ואולי זה היה מוקדם מידיי "כולם מתים בסוף". פתאום הילד התחיל לבכות ואמר "אני לא רוצה למות" "אני לא רוצה שאבא ואמא ימותו" "אני רוצה לחיות תמיד" אבא ניסה להרגיע ואמר שיש עוד המון המון המון שנים, אבל זה לא ניחם אותו בכלל. הוא אמר שיש לו רעיון "אני אפסיק לאכול ואז אני לא אגדל ולא אצטרך להיות מבוגר ואחר כך זקן ואז אני אשאר ילד ואני לא אמות..." כמובן שהסברנו לו שחייבים לאכול כדי לחיות. הוא עדיין חרד. יום אחרי, פתאום בלי קשר לכלום הוא שאל אותי "את תהיי זקנה?" התחמקתי, לא רציתי לעורר הכל מחדש. אשמח לשמוע את דעתכם ומנסיונכם.

 

[אביבקיץ]

זה בדיוק הגיל.

אצלנו זה התחיל בסביבות גילאי 4-5. בהחלט מתיש. יש הורים שמוצאים נחמה להם ולילדיהם בלהבטיח חיי עולם הבא. אני בחרתי לתת כמה אפשרויות - סיפרתי להם שיש אנשים שמאמינם בגלגול נשמות, יש שמאמינים בגן עדן (על הגיהנום ויתרתי), יש שמאמינים שמוות זה כמו שינה שלא מתעוררים. אחת מבנותיי בחרה להאמין בגלגול נשמות, והקטנה - בכך שמי שמת נמצא על העננים ומסתכל עלינו. מבחינתי - שיאמינו במה שהן רוצות, כל מה שנותן להן נחמה. זה עדיין לא פותר את כל הקשיים, יש פתאום רגעי צער של "אני לא רוצה שאתם תמותו" וכאלה. אנחנו אומרים משהו דומה למה שבעלך אמר - כולם מתים בסוף, ומה שחשוב זה מה שעושים עד אז.

 

[מלמלה]

זה באמת הגיל.

ואפשר להגיד שתמיד נזכור את האהבה בגדולה שיש לנו בחיים ולא את המוות. וגם שכדאי לדחות את הדאגות בשלב זה כי עוד יש הרבה זמן . הבת שלי הרחיבה ויחד עם חשש מהמוות גם הצהירה שהיא לא רוצה להתגייס ולהתחתן כי בשלושתם צריך לעזוב את הבית ......

 

[פלגיה]

ממה שקראתי

תפישת המוות אצל ילדים נבנית בהדרגה עד גיל 12, ובגיל חמש יש באמת התעוררות מחשבתית סביב הנושא. נכון, הדברים לא מנחמים בכלל, ומותר להשתתף ברגשותיו ולהגיד לו שגם אותך מצער לחשוב שכולם בסוף מתים. עוד על הנושא: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=192&aId=12729

 

[עולם ו מלואו]

מוכר מאוד

גם אנחנו עברנו את זה עם הגדול כשהיה בן קצת לפני 4 וזה המשיך כמעט עד לא מזמן אני שיתפתי את הגננת שסמכתי עליה מאוד והיא אכן דיברה והסבירה בצורה שונה ממני וזה נרגע לו קצת לאחר תקופה ארוכה חזרו שוב החששות והיום בן 6.5 מדבר שונה על הנושא

 

[תאנה 2]

תודה על התשובות

באמת התנחמתי לשמוע שאנחנו במצב נורמלי ובכל זאת נשאר טעם רע מכל הסיפור. החרדה והדאגה של בני העציבו אותי. כהילד שלי אמר שהוא מוותר על האפשרות לגדול ולהיות מבוגר, זה הפליא אותנו, כי זו השאיפה הכי גדולה שלו.

 

[פלגיה]

ובגלל זה לא צריך להיבהל מאוד

כדאי להכניס את הדברים שאמר למסגרת הנכונה (מחשבות שמטרידות אותו) בתוך התמונה הכללית של מחשבותיו ורצונותיו כילד.

 

[חני 20]

אצלנו

הבת שלי בת 4, שואלת הרבה על מוות אני מסבירה לה שכולם מתים, גם פרחים וגם דגים וגם אנשים. כל אחד שמסיים את התפקיד שלו בעולם, מת. זה עצוב כי נפרדים אבל לא כואב ולא מפחיד. היא שואלת הרבה אבל אני עונה שוב ושוב את אותם תשובות ואני רואה שזה מרגיע אותה.

 

[תאנה 2]

גם אצלנו השאלות חוזרות שוב ושוב

לפני כמה ימים דיברתי עם בעלי ותוך כדי אמרתי לו "אני אהרוג אותך" ומיד הילד שלנו התחיל לשאול "מה זה להרוג?". הסברתי וגם הבטחתי שאני לא מתכוונת להרוג את אבא, זה רק ביטוי כזה, נראה שהוא הבין. באותה ההזדמנות הוא שאל אם מת זה כמו שג'וק מת.