לא ברור
הביטוי לקוח משמואל א'(פרק כ' פס' ל'): "וַיִּחַר-אַף שָׁאוּל, בִּיהוֹנָתָן, וַיֹּאמֶר לוֹ, בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת: הֲלוֹא יָדַעְתִּי, כִּי-בֹחֵר אַתָּה לְבֶן-יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ, וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ". למשמעות הביטוי, כתב יהודה קיל בפירוש דעת מקרא: "לשון עמום ורבו בו הפירושים. יש אומרים שהוא כינוי לאמו של יהונתן - אשת שאול, ו'נעוות' הוא בינוני נפעל לנקבה (נעוה) משורש 'עוה' שמשמעו עקמימות, עקשות וסוררות: "ונעוה לב יהיה לבוז" (משלי יב, ח). ו'המרדות' הוא שם מופשט מן השורש 'רדה' (רש"י וכן רלב"ג), וכן 'מכת מרדות' בלשון חז"ל (משנה נזיר ד, ג). לפי זה 'בן נעוות המרדות' עניינו: בן לאישה המעוה מוסר, עיקשת וסוררת - וכאם כן הבן, בן סורר ומורה, ואינו ראוי למלכות. ויש אומרים שהוא כינוי ליהונתן, ו'בן' כאן במשמעות תכונה, כמו 'בן בליעל', שמשמעו איש בליעל; 'בן מות'=איש מות, וכן גם 'בן נעות המרדות'=איש בעל תכונות של עיוות (=עקשות, עקמימות וסוררות) ומרדות, כלומר: בעל תכונות של מרדות מעוותת. לפי פירוש הראשון יש בלשון חירוף וגידוף לאמו של יהונתן, ולפי הפירוש השני מכוון החירוף והגידוף ליהונתן. והפירוש הראשון נראה עיקר". (הציטוט כולו מתוך דיון בוויקיפדיה)
