אני עושה את מיטבי לא לקחת דברים
באופן אישי, בזה אתה צודק (כנראה). "אני לא אוהב לגרום לאנשים להרגיש שאני יותר טוב מהם" ואני אפילו לא שמתי לב שאתה מנסה לגרום לי (או לאחרים) שאתה טוב מהם... כנראה כתוצאה של "נפלאות התקשורת המילולית" או אולי כתוצאה של משהו שאני לא מצליח לראות כעת. "אני חושב שביטול החשיבות העצמית מאוד חשובה להבנה טובה יותר של העולם" אנו מסכימים בעניין אך לא בהמשך... "יש בי שופט ניטרלי" החלק שלך שאתה קורא לו "שופט" (אם אנו מתכוונים לאותו הדבר) הוא אף פעם לא ניטרלי, כי הוא שופט על פי "ספר החוקים"... "היית מעוניין לדעת איך אתה מבקר את עצמך ?" אני עולה על הטוסטוס, מגיע הביתה מצלמל בדלת, אם אני בבית אני פותח לעצמי את הדלת ואז אני מקיים מפגש/ביקור עם עצמי.... (-: סתם, בא לי קצת לצחוק, על מנת להוריד קצת מה"כבדות" של ההודעה הזו... עכשיו ברצינות (אך לא רצינות יתר, כי בדרך כלל זה לא סגנון הכתיבה שלי)... אין בי פושט ניטרלי (שוב, בהנחה שאנו מדברים על אותו הדבר, ה"שופט" המוזכר שספרים של דון מיגל), כי שופט לא יכול להתקיים בלי "ספר חוקים" ובלי "קורבן". אין לי ספר חוקים, אני פועל על פי הנחות (בידיעה שהם הנחות, ולא יותר מזה) מה שנותר לי זה לבדוק את עצמי פעם אחר פעם על פי התוצאות של המעשים שלי, ואת זה אני עושה כמעט אין-סוף פעמים ביממה. אני לוקח אחריות על המעשים שלי, אם עשיתי משהו "לא בסדר" אני לא מסתתר מאחורי "תירוץ עלוב" של להגיד "אני לא התכוונתי לזה, אך חלק ממני גרם לי לפעול כך ..." כי אני רואה את עצמי (ואת היקום) כיחידה אחת. זה מצריך אלי הסבר קטן נוסף, בעיניי היקום עם כל מה שכלול בתוכו הינו יצור חי. אני (יצור חי) חלק של היקום (קטן מאוד, אך עדיין חלק ממנו), אני יודע שאני "מורכב" מכל מיני חלקים (ידיים, רגליים, לב, מחשבות, קווי אנרגיה, ....) אך עדיין כל החלקים האלו הם חלק מה"שלם", כשאני אומר "אני זה אני" אני מתכוון ל"שלם" ... אצל רוב האנשים שאני "מכיר" כשהם אומרים "אני" הם לא יודעים למה הם מתכוונים או שיודעים שמתכוונים לחלק מסויים (אגו, נשמה, ...) אנסה שוב, לאחר ההבהרות שלעיל: אני "מבקר" את עצמי באופן הבא, אני עושה את המיטב להתנהל על פי 4 הסכמות, לוקח אחריות על כל המעשים שלי, ובודק ללא הרף על פי התוצאות האם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול.
